לינה משותפת

[orihl]

לינה משותפת

היי,אני חדשה בפורום. אמא לילד בן שנתיים וחצי, פרודה מזה 5 חודשים בהם עברנו הרבה... כולל מעבר מגורים למקום חדש וכו' עם כל המשתמע מכך... אנו מתגוררים בדירת 2 חדרים מקסימה (בית קרקע). חדר השינה משותף לשנינו ולכל אחד מיטה משלו. רציתי לשאול/להתייעץ מה ההשלכות של סידור כזה, ובכלל אשמח לשמוע עצות,תגובות,רעיונות מאנשי מקצוע או מכל בעל נסיון דומה. תודה.

 

[אמא66]

זה מה שכולנו עושים

ובדרך כלל באותה המיטה, כמעט עד גיל ההתבגרות. בדרך כלל כשזה אמהות ובנות או אבות ובנים, מרגישים יותר נוח לישון ביחד עד גילאים מאוחרים, וכשזאת אמא ובן, עוברים למיטות נפרדות סביב גיל 6. אני אישית עדיין ישנה עם הבת שלי, שהיא בת 5 במיטה זוגית אחת. כשבאות לישון אצלה חברות, אני פורשת לעצמי מזרון בסלון ונותנת לבנות לישון ביחד. אין לזה שום השלכות שליליות. ההשלכה היחידה היא שינה יותר עמוקה של הילדים ופחות עמוקה של ההורים.

 

[orihl]

ומה יקרה כש...

יהיה לך בן זוג או סתם...אנחנו לא מבלבלים אותם? מה קורה אז? בינינו, לא שאני מבקרת אותך חלילה, מקומו של ילד הוא לא לצד ההורה במיטה...

 

[ilani7]

מאוד לא בריא

לישון עם הילד באותה המיטה. (גם באב חד הורי וגם כמטפל שעוסק בתחום). יוצר דפוסים והרגל שקשה לשנות, פוגע בעצמאות הילד - יוצר תלות, יכול לגרום לאובססיה להורה ועוד. מעבר לכך, מה יהיה כשיגיע בן/בת הזוג ? הילד לא יקבל אותו כי יראה בו המתחרה שגזל את המקום לצידה של האם.

 

[אמא66]

לכן אני דואגת שזה לא יהיה קבוע

היא יודעת שהמיטה הזוגית היא שלה והמזרון הוא שלי. כך שמידי פעם כשהיא מוצאת אותי בבוקר ישנה בחדר אחר על המזרון, היא לא כועסת או מתפלאת. אני מכינה את השטח לפרידה... אבל בינתיים ממש כייף לה לספר לי לפני השינה את כל מה שהיא לא הספיקה במשך היום ולהרדם עם חיבוק. היא גם נרדמת בקלות אצל בני משפחה אחרים, כי מלכתחילה דאגתי שיהיה לפחות יום אחד בחודש שבו אני ישנה בלעדיה, סתם כדי שתתרגל. אבל גם כשיכנס בן זוג חדש לחיים, אני מתכוונת מידי פעם לנטוש אותו לטובת לינה משותפת איתה. הכל בהתאם לנסיבות ועם הרבה גמישות.

 

[orihl]

אז מה עושים?

בכל זאת (לגביי, אני לא ישנה באותה מיטה עם בני) חדר אחד עם 2 מיטות? עד מתי זה "בסדר" להמשיך בסידור הזה?

 

[m i c h a l i]

מה זאת אומרת עד מתי?

עד שתהיה לך אפשרות לשכור דירה גדולה יותר ובה יהיה לכל אחד מכם חד שינה משלו, או לחילופין שאחד מכם יעבור לישון בסלון... אם זו המציאות שלך כרגע נסי להפיק מכך את המיטב אין שום רע בשינה משותפת עם ההורה. אני חושבת שכולנו כמעט עברנו את זה מסיבה זו או אחרת. (כן, גם אצלי) עד שכבר לא נוח לאחד משני הצדדים ועוברים לסידור אחר, בסבלנות ובאהבה. בהצלחה

 

[seven9]

הפיתרון שלי היה

גם אני שוכרת דירת 2 חדרים + 2 ילדים {4,6.5} חדר אחד מסודר לילדים מיטה אחת שנפתחת סידרתי אותה כך שלכל ילד תיהיה מיטה בזוית שונה והם אהבו את הרעיון ואילו אני ישנה בסלון {חיפשתי מיטה ספה שהיא נפתחת עשויה דמוי עור כיון שהחברים באים כך ש לא אכפת לי אם הם יושבים על {המיטהשלי..ח..ח.} וקופצים מידי פעם ....מיבחינת נקיון אני מאוד מרוצה } !!! חוץ מיזה חומר לחמשבה :אני רוצה לומר כי לאחותי בית גדל שלא מיזמן בנו אין בו את החמימות שיש כמו בדירה הקטנה שלנו כך שלכל דבר יש את החסר.... מקווה שעזרתי ...

 

[orihl]

תודה...ובכל זאת

אם היה לך ילד אחד היית עושה את אותו הדבר? עוברת ללון בסלון?

 

[m i c h a l i]

לא מסכימה איתך...

כל דפוס והרגל אפשר לשנות. נכון, זה לא תמיד קל. וגם לא תמיד נוח אבל אצלי לפחות זה לא גרם לשום תלות או אובססיה. אין צורך להיות קיצוניים...

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

שלי בת שנה וחצי וישנה איתי במיטה.

בגדול זה תענוג אמיתי בשבילי, אבל זה יצר מצב בו היא לא נרדמת אם אני לא שוכבת ליידה במיטה, ככה שאם אני צריכה לצאת מהבית, אני לא יכולה להשאיר אותה אצל הוריי או אצל האקס (היא לא מוכנה לישון לבד או איתם). אולי באמת הפתרון שלך (אותו חדר אבל מיטות נפרדות) יכול לתת מענה.

 

[shirazagury]

אני ממש באותה בעיה

עוד כשבעלי היה בבית העברתי את עצמי לחדר הילדים וישנתי עם הבן שלי, ועכשיו שנינו ישנים במיטה הזוגית (בני עד היום אומר שזאת המיטה של אבא). אני מרגישה עם זה לא טוב ובכול זאת לא מתחילה את תהליך הגמילה מהשינה המשותפת... אגב, אני מכירה ילדה שישנה עם אמא שלה במיטה עד גיל 7 (עד שהאמא התחתנה) והכול בסדר איתה היום- היא בת 14! ועוד ילד שאמא שלו ישנה איתו עד גיל 5, ברגע שהיה לה בן זוג היא רצתה לעבור לגור איתו, אבל לקח לה 9 חודשים לגמול את הילד ורק אז עברה לגור עם הבן זוג שלה...

 

[אמא66]

זה מאד מקובל בעולם (בעיקר הלא מערבי)

בכל מקום שבו נשמרו הדפוסים השבטיים, האמהות ישנות עם הילדים הקטנים והילדים הגדולים ישנים ביחד. אצל חלקם, כל המשפחה ישנה ביחד על כמה מזרונים מחוברים, וההורים צריכים למצוא לעצמם זמנים פנויים להתייחדות. (זה עובד טוב בתור אמצעי מניעה...) ההתפזרות למזרונים / חדרים נפרדים מתחילה סביב תחילת גיל ההתבגרות. יש בלינה המשותפת משהו שנותן הרבה ביטחון, גם כשיש בית ענקי עם חדר לכל ילד. חוץ מזה - זה הזמן שבו פתאום יוצאים כל הסיפורים המעניינים. חוויות מהגן, רכילויות על ילדים אחרים...

 

[Mon951]

הבן שלי בן 7.5 ועדיין ישן איתי במיטה.

אני לא מוצאת בזה שום דבר רע. הוא מפחד בלילה וזה נותן לו ביטחון. אתמול בלילה למשל חבר שלו ישן אצלנו אז הוא ישן איתו בחדר. אני ממילא לא יכולה להביא חבר הביתה כי אני גרה אצל הוריי ככה שהעניין הזה לא רלוונטי מבחינתי. כשהיה לי חבר הייתי הולכת אני אליו והבן שלי היה ישן עם ההורים שלי. מה גם שבאמת בלילה לפני השינה,בני שהוא מאוד סגור, פתאום נפתח ומספר לי דברים שאחרת לא הייתי יודעת עליהם. זהו הרגע הכי קרוב ביננו.

 

[EFRATY10]

הבן שלי בן 4,וגם לעיתים בא למיטתי.

 

[ilani7]

משפט נוסף בעניין

צריך להבדיל בין אין אפשרות פיזית, לבין חוסר רצון לשנות את המצב: זיכרו כי הרגל הופך לטבע שני שקשה לשנות. בהמשך, כשתרצו לשנות את המצב זה יהיה קשה ויהפוך אתכם ובעיקר את בן/בת הזוג שייכנסו לחייכם ולמיטתכם לנשוא כעס ויותר מכך, שונא - אויב. אומר בשנית, ממש לא ממומלץ לאפשר לילדים לישון אתכם במיטה באופן קבוע. לרוצים לחוות את החוויה אפשר לסכם עם הילדים שאפשר לבוא למיטת ההורים/האם/האב ביום שבת בבוקר. לקטנים, אפשר להביאם למיטת ההורים בשבת בבוקר ולהסביר (כן במילים) ולדבר בכל פעם מחדש כי עושים זאת רק בשבת בבוקר. גבולות, גבולות וגבולות - הדבר החשוב ביותר לילדינו ולנו: הילדים שאצלם הגבולות הפנימיים עדין מעוצבים זקוקים לגבולות החיצוניים - שלנו. ומי שמבקש/ת הסברים נוספים - מוזמנים לבקש. לכולם, המון אור וטוב

 

[אמא66]

גבולות זאת המצאה מערבית

שם המשחק הוא הדדיות. הילדים צריכים להתייחס בכבוד להורים ולהבין שלא ניתן לעשות את כל מה שהם מבקשים, וההורים צריכים להבין שילדים לא סתם מבקשים בשביל להטריד את מנוחתם, אלא מפני שהם באמת זקוקים לנוכחות שלנו או לעזרה שלנו. ילד שמרגיש שנותנים לו את מה שאפשר, יודע גם לוותר בלי סצנות כשאי אפשר. אני מידי פעם שואלת את הבת שלי האם היא רוצה כבר לישון לבדה. כל עוד התשובה היא שלילית, אין שום סיבה שאני אמנע ממנה את הנוכחות שלי רק למען גבולות שנקבעו אי שם באירופה של המאה ה- 18, בתקופה שבה כל קשר בין הורים לילדים שלהם, היה מיקרי בהחלט. נכון שכולנו גדלנו על המוסכמות שנקבעו אז, אבל ברוך השם כבר חזרנו לאיזור הים התיכון ואפשר לאמץ מחדש מנהגים קצת יותר ידידותיים לילדים. חוץ מזה מי אמר שחייבים לישון כל לילה עם בן הזוג החדש? שיוותר עלינו חצי שבוע לטובת לינה עם הילדים. בני זוג הם ממש לא בעדיפות עליונה!

 

[טרופית יפה]

מגיע לי

גבולות זאת לא המצאה מערבית, בכל תרבות יש גבולות. אחת הבעיות החמורות ביותר הן התבטלות של ההורים בפני הילדים, ודחיקת הצרכים שלהם לפינה. אני ישנה לבד גם אם אין לי בן זוג כי ככה אני ישנה טוב יותר. כי ככה לא גונבים לי את השמיכה. כי ככה אני יכולה להמשיך לקרוא ספר בלי הפרעה. כי ככה יש לי את הפרטיות שלי. הילדות שלי מקבלות מספיק חום ואהבה והן יודעות בסוף שבוע מותר לישון במיטה של אמא. מעבר לזה יש להן את המיטה שלהן ולי את המיטה שלי.

 

[ilani7]

מחיאות כפיים - אמא 66

כל הכבוד על המצאת התאוריה החדשה. מאחל לך המון נחת מבתך.

 

[אמא66]

מה לעשות? זה עובד

יצאה לי ילדה עם הרבה ביטחון עצמי, עצמאית (כולל לינה בלעדי במקומות אחרים), מתחשבת, שמחה ומקסימה, בריאה בנפשה ובגופה. אם זה מוכיח את עצמו, אז כניראה שאינסטינקטים מייצרים את התיאוריות הכי טובות. חוץ מזה - כשהיא חולה, פעם בשנה, זה תמיד מתחיל באמצע הלילה ונגמר בבוקר, והיא לא מתעוררת מזה. במשך כמה שעות החום מטפס למעל 40 מעלות ובבוקר היא קמה בריאה, בלי לדעת בכלל שהיא היתה חולה. אם לא הייתי ישנה איתה, איך הייתי יודעת שהיא חולה? איך הייתי מקררת לה את הראש כל הלילה עם מגבת רטובה כדי למנוע סיבוכים מעודף חום?