לינק לרשימה חדשה מס' 9 וכ"כ קשה לי, בבלוג שלי

[ואני הוא הילד הזה]

לינק לרשימה חדשה מס' 9 וכ"כ קשה לי, בבלוג שלי

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2531391

 

[Lady Stark]

מותק

אני לא מחשיבה את מה שסיפרת עליו מגיל 6 כאירוע שאומר משהו על אישיותך ועל יכולות ההתעללות שלך. הסיבה שאני אומרת את זה היא כי הרגשת מיידית חרטה ורצון לגונן על הילד השני. וכאדם כזה חשוב שתדע שיש פער בגודל יבשת בינך לבין הוריך. ה-ם לא היו חשים את החרטה הזאת, בטח שלא מנסים לפצות ולגונן וממש לא היו מרגישים חמלה כלפי הנפגע בסיטואציה. ההיפך, הם היו עושים ככל יכולתם על מנת לשמר את יחסי הכוחות. תבין את גודל הפער.

אחרי ילדות והתבגרות בבית אגרסיבי שמזהה רק כוחניות, אנחנו תמיד תופסים צד אחד. או של הקרבן החלש, או של המתעלל.

הקושי והדיכאון מגיעים כשאנחנו תופסים את שני התפקידים יחד, רק שגם המתעלל וגם הקרבן הוא אנחנו. ואז, בהתאם למסורת שלמדנו בבית, אנחנו לא יכולים לצאת טובים, לא משנה מה. לא כל עוד אנחנו ממשיכים להתייחס לעצמנו באותה כוחניות שלימדו אותנו.

חשוב לזכור שהתעללות בעצמנו אמנם לא פוגעת באחרים, אבל היא לא יותר מוסרית ולא פחות פוגענית מפגיעה באחר.

עם כל הקושי, אני באמת שמחה בשבילך שכתבת את זה. זה דורש המון אומץ.

 

[על שביל ארוך]

 

[ואני הוא הילד הזה]

תודה ליידי סטארק על דברייך המקסימים!!!

 

[Grey Wind]

אני גם חושב ככה

לדעתי אין כזה דבר אשמה כשמדובר בילד בן 6, וגם אם היית נגיד מכה את אותו ילד, עדיין אי אפשר להגיד שהיית "אשם" במשהו..בגיל כזה הילד הוא חומר ביד היוצר, החופש בחירה שלו כ"כ מצומצם, כמעט אשליה.

לדעתי מה שקורה פה זה לא ירושה של איזו אגרסיביות, אלא ירושה של מנטאליות של אשמה, וכשהמוח\אגו מחפש בשבילך סיבה להיות אשם הוא תמיד ימצא כזאת. כי הרי ברור שמעבר לגרום לך סבל אין תועלת בהימשכות האשמה..ואין היגיון בלקחת אחריות על כל חייו של האדם, כאילו אותו מעשה אחד שעשית הוא הגורם היחיד שהשפיע על החיים שלו.

מה שכן טוב זה לקחת אחריות על חייך מה שכבר עשית ואתה עושה, ומועיל ותועיל לעצמך ולהרבה אנשים.

 

[ואני הוא הילד הזה]

כפי שגם כתבתי בבלוג

אני "יודע" את הדברים=כמה דבריכם נכונים ומדוייקים, אלא שהדרך להפנים אותם איננה פשוטה, בטח על רקע כל מה שהיה בביתנו
(וברשימה הבאה אגיע סופסוף לאלימות המילולית כנושא מרכזי, שבוודאי מוסיף לכל התחושות הנ"ל)

ושוב תודה רב העל התגובות.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

(את תמיד יודעת לנסח את מה שאני רוצה לומר

)

 

[Lady Stark]

אולי נולדנו עם מוח משותף והופרדנו בלידה?

 

[מחבקת עצים סדרתית]

בהפרש של 10 שנים

 

[Lady Stark]

למה להיטפל לקטנות?

 

[מחבקת עצים סדרתית]

 

[עתיד ורוד2]

כמו שאמרו לפניי

נראה לי שאתה לוקח את המקרה בצורה קשה מידי, יכול להיות שהבחור כבר לא זוכר מה קרה בילדותו ואתה סוחב את זה שנים.

אם תראה אותו שוב אני כן חושבת שכדאי שתתנצל בפניו, כדי שאתה תרגיש שעשית את המירב כדי לכפר על זה. שוב, יכול להיות שהוא בכלל לא יבין במה מדובר, אבל זה פחות חשוב.

אמרו כאן שהשפיטה שלנו את עצמנו זו ההתעללות הקשה ביותר, ואני מסכימה עם זה, אפילו בתגובות כאן אתה רואה שהמעשה שעשית הרבה פחות חמור ממה שאתה חושב עליו ועדיין אתה מאשים את עצמך לחומרה על כך.

אז יאללה, זה הזמן לסלוח לעצמך ולהרגיש טוב יותר עם מי שאתה.

 

[ואני הוא הילד הזה]

באמת חושב ככה שאם אראה אותו

שוב, אבל זה יהיה כמובן במקרה, כי אין לי מושג היכן הוא וכל זה, אעלה את הנושא.

תודה רבה על הדברים.

אני.