מהשאנירוצה
New member
ליעלי
רק עכשיו ראיתי את הסיפור שסיפרת לפני כשבוע... לפני שאני ממשיכה, אני רוצה לומר, שאני מכירה את התחושות שלך...גם לילדים שלי יש אב ביולוגי כזה "טוב"...אז, מבלי להיכנס לפירוט רב מדי, אני מרשה לעצמי להגיב. ובכן, לגבי סיפור הברוקולי, אני חושבת שזה לא כזה נורא (למרות שגם אני הזדעקתי) מפני שאת כבר יודעת שלא ממש אכפת לו מה ואם הילדה תאכל. מעבר לזה, סביר מאוד להניח, שמאחר ואור שלך יודעת כמה זה מקפיץ אותך - היא "משתמשת" בזה. לא מתוך כוונה רעה, חלילה, אלא מתוך תחושה של מסכנות, שהיא חשה באותו זמן, והיא ידעה שאת האדם שיזדהה איתה יותר מכל באותו רגע. הידיעה הזו קיבלה משנה תוקף בתודעה שלה, ברגע שבאמת הגעת לקחת אותה הביתה לאכול. אני רוצה להדגיש שאני לא מעבירה ביקורת עלייך. אני הייתי עושה בדיוק אותו דבר(!) למרות, שבדיעבד אני יודעת שהדבר הנכון לעשות במקרה כזה הוא לשוחח עם הילדה בטלפון ולהרגיע אותה. המשכתי לקרוא את השרשור..... שערותי סמרו!!! הנקודה היא בהמשך ולא בברוקולי... אור נמצאת בתחילתו של גיל ההתבגרות ומזה שנים היא שומעת מן "בדיחות" מטומטמות כאלה ממישהו שיש לו מקום משמעותי בחיים שלה.... אם זה היה נשאר "במסגרת" של בדיחות....מילא...איכשהו אפשר לדלג מעל המהמורה הזו. כשסיפרת מה היה ליד מיטת בית החולים הזדעזעתי. לא מהאידיוטיות שלו, אלא מהתגובה של אור... המחשבה הראשונה שלי הייתה שצריך לפנות מייד(!) לפקיד/ת סעד... משהו כאן לא נשמע טוב בכלל. במחשבה שניה - לא כל כך בטוח שצריך / כדאי לערב עובדי רווחה בסיפור הזה. ברגע שתערבי אותם בחייך - הם יהיו שם להרבה זמן וגם את תהיי תחת זכוכית מגדלת, למרות שלא את הצד הבעייתי ותצטרכי לתת דין וחשבון על כל מיני דברים. אני חושבת שמאחר ואור כבר לא ילדה ממש קטנה, יש לה מושג ויכולת אבחנה (מן הסתם...) היא מסוגלת לקלוט מצב לא תקין, או מסוכן עבורה. היא מסוגלת לספר דברים ולשתף אותך. ומאחר ואת מאוד קשובה אליך וערנית לתגובותיה - אפשר להימנע מפניה לגורמי רווחה. מה שנותר לך לעשות זה להמשיך להיות כל כך ערנית כלפיה, כמו שהיית עד עכשיו. אבל(!) לנסות להפריד בין מקרים בסגנון הברוקולי, לבין מקרים שבהם מועברים לביתך על ידי אביה מסרים של תפיסת עולם מעוותת וחריגה. הוא נוטע בה פחד ממנו. אני לא רוצה לטעת בך פחד. אני מניחה שיש לך כבר "עד מעל לראש" אבל, כדאי לבדוק, אם הטלפונים הבוכיים ממנה, "בגלל הברוקולי" ודומיו, אינם מהווים ביטוי לפחדים ו/או אירועים שהיא חוששת, מתביישת, מבוהלת מכדי להביע אותם עצמם. אני רוצה לחזק את ידיך. אור שלך כבר די גדולה והיא נמצאת רוב הזמן בסביבה נורמלית ורגועה. זה חשוב מאוד עבורה וחשוב שתזכרי את זה גם את. כי את יכולה להיות אחראית לשלומה רק כאשר היא תחת הפיקוח שלך ועובדה שאת דואגת לה לסביבה כזו. אני מאמינה שאת תשיגי מה שאת רוצה עבורה והיא תהיה בסדר. היא "רק" תגדל להיות אדם חזק וזה לא רע... זה מכתב ארוך והאמת.....גם אני מהססת אם ללחוץ על "שלח"....
רק עכשיו ראיתי את הסיפור שסיפרת לפני כשבוע... לפני שאני ממשיכה, אני רוצה לומר, שאני מכירה את התחושות שלך...גם לילדים שלי יש אב ביולוגי כזה "טוב"...אז, מבלי להיכנס לפירוט רב מדי, אני מרשה לעצמי להגיב. ובכן, לגבי סיפור הברוקולי, אני חושבת שזה לא כזה נורא (למרות שגם אני הזדעקתי) מפני שאת כבר יודעת שלא ממש אכפת לו מה ואם הילדה תאכל. מעבר לזה, סביר מאוד להניח, שמאחר ואור שלך יודעת כמה זה מקפיץ אותך - היא "משתמשת" בזה. לא מתוך כוונה רעה, חלילה, אלא מתוך תחושה של מסכנות, שהיא חשה באותו זמן, והיא ידעה שאת האדם שיזדהה איתה יותר מכל באותו רגע. הידיעה הזו קיבלה משנה תוקף בתודעה שלה, ברגע שבאמת הגעת לקחת אותה הביתה לאכול. אני רוצה להדגיש שאני לא מעבירה ביקורת עלייך. אני הייתי עושה בדיוק אותו דבר(!) למרות, שבדיעבד אני יודעת שהדבר הנכון לעשות במקרה כזה הוא לשוחח עם הילדה בטלפון ולהרגיע אותה. המשכתי לקרוא את השרשור..... שערותי סמרו!!! הנקודה היא בהמשך ולא בברוקולי... אור נמצאת בתחילתו של גיל ההתבגרות ומזה שנים היא שומעת מן "בדיחות" מטומטמות כאלה ממישהו שיש לו מקום משמעותי בחיים שלה.... אם זה היה נשאר "במסגרת" של בדיחות....מילא...איכשהו אפשר לדלג מעל המהמורה הזו. כשסיפרת מה היה ליד מיטת בית החולים הזדעזעתי. לא מהאידיוטיות שלו, אלא מהתגובה של אור... המחשבה הראשונה שלי הייתה שצריך לפנות מייד(!) לפקיד/ת סעד... משהו כאן לא נשמע טוב בכלל. במחשבה שניה - לא כל כך בטוח שצריך / כדאי לערב עובדי רווחה בסיפור הזה. ברגע שתערבי אותם בחייך - הם יהיו שם להרבה זמן וגם את תהיי תחת זכוכית מגדלת, למרות שלא את הצד הבעייתי ותצטרכי לתת דין וחשבון על כל מיני דברים. אני חושבת שמאחר ואור כבר לא ילדה ממש קטנה, יש לה מושג ויכולת אבחנה (מן הסתם...) היא מסוגלת לקלוט מצב לא תקין, או מסוכן עבורה. היא מסוגלת לספר דברים ולשתף אותך. ומאחר ואת מאוד קשובה אליך וערנית לתגובותיה - אפשר להימנע מפניה לגורמי רווחה. מה שנותר לך לעשות זה להמשיך להיות כל כך ערנית כלפיה, כמו שהיית עד עכשיו. אבל(!) לנסות להפריד בין מקרים בסגנון הברוקולי, לבין מקרים שבהם מועברים לביתך על ידי אביה מסרים של תפיסת עולם מעוותת וחריגה. הוא נוטע בה פחד ממנו. אני לא רוצה לטעת בך פחד. אני מניחה שיש לך כבר "עד מעל לראש" אבל, כדאי לבדוק, אם הטלפונים הבוכיים ממנה, "בגלל הברוקולי" ודומיו, אינם מהווים ביטוי לפחדים ו/או אירועים שהיא חוששת, מתביישת, מבוהלת מכדי להביע אותם עצמם. אני רוצה לחזק את ידיך. אור שלך כבר די גדולה והיא נמצאת רוב הזמן בסביבה נורמלית ורגועה. זה חשוב מאוד עבורה וחשוב שתזכרי את זה גם את. כי את יכולה להיות אחראית לשלומה רק כאשר היא תחת הפיקוח שלך ועובדה שאת דואגת לה לסביבה כזו. אני מאמינה שאת תשיגי מה שאת רוצה עבורה והיא תהיה בסדר. היא "רק" תגדל להיות אדם חזק וזה לא רע... זה מכתב ארוך והאמת.....גם אני מהססת אם ללחוץ על "שלח"....
