ליפעמים אני ניכנסת לכאן תעזרו לי

[זורחת1]

ליפעמים אני ניכנסת לכאן תעזרו לי

אני גם בדיכאון וגם מחלת פרקים וכל הזמן אני עם בתי בת 13 מיתוכחות. ניהיתי אדישה מאוד מאוד .כי אני לא קובעת שום דבר בבית. בתי היפרית ואין לה חברות והחופש הזה עולה לי בבריאות ביוקר לאבד כוחות נפש ולבזבז אנרגיה .בתי בת 13 וברגע שמשעמם לה זה לראות טלויזיה ל כל היום .וברגע שאין לה מה לעשות מתחילה לבקש דוגמא גלידה .אחר כך עוד דבר ועוד דבר .בכוונה עד שמוציאה ממני את המיץ. לא לדבר שבכלל לא בה בחשבון שהיא תעשה משהו בבית.ועם היא עושה אז אומרת אתמואל פניתי את המדיח ואז לא ממשיכה לעשות כלום.היא לא מוכה לעשות שום דבר. והיא מתצפת אליי עם אני לא מסרבת לה לקחת גלידה .כי עם אני קונה היא היחידה שגומרת את הגלידה חושבת שאין עוןד אנשים בבית. אבל היא פוגעת בי מאוד. אומרת לי איזה אימא את .לא קוה לי בגדים. לא לוקחת אותי לבריכה .והיא לא מוכנה להיות עם חברות רוצה אותי .אבל עם אי הולכת איתה לקניות אין לה סטופ ואני לא עומדת בזה .אני זקוקה מאוד מאוד לתמיכה .ואז אחרי שאני קונה לה דברים איך שלא יהיה היא מגיעה למצב שאני יכעס ואז אין לי כוח לכלום והדבר שרוצה זה לחזור הביתה . ואז לוקחת אוטובוס וחוזרת עם עצבים והיא עייפה מאוד .

 

[ד קובי]

היי זורחת

צר לי לשמוע מה שאת עוברת עם ביתך, אבל יחד עם זאת היא מתחילה להתבגר וזהו גיל מרדני מאוד. חשוב לנסות למצוא את הדרך לדבר אליהם ויחד עם זאת כמובן להציב גבולות שיהיו ברורים. את אמא שלה ולא היא אמא שלך. נכון שהחופש ארוך והילדים משגעים אבל יש מגוון פעילויות בחופש יקירתי קצת סבלנות ואורך רוח עם הילדה, היא מחפשת את קרבתך ורוצה את החום שלך, נסי להבין איפה את מחסירה לה את אהבתך. בהצלחה

 

[זורחת1]

אני מנסה ועם זה עוזר לשעה שעתיים ושוב חוזר

מאיפו יש כוח אני מנסה אבל איך אני יכולה לנסות עם היא כל דבר חושבת שאני נגדה. היום ניסיתי וחשבתי לבד וניסיתי להיתקרב אלאה .אבל היא לא היתה מוכנה לשמוע אותי. כי רצתה לראות טלויזיה .היסברתי לה פעם ראשונה שאמרתי לה ככה את הבת שלי אני אוהבת אותך ואפילו שאת לא שומעת לי .אני רוצה שתתחילי לשמוע כדי שיהיה לך מישמעת ושתידעי איך להיתנהג בחוץ האים כן היתי צריכה להגיד לה ככה .אמרתי לה אני רוצה לטובתך ואפילו כשאני כועסת עלייך את הבת שלי ואני אוהבת אותך.ואני מנסה לצאת איתה כי תאמין לי מגיעה אליי סומכת אני לא מסוגלת להיות עם הבת וגם אני. אין רע לי .היום תאמין לי לא רציתי לעלות הביתה בבוקר כי פחדתי להיות עם הבת בגלל הפה שלה. כל מה שהיא תדבר ותילאג לא יענה לה האים לשתוק? האים זאת דרך אולי .אני לא יודעת מה לעשות . דרך אגב הורים גם יכולים לענות או להציע .

 

[זריחה 2]

שלום זורחת

הבעיה שלך כל כך נפוצה היום,שמעתי המון הורים המתלוננים בדיוק כמוך על הילדים,עכשיו, כשזו תקופת החופש הגדול...... הילדים ישנים המון שעות,רובצים כל היום ליד הטלויזיה,ואפילו הבוקר דיברו ברדיו על בעיית האכילה אצל ילדים בתקופה זו.מתוך שיעמום מחפשים מה לאכול,וגלידה עבורם זה פתרון נפלא... עבר כבר חודש,יש לנו עוד חודש אחד,חצי דרך כבר עשיתן ביחד, מעט סבלנות יקירתי, את לא חייבת לקנות לה את כל מה שהיא מבקשת,אבל אני למשל הייתי עושה מאמצים (ואני יודעת שקשה לך מאד) לקחת אותה פעם או פעמיים לבריכה או אפילו לים.. היא רוצה אותך,לא מוכנה להיות עם חברות,עוד מעט תתחיל שנת הלימודים ואז היא תחזור לחברות שלה, בינתיים, היי סבלנית כלפיה,השתדלי לא לכעוס,שימי לך מוסיקה טובה והשתדלי להנות גם את מהחופש הזה,מהחום הזה,שמשגע את כולנו..... ואל תשכחי,הבעיה שלך היא בעיה של המון הורים, חודשייפ חופש?...הגזימו קצת,נכון?

 

[זריחה 2]

חודשייפ = חודשיים

 

[זורחת1]

ען אבל ליפעמים בשבת אנכנו הולכים

ושוב זה אני ובעלי והיא .אני מנסה להיתקרב אלאה בבריכה ולהיתקרס אלאה. האמת אנכנו באמת בקשר לא טוב .איך איך ניקח סבלנות . הדבר היחידי שיעבור לי זה עם היא היתה מסכימה לצאת איתי לטייל. שנה שעברה זה מה שהיה .כי בגלל דאגות היו לי התקפת חרדה . לכן שנה שעברה עבדתי על עצמי והיא היתה קטנה ואהבה ללכת לטייל העברנו את החופש בחוץ מגיע צהריים הולכים לישון וניגמר היום . כאן היא לא רוצה. אולי היום בכוונה לקנות וניסיתי להעסיק את עצמי עם הסומכת .אבל מזלי מזלי שהבת נירדמה והיה לי טוב .וזהו .

 

[הצד האפל של הירח1]

זורחת יקרה

מההודעות שכתבת נשמע שביתך הגיעה למצב שהיא שולטת בך. והיא הגיעה לזה לא סתם... כי יש לה לגיטימציה. היא מזהה את החולשה הזו, את ה"אין לי כוח אלייך תעשי מה שבא לך", את ה"טוב קחי מה שאת רוצה רק אל תעשי בושות". ילדים מזהים את זה מהר מאד... אז היא היפרית (כמו הרבה ילדים בני גילה) ואולי אין לה חברות אבל ההתנהגות הזו אלייך קודם כל רחוקה מלהיות מקובלת. הדבר הראשון הוא לקבוע כללים. אין טלוויזיה כשאת מדברת לא יפה. לא תקבלי שום גלידה אם את צועקת או מתחצפת. אם תגמרי את כל הגלידה בפעם הבאה שכולם יקבלו את לא תקבלי - ולעמוד על זה!! זה מאד קשה אני לא אומרת - אבל אלו חבלי לידה. תתחילי בקטן ולא בדרסטי - ותראי שינוי. כשאת הולכת איתה לבילוי (מכל סוג) תקבעי מראש סכום. למשל לסרט - כרטיס, פופקורן ושתיה ואולי ארוחת צהריים אחר כך.. וזהו!! תעמדי על זה ואל תתביישי. היא נוסעת הביתה בעצבים אחר כך? אז מה?? היא לא תמות מזה וגם את לא. ושוב.. זה לוקח זמן, אז לא להתייאש. אבל המצב הזה שאת לא עולה הביתה בגלל שאין לך כוח אליה הוא לא תקין - תסכימי איתי. זה יביא אתכם רק למקום אחד - שנאה. ואז יהיה מאוחר מדי מאחלת לך שה

תזרח לך תמיד

 

[זורחת1]

כן תודה לכם .אני יודעת על הכל

אבל זאת הרגשה גרועה שעד כדי כך שאין לי חשק לעלות הביתה כדי העיקר שלא ניתוכח. בעלי אומר לי עם סיפרתי לכם שאני עצבנית .צועקת .שאני לוקחת כדורים למצב דיכאון. וכדורים למחלות בריאות שמפריע לי בתיפקוד הבית עבודות. אולי תגידו לי מה אני צריכה לשכנע את עצמי שאני אימא ושאני לא צריכה להיפגע ממנה ולא להייאש .זה נכון היא שולטת בי .תמיד ויטרתי כשהיא רצתה לראות טלויזיה תוכניות שלה. לכן עד היום זה ככה ואני יודעת שזה גרוע מאוד. ובקשר שאמרתם אין טלויזיה .זה קל להגיד. אבל אני מכבה טלויזיה היא הולכת ומשחקת איתי חתול ועכבר .וצריך כוחות בשביל להתחיל להיתוכח. אז מה עושים .זה כבר מיזמן ניסיתי לכבות טלויזיה או חשב ושום דבר לא עבד. בבית ספר היא שומעת מצויין .ובבית עושה בלגן .ביר בכיתת ליקוי למידה ואז יותר טוב לה בבית ספר החדש

 

[הצד האפל של הירח1]

כל מה שאת מתארת

הוא תוצאה של המצב שבו ביתך שולטת בבית ושולטת בך. מה שאת צריכה זה כוח וזה לא בא ביום אחד וגם לא ביומיים. את צריכה לבוא מולה קודם כל בדברים שאת יכולה לעשות אותם. "אין בעיה, את עושה את זה - לא יהיה לך משהו שאת רוצה" - וזה לא משנה מה תמנעי ממנה - העיקר שהמסר יובן. לא יהיה כסף לבילויים, לא נצא אחרי צהריים או כל עונש שתחליטי. תשבי עם עצמך ותחשבי איפה את יכולה להעניש אותה כך שתבין שאת האם והיא הילדה. האנרכיה הזו לא טובה לך בשום צורה, והיחידה שיכולה לצאת מזה זו את - כמה קשה שזה לא יהיה.

 

[זורחת1]

כן גם אחותה בת 18 גם מיתחצפות אליי

נכון שזה לא בריא בכלל היום ניסיתי גם עם הגדולה לעמוד על המילה פשוט עם אני רק מדבר הם לא מסוגלים לשמוע אותי ואני מנסה להגיד לה שזה לא יפה שככה את אומרת אימא שקט. תפסיקי די די זה מה שהבת אומרת לי הבת 18 ולי זה פוגע.ביקשתי ממנה היום שתקפל את המדים שלה כי כיבסתי אותם. אז מה היא אומרת לי אימא דיי דיי .והיא מסוגלת להשאיר ככה מקומט ולא אכפת לה. ככה גם הארון שלה ניראה . ואני ניסיתי כשהיא תגיע הביתה היום נכין לה עוגה כי הגיעה וככה היא מתנהגת איך אפשר לדבר איתה שישעו לי נכון יקח זמן .

 

[בשבושונית]

זורחת כנסי חמודה

בואי אני יתן לך טיפ] אחד מימני משהו שעברתי על בשרי עם הבן הבכור שלי גם הוא היה מבלגן את הארון שלו ואת החדר שלו בקיצור לחדר שלו היתיצריכה או מערכת תמרורים שתכון אותי בלי להיתנגש במשהו או להביא את הארז הכביסה יחד עם פח הזבל ולהתחיל לאסוף היתי נלחמת איתו כול הזמן עד שהגעתי לתובנה שאני עכשו אומרת לך פשוט מאוד נעלתי את החדר השארתי אותו עם הבלאגן שלו והסירחון שלו וכשהוא בא בטענות אמרתי לו שאני לא עוזרת להשכרה ולי אין בעיה בכלל שהארון שלומבלוגן והמדים שלו מקוטים ושיש לו זבל בחדר אני כיבסתי קיפלתי כן או לא זה כבר שולי הנחתי בחדר מיכאן זאותהופכת להיות בעיה שלו כול הורה ואני מאמינה ש99 אחוז מההורים בעולם יספרו לך שעברו עם הילדים שלהם תקופות של היתחצפויות ואמא מה את יודעת כאילו הם הידענים הכי גדולים בעולם הם הרי ילדו אותנו ככה הם חושבים וזה רטואל שחוזר על עצמו עם כול דור יש לי עצה אחת בשבילך מותק תפסיקי להיתיחס לכול דבר לכול היתחצפות או תשובה לא במקום הבת שלךמבינה שזה מרגיז אותך וזאות הדרך שלה למשוך את תשומת ליבך ולהגיד לך אני כאןו אני קימת ברגע שלא תיחסי לזה חשיבות היא תרד מיזה לגבי המדים של הבת שלך את את שלך עשית כיסבת הנחת לה בחדר היא רוצה שתקפל לא רוצה שתלך לצבא מקומטת את לא תישפטי היא תישפט על כך וזאות הבעיה שלך תפסיקי לרדוף אחרי הבנות שלך על כול דבר תני להם גם לנהל את עצמם לבד על תיתעצבני מכול דבר יקירתי ותראי איך דברים ישתנו אצלך ואצלהם שתהיה לך אחלה של שבת קסומה כמוך

 

[הצד האפל של הירח1]

אז זה הזמן לא רק לדבר אלא גם לעשות

ואני מסכימה עם בשבושונית. את תעשי את שלך נקודה. את לא תהיי עוזרת להשכרה או קצינת בידור וכך לא יוכלו לבוא אלייך בטענות. אם לה לא אכפת אז גם לך לא. וכנ"ל לקטנה.. גם הגדולה וגם הקטנה ככה? זה מקום לשיפור רציני. היום ראיתי מודעה שיכולה להתאים לך. מכון אדלר לוקח צעד קדימה את התוכנית "סופר נני" ומציע תמיכה למשפחות ללא נוכחות מצלמות כמובן. יכול להיות שאיש מקצוע יוכל להתחיל איתך את התהליך כדי שיהיה אפקטיבי. מה דעתך?

 

[זורחת1]

זה עם כסף .והיכן זה

את יכולה לתת לי את הקשור אומנם בעלי לא בעד שום דבר.כי הוא טוען שכלום לא עוזר. לי מאשים אותי .האים זה אפשרי תמיכה לי לתת אשמח מאוד את יכולה לברר בשבילי את הפרטים מותק ולישלוח לי מסר ותירשמי לי מאיזה פורום את . דרך אגב בשבשונית כולכך היתי זקוקה לך מיזמן חיפשתי אותך זה אומר באיזה מצב אני . כולכך קשה לי. בסדר אני ינסה לעזוב אותה אני יכבס והיא תידאג לשאר .הינה דוגמא כבר ניכנסתי לחדר שלה והיא ישנה יחד עם אחותה .אחותה הקטנה לא מסדרת את החדר,כי גם הגדולה כל הזמן עושה בלגן של בגדים .ולכן הקטנה כועסת . למרות שהקטנה עכשיו ישנה כל לילה אצל השכנה. אבל מצד אחד טוב לי שקט רגוע.ולי משעמם מאוד מאוד ומיתאשת. מהחיים. ומצד שני אני ובעלי בבית וליפעמים הוא נירדם מוקדם בשמונה .ואז אני ניכנסת למחשב. מזל שיש לי מחשב איזה חיים אלה . ניכנסת לפורומים זאת כל מה שאני ניכנסת .ובהחלט מנסה להתחיל לראות סרטים בטלויזיה .אחרי שהבת שלי אומרת לי הקטנה. עם פעם הית מסוגלת לראות טלויזיה ומה עכשיו .נידלקה לי נורה אדומה ושיכנעתי את עצמי כן לנסות להבין וליהיות מרוכזת וכן מאז אנ מנסה לפחות .פשוט כשאני לא רגועה אני כל הזמן במחשב . אז אתם רואים דוגמא רק הבת 13 דיברה ככה וכבר אני מנסה להתחיל לראות וה טוב לפחות בערב . אתם ואים עד כדי כך כמה אני לא חושבת ???????

 

[בשבושונית]

זורחת שבוע טוב

קודם כול תודה עבור הברכות ליום הולדתו של תומר שנית את תמיד ישולה לשלוח לי מסר האומנם אני כרגע לא נימצאת הרבה במחשב אבל בודקת מיליים אני מקבלת ה ודעה במייל שיש לי מסר וככה אני יכולה לענות לך אני פשוט עובדת עכשו לאחר תקופה שלא עבדתי ומאחר ואני באה מתחום הסיעוד המורכב אני עובדת במישמרות ואני גרה די רחוק ממקום העבודה שלי בבקרים אני יוצאת מוקדם מאוד שזה אומר 05.10 וכשאני מגיעה הביתה אז כמו שאת יודעת יש לי בבית אמא שחולת פרקינסון קשה מאוד ונכון שיש לי עובדת זרה אבל רוב העבודה בטיפולית רפואית באמא אני מבצעת ויש לי גם את תומר שכרגע אל נימצא במצב הכי טוב שלו לכן עכשו קצת יותר קשה לי אבל מאוד מישתדלת לקרוא את הפורום עם לא כול יום לפחות שלוש פעמים בשבוע אני מכירה באופן אישי מה זה להיות בת לאמא חולה במאניה דיפרסיה ועכשו אני מדברת בעד עצמי רק לילד זה קשה הרי הורה הוא דמותמגוננת כול יכול סופרמן בכבודו ובעצמו ילד הופך להיות חסר אונים שהוא מגלה או רואה את ההורה שלו חולה בכולמחלה אחרת וזאות יכולה להיות סתם מחלת סכרת או מיגרנה על אחת וכמה עם הוא חולה נפשי זאות היתמודדות קשה לילד ובמיוחד עם אנחכנו חיים בעולם של סטיגמות וילדים מעליבים ילדים וילדים שומעים ריכולים של אנשים אני זוכרת את עצמי גם ילדה מורדת באימי אז נכון היום יש יותר פתיחות למחלות נפש והיום את יכולה לקבל עזרה וגם הבת של ך בזמני לא היה דבר כזה וההיתמודדות שלי היתה לבד כילדה עם אמא חולה וכנגד אנשים שתמיד הי להם משהו להגיד על אמא שלי ואני חיבת לצין יש לי אמא מקסימה שעשתה הכול בשביל הילדים שלה חסכה מהפה שלה שילמדו ויגיעו להשגים עזרה ותמכה תמיד גם כלכלית בקצת שהיה לה אני זוכרת את עצמי אישה גרושה עם שני ילדים קטנים קטנטנים ואחד מהם חולה נפש אמא שלי תמיד היתה שם לעזור ולתמוך ואף להביא לי אוכל בימים קשים שלא היה לי היא היתה סבתא אמא ואבא שלהם שלא היה בכלל וזהאיפשר לי לצאת לעבוד במישמרות כפולות בכדי לשם שכר דירה גנים או בתי ספר או כול דבר אחר עכשו נחזור לעצם המרידה של הבנות שלך קודם כול יש כאן את אפקט הגיל כולנו מרדנו לכולנו היה מה להגיד ל הורים שלנו בגילאים האלה וכולנו חשבנו שאנחכנו חכמים יותר מההורים שלנו ומה הם יודעים זאות רוטוניה שחוזרת על עצמה אנחכנו פשוט שוכחים כי נוח לנו לשכוח כולנו נעבור את זה מי בעוצמותחזקות יותר ומי פחות וזה רטואל שיחזור על עצמו עם הבנות שלך והילדים שלהם אין ילד שלא זוכר שאמא שלו אמרה לו שהיא מאחלת לו ילד כמהו את הטיפ שכתבתי לך אני עצמי קיבלתי בעבר היו לי המון בעיות עם הבן הגדול שלי בגלל תומר הוא היה מעין אבא קטןם לתומר ביבי סיטר לתומר תמיד היה צריך לותר לתומר לא קל לחיות עם אח חולה נפש בבית אמהות לחברים שלו לא הרשו לחברים שלו לבוא אלינו הביתה כאילו תומר חולה במחל המדבקת תמיד הוא שמע מאנשים טובים שמיסתודדים שיש לו אח חולה נפש והוא מרד בכול הכוח בכול מה שהוא יכל אפילו בענין האוכל והינה היום הוא בן 27 בן למופת עוזר לי כלכלית כשקשה לי נימצא שם תמיד בשבילי ובשביל אח שלו מבקר באופן קבוע את תומר ודואג לצרכים הכלכלים של תומר בלי לבקש תמורה האומנם לי נגיש יותר מעצם העבודה שלי להתיעץ עם פסיכולגים למינהם או רופאים פסיכיאטרים וגם אני ביקשתי עזרה ואת מה שאמרתי לך אמר לי פסיכיאטר רוצה לאכול שיאכל את מגישה אכל טוב לא אכל יותר טוב אחר כך שהוא ימזוג לעצמו וידאג לכלים שלו כי אין לו שוטפת כלים פרטית בית וכנל לגבי החדר שלו והבגדים שלו ותאמיני לי זורחת זה עבד היתי סוגרת את הדלת של החדר שלו מיתעלמת מכול מה שקורה שם וחסל סדר מריבות גם אני שמעתי כמו כול אמא אחרת כמה אני קמצנית וכמה אני רעה וכמה אני לא מבינה אז היתעלמתי לא תמיד אנחכנו האמהות צריכות להיות בעלת המילה האחרונה היתעלמות משמע לא מקשיבה לך אני רק שומעת אותך ורק בגלל שאני לא חירשת זורחת מה לא הורג מחשל תאמצי לך את המישפט הזה ככול שרמת הציפיות שלך בקשר לעזרה מהבנות שלך תלך ותפחת ככה רמת האכזבות שלך תהיה קטנה ציפיות יש רק בשמיכות וכריות מותק אני אז ועכשו שוב אומרת יקרתי את חיבת למצוא לך תעסוקה חלקית לפחות חלק הראשון של היום דיהנו בבקרים יש את מע"ש מרכז תעסוקה של הביטוח הלאומי ואנוש יש כול מיני דברים את חיבת להעזר בעובדת הסוציאלית שלך היכן שאת מקבלת טיפול יש מועדנים חברתיים יש קבוצות תמיכה של חולים כמוך משעמם לך כי אתת ללא תעסוקה את לא יכולה לבקש מימי שעובד כמו בעלך שבליה יבדר אותך מותר מין הסתם הוא עיף הוא קם בוקר לעבודה וברוב שעות היום עובד אז יש לך אתץ המחשב תנסי לחלק את היום שלך איך שהוא בוק ר לנסותלעשות חלק מהמטלות שיש לעשות בצהרים לנוח קצת לקרוא ספר או עיתון בשעות הערב להיות עם המישפחה שלך עד כמה שאפשר ובלילה עם את נישארת ערה יותר מכולם להתחבר למחשב אין לי הרבה הצעות יעול בשבילך חמודה רק את תסדרי לך א ת סדר היום שלך עד כמה שאת יכולה לפחות העזרי בנו העזרי בחונכת שלך הרופ0אה שלך בפסיכולוגית שלך בעובדת הסוציאלית שלך בקשי עזרה ותמיכה ואני מאמינה שתעלי על דרך המלך אני כילדה ראיתי את אמא שלי במצבים גרועים יותר מאשר את מתארת כולל אישפוז בבית חולים ראיתי אותה יורדת הכי נמוך שיש אבל רוב חיי ראיתיאישה עובדת אישה שלקחה אחריות על הילדים שלה ועל עצמה ועם כול הקושי ועם כול הבעיות והאמיני לי זורחת היו לה בעיות נפשיות היא כול שבוע היתה מגיע למרכז לבריאות הנפש לקבל טיפול תרופתי ושיחות היא הקפידה לקחת את התרופות שלה ועשתה הכול למרות כול הקשיים לשקם את עצה אני לא טוענת חלילה חמודה שאת לא עושה ואת לא רוצה אני רק אומרת שאת חיבת לעשו ת עוד מאמץ אחד קטן אני יודעת שזה קשה והכי קל להגיד אבלח האמיני לי זורחת גם אני קורסת גם אני לפעמים רוצה להיתאדות מהעולם ולא להיות אמא של וגם אני אומרת לפעמים אולוהים תגיד אותי אל ילדה אמא לי אין נשמה מישל עצמי אני לא יכולה לצאת לצימר או לחופשה ? אלה ר ק להיות אמא של !!!! אז אני קורסת קצת מיתחבאת מיתחת לשמיכה מקסימום ליום אחד נועלת את עצמי בחדר לא עונה לטלפונים חוץ מאשר לילדים יושבת עם עצמי ועושה סדר במגירות הפרטיות בנשמה שלי ואומרת לעצמי קומי תאספי את עצמך ואת השברים הכי קל זה לדאוך הכי קשה זה לחיות ולהיתרוממם מילמטה ותמיד משננת לךעצמי עם אין אני לי למי לי ועם כול הקושי הנפשי אני עושה הכול לצאת ולהתרומם מהמקום הכי נמוך שבו אני נימצאת אני מחזיקה לך אצבעות חמודה את תמיד יכולה לפנות אלי ויש כאן עוד הרבה אנשים מקסימים שתומכים בך ומושיטים לך יד ותמיד היו כאן בשבילך שהיה לך שבוע מקסים וכיפי

 

[זורחת1]

את צודקת מודה לך מאוד מאוד את מקסימה

כניראה שבעלי ניראה לו שאני אימא ואני זאת שצריכה לדאוג לה אני לא מבינה אותו .אני היתי ילדה ונסעתי לבדי ברכבת לפנימיה . לכל מיני מקומות אפילו לאילת ושמרתי על כבודי כמו שחונכתי מהבית שהיום זה בכלל אחרת .כי אצל המישפחה של בעלי והבית שלי חופשים לגמרי גם בעלי ליברלים כאלה שאנכנו יותר מידי לא יודעת איך להגדיר תמיד גדלתי על דברים אחרים ולהגיד ולעשות כבוד תודה ולא כמו שהיום הנוער בר מינן מה שיש לנו . אז עכשיו היא הלכה לצבא ולא בדקתי מה לקחה בתיק שלה עם לקחה כל מה שלא צריך . האמת ליפעמים אני מפחדת שאני לא מתפקדת כמו אימא רגילה .או שאני לחוצה מבעלי. האמת לא נעים לי להגיד לך תישמעי אני ממש ממש בעננים דוגמא ?: יום שישי היתעוררתי להביא את הילדה מהדרך החיילת .בקיצור בעלי משם הלך לקניות חזר. והבת הקטנה אמרה אני שאלתי אותה אכלתם משהו .אז היא אמרה לי אבא רק אכל נקניק. אני חשבתי שהוא לקח ארוחת בוקר פרוסה או משהו כזה .ולא ידעתי מה השעה . הבת כבר הגיעה הבית היה מסודר .אבל לא היתי צריכה להכין אוכל כי הכנתי יום קודם. פתאום אני הכנתי ארוחת צהריים בשעה 11 בבוקר ואני לא היסתכלתי על השעון בבית. ומחחמת וחושבת כבר שהשעה 14 .חשבתי אבל בידור מה השעה היתה 11 בבוקר אני מכינה שולחן ומסדרת ואמרתי לבת שלי בואי תוכלי איתנו חיבים לשבת ביחד גם החיילת. פתאום מה בעלי אומר לי מה את מכינה צהריים במקום ארוחת בוקר. אנרתי כן מה חיממתי . ואני לא ידעתי שהוא לואכל ארוחת בוקר.ולא ידעתי שהיתה שעה 11 .ממש ממש מה קורא לי כולם הבנות היתילו לצחוק ואמרתי מה אני יעשה אין דבר לא נורא. מה לעשות תוכלו צהריים. בעלי שתק ובטח שלא היה מעדיף.אבל האמת לי כולכך קשה .מה יש לך להגיד על זה זה לא פעם הרבה הרבה פעמים אני רואה סרט ושם הסרט ואחרי שניה לא זוכרת מה שם הסרט. או מה שם הבחורה .הרבה פשלות קוראים לי מזל שבעלי צוחק .אבל מצד אחד אני מיתעצבנת כי ליפעמים הבת הקטנה מנצלת את המצב