ליצן קטן שלי - חג שמח וצוהל.
- פותח הנושא ענבר.
- פורסם בתאריך
הביאו את הליצנים........../images/Emo151.gif
צירוף מקרים מעניין...... היום בערב. הטלפון מצלצל.... אני שואלת מי זה... נוקבים בשם....... ווואווווו, למדנו יחד בכיתה בבית ספר עממי.....היינו ילדים. שאלתי : מאוסטרליה? - שם הוא מתגורר עם אשתו. אמר : לא. אני כאן בארץ, באתי לחגוג יום הולדת 60 אני רוצֵה לראות אותך......... איזה כיף..... בטח.....עניתי. לא הספקתי לספר לו שחברתו מילדות המתגוררת בארה"ב לא בקשר לאחרונה ... לא הספקתי להגיד שאני דואגת..... ששתיקתה משונה... וקבענו שנפגש.......שלושתנו...הוא , אשתו ואני. הפעם בלי כל הכיתה... מפגש אישי.... כל פעם עם מישהו אחר מהכיתה. לא עברה חצי שעה והטלפון שרגיל לשתוק מצלצל.... הלו......... מזל טוב לנישואי הבן........ זכרת? שאלתי אותה..... כן......... בטח ענתה..... תשמעי..... אמרתי לה, קודם צלצל הילד מהכיתה שהיה החבר שלך אבל היא שתקה.. מיד הבנתי שהיא לא יכולה להגיב. בעלה עד היום - חמישים שנה, הוא עדיין מקנא בילד ההוא שהיה חבר של אשתו בגיל עשר. אני בארץ, אמרה , אני רוצה לראות אותך....... בטח....בכיף............. עניתי. איזה צירוף מקרים משונה..... היא מגיעה מארצות הברית לפחות פעם בשנה ואנחנו נפגשות. בעלה לא מסכים למפגשים המוניים עם הילדים מהכיתה. אסור לה. את העבר קוברים. רק אותי, מותר לה לראות. אני לא מהווה סכנה. הוא, מגיע פעם בכמה שנים, ולפני כשנתיים, הגעננו כולנו מכל רחבי הארץ כדי לראות אותו. היא הגיעה שבוע אחרי שנסע. במקרה. שניהם כרגע בארץ באותו מחוז .... 50 ק"מ מפרידים ביניהם ואני משוכנעת שהיו שמחים להפגש ללא בני הזוג.. לקפה לשיחונת, למבט. אשתו לא מקנאה, אין לה סיבה.. בעלה מקנא מאד. על מה בדיוק? על זה שפעם לפני 50 שנה נתן לה יד במקרה ברחוב או בערב כיתה? גם בעלה כבר לא ילד. גם הוא מדגדג את ה- 60 שלו אבל מקנא לאשתו באופן פתלוגי. שלא יגנבו לו אותה. צירוף מקרים? אולי....... שני ילדים מהכיתה שלי שגרים בשני קצוות תבל הגיעו היום..........והתקשרו מה שאני לא מבינה, זה למה הם עדיין אוהבים אותי....... ורוצים לראות אותי......... ההסבר היחיד הוא שפעם מזמן........כשהייתי קטנה הייתי מאד, אבל מאד, נחמדה.................... הייתי ה-
של הכיתה......... ידעתי להצחיק....
פעם, הרבה אנשים אהבו אותי............ מעטים ..... עד היום..... ובעיקר - זוכרים.
צירוף מקרים מעניין...... היום בערב. הטלפון מצלצל.... אני שואלת מי זה... נוקבים בשם....... ווואווווו, למדנו יחד בכיתה בבית ספר עממי.....היינו ילדים. שאלתי : מאוסטרליה? - שם הוא מתגורר עם אשתו. אמר : לא. אני כאן בארץ, באתי לחגוג יום הולדת 60 אני רוצֵה לראות אותך......... איזה כיף..... בטח.....עניתי. לא הספקתי לספר לו שחברתו מילדות המתגוררת בארה"ב לא בקשר לאחרונה ... לא הספקתי להגיד שאני דואגת..... ששתיקתה משונה... וקבענו שנפגש.......שלושתנו...הוא , אשתו ואני. הפעם בלי כל הכיתה... מפגש אישי.... כל פעם עם מישהו אחר מהכיתה. לא עברה חצי שעה והטלפון שרגיל לשתוק מצלצל.... הלו......... מזל טוב לנישואי הבן........ זכרת? שאלתי אותה..... כן......... בטח ענתה..... תשמעי..... אמרתי לה, קודם צלצל הילד מהכיתה שהיה החבר שלך אבל היא שתקה.. מיד הבנתי שהיא לא יכולה להגיב. בעלה עד היום - חמישים שנה, הוא עדיין מקנא בילד ההוא שהיה חבר של אשתו בגיל עשר. אני בארץ, אמרה , אני רוצה לראות אותך....... בטח....בכיף............. עניתי. איזה צירוף מקרים משונה..... היא מגיעה מארצות הברית לפחות פעם בשנה ואנחנו נפגשות. בעלה לא מסכים למפגשים המוניים עם הילדים מהכיתה. אסור לה. את העבר קוברים. רק אותי, מותר לה לראות. אני לא מהווה סכנה. הוא, מגיע פעם בכמה שנים, ולפני כשנתיים, הגעננו כולנו מכל רחבי הארץ כדי לראות אותו. היא הגיעה שבוע אחרי שנסע. במקרה. שניהם כרגע בארץ באותו מחוז .... 50 ק"מ מפרידים ביניהם ואני משוכנעת שהיו שמחים להפגש ללא בני הזוג.. לקפה לשיחונת, למבט. אשתו לא מקנאה, אין לה סיבה.. בעלה מקנא מאד. על מה בדיוק? על זה שפעם לפני 50 שנה נתן לה יד במקרה ברחוב או בערב כיתה? גם בעלה כבר לא ילד. גם הוא מדגדג את ה- 60 שלו אבל מקנא לאשתו באופן פתלוגי. שלא יגנבו לו אותה. צירוף מקרים? אולי....... שני ילדים מהכיתה שלי שגרים בשני קצוות תבל הגיעו היום..........והתקשרו מה שאני לא מבינה, זה למה הם עדיין אוהבים אותי....... ורוצים לראות אותי......... ההסבר היחיד הוא שפעם מזמן........כשהייתי קטנה הייתי מאד, אבל מאד, נחמדה.................... הייתי ה-
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.