לי זה לא יקרה

[שמואל אייל]

לי זה לא יקרה

תאונת דרכים, - נקודת זמן, שבריר שנייה החיים נמשכים עד לרגע בו נשמעת המכה, החבטה, כאב עמום וקולות המתרחקים אט אט למרחוק עד שעל הכול עוטה החשיכה ועוטפת השלווה. הנשמה עוזבת את הגוף המיוסר. מסביב המולה, קריאות מבוהלות של סקרנים המצטופפים סביב. מצלצלים הפלאפונים לאמבולנס, למשטרה, למכבה אש. אנשים חסרי אונים. רוצים לעזור, לעשות משהו. ייאוש נובע מאוזלת יד וחוסר אונים. כולם מצפים שמישהו יבוא לעזור. אווירת מתח ופחד מהדם והמוות. מתרוצצים הלוך ושוב ללא מנוחה, לא יודעים מה לעשות עם עצמם. לנגד עיניהם חיים תמו. כל החלומות נמוגו והחיים כבר לא איתם. חיים תמו בשעה 16:12:53 . בשעה 16:12:54 העולם כמנהגו נוהג, - ממשיך להתקיים . נקודת זמן, שבריר שנייה. העולם יהיה שונה במקצת . נקודת זמן מיוחדת לנפש אחת, של חיים שפסקו . שבריר שנייה. עכשיו מתחיל יום חדש אך שונה. לאוהבים,להורים שכולים, לאחים אבלים, לילדים יתומים, לאלמן, לאלמנה, - לפניהם כל הזמן שבעולם להתאבל. וזה הרבה זמן. הרבה כאב, הרבה יגון, עצב ושכול. אפשר היה למנוע ?

 

[AvihayA]

לצערי יותר מדי אנשים מאמצים את זה

יותר מדי אנשים ... ומיום ליום אני מגלה שיותר ויותר אנשים מאמצים את הסיסמא הזו : "לי זה לא יקרה". יותר מדי אנשים לא מפעילים שיקול דעת נכון לפני ששהם עולים על הכלי הנהדר הזה שלצערי הופך להיות כלי קטלני ... שנקרא מכונית ... יותר ויותר אנשים מזלזלים בחוקי התנועה ... זלזול שמוביל לזלזול בכלל משתמשי הכביש (נהגים והולכי רגל כאחד). יותר ויותר אנשים מוצאים את עצמם מופתעים מגודל האסון אותו הם עוברים ... וכמה פשוט היה למנוע את האסון אם רק היו שומרים על חוקי התנועה. אם היו שומרים על חוקי התנועה ... אם היו שומרים על חוקי התנועה: * ילדה לא היתה מוצאת את מותה תחת גלגלי משאית רק משום שהנהג השאיר את האוטו דלוק ויצא רק לשניה ... * פעוטה לא היתה משותקת כל ימי חייה מחבטה בשמשה הקדמית אחרי שעפה מהמושב האחורי אל קדמת הרכב (האמא: "זו היתה רק נסיעה של 500 מטר אז לא קשרתי את הילדה) * בחור בתחילת שנות ה-20 לחייו לא היה מקפח את חייו בהתנגשות הרכב בו נסע בעץ (חמישה היו ברכב, כולם חגורים, הוא היחיד שלא היה חגור והועף מהרכב במהלך איבוד השליטה של הנהג) לא חסרות דוגמאות ... לא חסרות דרכים להלחם בתופעה ולפחות לצמצם אותה ... צריכים רק להאמין !!! באהבה, אביחי

 

[ישראל פרידמן]

להאמין זה מספיק?

לצערי אנו שבויים בתפיסה שענישה יכולה לשנות טפוסי התנהגות. כולנו (אלה שאיכפת להם) צועקים ומבקשים מהנהגים (גם אנחנו כלולים) לנסוע בצורה אחראית, לשים לב יותר, לוותר כשצריך, אבל אם אנחנו בתור נהגים לא נרצה לממש התנהגות נכונה בכביש שום עונש ושום איום, שמחר כל אחד יכול להיות הבא בתור לא יעזור. מחקר שנעשה ומופיעה באתר של אור ירוק אומר ואני מצטט "אחת המטרות של קמפיינים היוצאים כנגד התנהגויות מסוכנות היא לגרום לאנשים להימנע מפעילות מהנה, לוותר על חוויות חיוביות, לשנות הרגלים שהם חשים בנוח איתם ולקבל על עצמם מגבלות שונות. כדי לעשות זאת, הם נוקטים בדרך כלל בגישות של איום והפחדה. דהיינו, להציג תוצאות קטלניות ומחרידות של תאונות דרכים, עדויות דרמטיות של נפגעים וכיוצא בזה, על מנת לעורר בצופה פחדים קיומיים ולהזכיר לו כי להתנהגותו עלולות להיות השלכות שליליות וכי הוא בעצם עלול לגרום למותו או למותם של אחרים. אולם כיום נשמעים קולות רבים ורמים כנגד גישות אלו, ומחקרים מתקשים למצוא תוקף לטענה כי הפחדה גורמת למיתון נהיגה מסוכנת.בסדרת מחקרים שנערכו בישראל בקרב גברים בני 18-21, שהנהיגה רלוונטית לערכם העצמי, התברר כי אזכור המוות האישי ו/או צפייה בסרטון מפחיד על תוצאות קטלניות של תאונת דרכים גרמו להם לנהיגה מסוכנת יותר (בהשוואה לקבוצת ביקורת שנחשפה לגירוי ניטרלי). במלים אחרות, הצורך בחיזוק הערך העצמי עלול להוביל אנשים, אשר הנהיגה רלוונטית לערכם העצמי, ליטול סיכונים בנהיגה כאמצעי לניהול החרדה שמתעוררת בהם בעקבות חשיפה לאזכור מוות (Taubman – Ben-Ari, Florian & Mikulincer, 1999;2000). מעניין לציין כי בנות אינן מושפעות מחשיפה למותן האישי באותו אופן בהקשר של נהיגה (Taubman – Ben-Ari, & Findler, 2003). עוד התברר במחקרים אלו כי בעקבות צפייה בתשדיר מפחיד אנשים אמנם אומרים כי ינהגו בעתיד לאט יותר, אולם בפועל הם נוהגים מהר יותר. לעומת שימוש שכיח במסרים מאיימים בתחום הבטיחות בדרכים, נוטים אנשי פרסום ושיווק להשתמש ברגש החיובי בתחומים אחרים. משיכה זו היא הגיונית: מחקרים מראים כי לאורך זמן, השימוש ברגשות חיוביים יוצר רגש חיובי יותר למוצר וכוונה רבה יותר לאמץ את המסר הפרסומי. פרדריקסון (Fredrickson, 2003) טוענת כי רגשות שליליים חוסמים ומצרים את יכולת החשיבה של האדם ואת רפרטואר התגובות שלו. לעומתם, רגש חיובי מרחיב את רפרטואר התגובות, ומאפשר פתיחות ויצירתיות במובנים רבים." כל ההשקעות שהיו עד היום בכח אדם ואמצעים למיניהם לא הוכיחו את עצמן כיעילות. לעומת זאת משמרות הזהב שהם ילדים קטנים עם שלטי עצור ביד הצליחו להגיע לאפס תאונות( כן אפס תאונות) בכל מקום שבו הם היו מוצבים. חיבים לצאת מהקפאון ולהתחיל לחשוב אחרת!!!!!!!!!!

 

[AvihayA]

ישראל, בוא ונחשוב אחרת ...

ברור שהאמונה לא מספיקה לבד ... אבל לדעתי היא ראשית הדרך !!! ללא האמונה שניתן לעשות משהו ... שניתן לשנות ... שניתן להגיע לתוצאה מסויימת ... דברים לא היו זזים כאן (או באותה ארץ דמיונית שפעם דיברנו עליה) ... דווקא האמונה של האזרח הקטן, האיכפתי, שחרד לגורל משפחתו, חבריו וסביבתו הקרובה ... דווקא אותה האמונה היא זו שמובילה אותו להתנדב למען אותן משימות ומטלות שלצערינו למדינה אין תקציב לאייש. דיברת על משמרות הזה"ב - התנדבות של הילדים לעזור לחבריהם, לסביבתם הקרובה ... במקום שאין תקציב לעיריה או למשטרה לאייש מכוון תנועה אני מאמין שדווקא אותם ילדים שחונכו להתנדבות מגיל צעיר והאמינו ברוח ההתנדבות ובעשייה שהם עושים, דווקא אלה יתנדבו בגיל מאוחר יותר למסגרות אחרות (ואולי ביניהם ית"מ ???). בכל אופן ... אני רואה ברוח ההתנדבות ובדרך ההסברה לנהג הטועה גישה חיובית שיכולה אולי להשפיע לטובה על הסביבה בכלל ועל תרבות הנהיגה בפרט. הרי אם תסביר לנהג "טועה" בדרך חיובית - אם הוא בעל צורת חשיבה המאפשרת הקשבה לזולת יתכן ויקבל את דבריך ... והנה ... הרווחת עוד שגריר של תרבות נהיגה בארץ. אבל אם הוא לא ניחן בדרך מחשבה חיובית הוא ממילא יבצע את אותה עבירה פעם נוספת מתוך תקוה שאולי השוטר הבא שיעצור אותו יוותר לו גם כן. אני מאמין שחברי הפורום (או לפחות רובם ככולם) רוצים בשינוי ובשיפור, חלקם אולי כבר התייאשו אבל עדיין מוכנים לשמוע דרכים נוספות לשינוי (עובדה ... אני מקבל תגובה על מה שאני כותב). כמו שטענתי בעבר ... אני ממשיך לטעון: יש הרבה מה לעשות למען צמצום הקטל בדרכים ולמלחמה בתאונות הדרכים ולכן, לדעתי, יש לקדם בברכה כל יוזמה וכל דרך אפשרית לצמצום התופעה (פשוט "לירות בכל הכלים" כדי למנוע את הנפגע הבא) החל ממשמרות זהב (לדוגמא), ית"מ, אור ירוק, אנשים באדום ושאר גופי התנדבות אנושית למען הקהילה ... דרך חינוך ה"אני" העצמי להיות שקול יותר בכביש ועד אמצעים טכנולוגיים ו"המצאות" למניעת תאונות.