לי יש יומולדת?../images/Emo12.gif מי אני בכלל??
בשבוע הבא תחול יומהולדתי (33). שכחתי מזה לגמרי. אני עדיין מריצה בראש בלי סוף את הלידה של בני, וכמובן עסוקה כל כולי בטיפול בו (וקצת גם בביתי הבכורה..), ובקיצור - נראה לי מאוד משונה שפתאום גם יום הולדתי הוא משהו ראוי לציון, שלא לומר לחגיגות. תמיד חגיגת יומהולדתי היה משהו קצת מביך בשבילי, לפעמים אפילו מאכזב מאוד, עם משקעים לא נעימים. זה מבחינה חברתית. "אירוע", אפילו צנוע, בבית, קפה ועוגה, יורד מהפרק. אני מרגישה שאנשים באים כדי לראות אחד את השני (ולא בשבילי בהכרח) ולהנות מהכיבוד, ובסוף, אני המארחת, ילדת יומ-ההולדת טורחת ומשרתת את כולם. ומשהו אינטימי עם בן-זוגי: איך אפשר עם תינוק בן חודשיים (הוא יונק בלבד, וכל שעתיים)? ומה? מסעדה? אני בדיאטה מאוד מחמירה (בריאות, לא הרזיה). בעלי שאל אותי מה אני רוצה לעשות ביומההולדת. למה אני צריכה לחשוב וליזום? ואני מרגישה שאני לא יכולה לעשות כלום (בגלל היונק) וגם לא ממש רוצה... אבל זה עצוב לי שיום ההולדת יעבור לו בעליבות, כי זה כאילו אני מבוטלת, מבינים אותי?
בשבוע הבא תחול יומהולדתי (33). שכחתי מזה לגמרי. אני עדיין מריצה בראש בלי סוף את הלידה של בני, וכמובן עסוקה כל כולי בטיפול בו (וקצת גם בביתי הבכורה..), ובקיצור - נראה לי מאוד משונה שפתאום גם יום הולדתי הוא משהו ראוי לציון, שלא לומר לחגיגות. תמיד חגיגת יומהולדתי היה משהו קצת מביך בשבילי, לפעמים אפילו מאכזב מאוד, עם משקעים לא נעימים. זה מבחינה חברתית. "אירוע", אפילו צנוע, בבית, קפה ועוגה, יורד מהפרק. אני מרגישה שאנשים באים כדי לראות אחד את השני (ולא בשבילי בהכרח) ולהנות מהכיבוד, ובסוף, אני המארחת, ילדת יומ-ההולדת טורחת ומשרתת את כולם. ומשהו אינטימי עם בן-זוגי: איך אפשר עם תינוק בן חודשיים (הוא יונק בלבד, וכל שעתיים)? ומה? מסעדה? אני בדיאטה מאוד מחמירה (בריאות, לא הרזיה). בעלי שאל אותי מה אני רוצה לעשות ביומההולדת. למה אני צריכה לחשוב וליזום? ואני מרגישה שאני לא יכולה לעשות כלום (בגלל היונק) וגם לא ממש רוצה... אבל זה עצוב לי שיום ההולדת יעבור לו בעליבות, כי זה כאילו אני מבוטלת, מבינים אותי?
