לי פעם חלומות גדולים בשביל שנינו

לי פעם חלומות גדולים בשביל שנינו

אתמול הם ערכו מסיבה וידעתי שעדיף לי לא לבוא, כי לפעמים להיות בתוך הרבה אנשים רק מקצין אצלי את הבדידות, אני עלול להיבלע ולהרגיש בצד, ואז יבואו לי כל המחשבות הרעות והכעסים והאכילה העצמית , וקריעת הנפש והגוף, יותר טוב שלא הגעתי אני כבר מכיר את עצמי, אני יודע שאני לא אחד שרוקד, לא מתנוענעע טוב, ואם לא אתנוענע במסיבה כזאת כמו שצריך אני יודע מה יקרה, ארגיש מוקצה, וגם היא תהיה שם ידעתי , זאתי שהתחלטתי לפתח אליה רגשות , אני חושב לפי מצב הרגשות שלי , למרות שאני יודע שיש לה עולם מסובך כמו שלי , וגם לה יש קטעים פסיכוטים/פסיכים, היא כניראה "אופציה" מאוד יחידה באיזור, כי כמו שאמרתי רבות, לבנות אחרות, בריאות קשה לי מדיי להתקרב, ולדבר, ולהציג את עצמי,, אז היה לי מאוד מסובך עד שהחלטתי אם ללכת למסיבה הזאת , כי גם ידעתי שהיא רוקדת כמו חיה רעה, משתוללת, וזה זכותה אני יודע שהיא סבלה תהומות גם , חודשים של אישפוז , אמגיע לה להנות , אבל את זה לא אוכל לראות כי אם אראה אותה רוקדת עם כולם לבטח אשתגע ואהפוך לסיר לחץ וארצה להרוג את עצמי ואת כולם במסיבה הזאת ולהפוך את השימחה לאפר,,, זה קשה לי כי היא זרקה לי כמה מחמאות , ואני שוב מתאהב מהר, נדלק כמו גפרור חד פעמי שראשו נשרף מהר כך גם אני , מכל אמירה פשוטה של בחורה נחמדה , אני חושב שהיא האחת שמתאים לי להיות איתה , היא כבר נתנה לי מחמאות והתכתבנו מעט בSMS עד שנגמר לה הטוקמן, וזה קשה ואתה יודע שהנה היא מדברת איתך , אבל אחרים שולטים בחייה, מסתובבים סביבה, לא נותנים סיכוי בשביל מרחב להתקרב, הם חיים את חייהם כשוטים ומשתטים גמורים, אני לא יכול לעשות/לספק את זה, אני איש כבד לא בגוף , (יש לי עצמות כבדות זה נכון) אלא בתנועה ובביישנות שבתנועה, אז אני שואל את עצמי אם אינני יכול לתת לבחורה שימחת חיים אייך אוכל אי פעם למשוך אליי מישהי, בכלל,,,,,,, לפעמים שוב אני חושב לוותר בקשר לעיינין לזנוח את זה, להגיד לעצמי שככה טוב , ואולי גם לשבוא לעצמי את הזין , שלא יהיה לו שימוש אף פעם יותר, אבל זה קשה קשה מדיי ותמיד מתוך כניעה מוחלטת , ומהחושך הכי גדול והוא ישנו היום נישאר בי אור אחרון וקטן מתחבא בפנים עמוק , ורוצה לפרוץ מחדש, ואם האור הזה יכבה לבטח אתאבד, ועוד לא כדאי להתאבד למרות שלאחרונה לפעמים בגלל כל מיני מצבים בחיים אני חושב על זה,,,,,,,יש עוד סיכוי שמשהו יקרה,,,,צריך סבלנות, אני מחכה לניצוצ שידליק את חיי מחדש,,,, כרגע אני "סתם" מת מהלך בארץ, אז במקום המיסה כדי לא לראות ולצרוך חברותא /של מישהו ,עשיתי את המעשה הנכון הלכתי לחבר, וככה היה לנו יחס אישי לכל אחד, ולא הרגשתי בצד והרגשתי בטוח , וישבנו לילה שלם ודיברנו על כל מיני דברים, ואני שמח שעשיתי עם זה ואפילו שמח כמו כן,,,בתוך 3 חודשים מי שעוקב אחרי הבלוג שלי אמרו להיות לי ניתוחון קטן , צינתור שקשור למערכת ההולכה החשמלית בלב, הסבירו לי : שלכל בן אדם יש סיב שמוביל חשמל אל הלב או משהו כזה, לחלק מהאנשים נולדים עם שניים וזה יותר שם בלאגן והולכים לנטרל את הסיב הסורר, המיותר , ואני די שמח שסוף סוף מצוא מה גורם לי לבעיות בחזה ובתפקוד הלבבי ושהניתוח יצליח אני אהיה יותר בריא אחרי כמה ימים , ואני מקווה שלא יהיה בעיות/פשלות, בנתיים יש לי עוד בעיות עצבות בגלל כל מיני דרים עדיין מרגיש מפוחד מהעולם, מהמשימות שיש בו , אני מרגיש עייף כבר,,,,, איין לי חשק לפעמים לעשות דברים שאני צריך לעדות אבל איין ברירה כמו למשל ללכת ברגל 20 דקות מהבית לקנות ארוחת צהריים חמה כי בבית לא מכינים כלום , והמקום לא תפוח הרבה שעות, וחייבים לצאת יחסית בבוקר בן 12 ל2, אבל בזמן הזה אני רוצה לעשות קודם שעה וחצי ספורט הליכה כי זה עוזר, למערכת הנפשית שלי להתחזק, אבל אחר כך איין זמן לאכול לרוץ הבייתה להתכונן לעבודה, בקיצור איין לי זמן כל יום וזה קשה מעייף ומעצבן עד שנמאס לי בכלל מהכל, אחת הבעיות הכי גדולות שלי עדיין זה חרדות, מכל מיני דברים אני מתחיל השבוע לקחת שני קלונקסים ביום בבוק'ר ובערב, אנסה זה בתיאום עם רופא אולי זה יעזור אבל זה ממש סוטול , אני מרגיש קצת מעולף בגלל הכדור וזה נותן תחושה של חולשה וריחוף, גם בעיות דכאון הינם ישנם, בגלל כל הדברים , הקושי להגיע לקשר עם מישהי בכלל, חוסר התקווה , היאוש , החוס יכולת למצוא לעצמי עבודה חדשה פחות מוגנת אני פשוט גם פוחד מכל התחלה חדשה מכל התחלה כלשהי אני נכנס לפעמים ללחץ על ,,,,,, כולה רציתי למכור גלידה מה כל כך קשה,,,לא יודע,,,,מפחיד,,,לא מכיר לא מוכר,,,,,,עזוב לך תמשיך הלאה,,לא ראית לא שמעת ,,,, לחיות זה כואב,,,היום,,,כרגע בזמן זה היא יודעת אני מתאר לעצמי ששמחתי שהיינו לבד, (בעבודה) וגם לה היה נחמד איתי זה בטוח ככה היא אמרה,,,,, אז למה היא לא נותנת לי יד? מבקשת להיפגש לבד,,,,לראות אם אפשר לשבת לדבר על משהו,,,,, קרעתי עור מהידיים זה כל כך קל כשאתה פוחד נושם כמו דג מת במים זה כל כך קל כשאתה בודד ואת לא באת את לא באת אני חיכיתי לך ואת פשוט לא באת הרגי אותי עוד פעם וזהו תירי אחד בראש אחד בלב אורות העיר בתוך עיניים חלצי אותי מהקרחון הזה, אותך אני אוהב ואת לא באת את לא באת אני חיכיתי לך ואת פשוט לא באת היו לי פעם חלומות כל כך גדולים ואת לא באת היו לי פעם חלומות כל כך גדולים בשביל שנינו
 
אביב ראשון בספר הזה

ספר צילומים חדש של כל מיני דמויות בעולם התרבות הישראלי מכל מיני גילאים , מעמדות ומקצועות שונים אביב מופיע בתצלום הראשון , תמונה משנת 1994 משהו כזה שהוא ניראה שם כמו יוצא רוקסן אמיתי אבל רואים לו קצת,,קצת הרבה את הערווה
על הספר מתוך סטימצקי: כמו כן יש שם גם תמונות יפות של דנה ברגר, חמי רודנר, וזמרים אחרים המהפכה בעיתונות הישראלית בשנות ה-80`, שהולידה את הניו-ג`ורנליזם העברי, לוותה גם בשינוי מהותי של צילומי העיתונות. ההכרה בגבולות האובייקטיביות העיתונאית, ובתפקיד המרכזי שממלאת תודעתו הפרטית של הכותב, חלחלה גם אל הצילום. בצד הצילום מהשטח, שהתיימר להיות נייטרלי, העיתונות החדשה דאז טיפחה והעצימה את נוכחות הצילום המטופל, המבוים, הלא אובייקטיבי בעליל. על קרקע זו יצרה ורדי כהנא, ממקימי העיתון `חדשות`, את העולם הצילומי המיוחד לה. במשך למעלה משני עשורים, צילומיה מלווים את עמודי המוספים בעיתונים המובילים בישראל, `מוניטין`, `חדשות`, `הארץ` ו`ידיעות אחרונות`. מבחר שלהם כלול באלבום `פורטרט ישראלי`. המטען החזותי שהם מגישים לקורא הוא פרי דרכה של ורדי כהנא להוביל את מצולמיה, בשפתם, אל עולם הדימויים הפרטי שלה, ולייצר מפגש אסתטי מפותח בין האינטליגנטי לאלגנטי. במפגשים האלה תמיד מונחת הבטחה להתרחשות משמעותית, שאינה תלויה בראיון הכתוב שבשבילו נעשה בזמנו הצילום, מה שמאפשר לצילום לעמוד בזכות עצמו. בצילום שהוא לכאורה פשוט וישיר, אך מקופלת בו עבודת הכנה ממושכת ומורכבת, כהנא מצליחה לספר על המצולמים סיפור שהטקסט לא סיפר ולהאיר זוויות מפתיעות בדמויותיהם. המצולמים שונים בעיסוק, גיל ומוצא, אבל לכולם מכנה משותף: כולם ידועים, ומשמשים גיבורי תרבות, במרכאות או בלעדיהן. באמצעות צילומיהם המכונסים יחד, האלבום מציע איפוא גם ראייה חדשה של פן ייחודי, מרתק, בחברה הישראלית. בתמונה : עטיפת הספר כ130 שקל,,,,, יקר אבל חביב
 

2shahar

New member
../images/Emo24.gif

קראתי הכל נורא התרגשתי מהכתיבה האמיתית והנוגעת שלך הרבה זמן לא כתבתי/ קראתי פה.. אם לא תנסה אף פעם לא תדע לפחות מה הפסדת כי גם אני מכירה את כל הפחדים והחרדות ו"אם אני לא ארקוד טוב ויצחקו עלי ויסתכלו.." כל עוד תמשיך לפחד אתה לא תוכל לצאת מזה צריך לנסות לרגע להניח הכל בצד ולתת לעצמך לזרום לבד [גם אלכוהול עוזר..]
בהצלחה
 
תודה שחר ו,,,(תיקון טקסט)

הטקסט במלואו ללא שגיאות כתיבה נמצא למטה אני מודה לך מאוד מאוד שתא אוהבת ומעריכה את הכתיבה שלי שהיא בעצם החיים שלי תודה מתוקה קטנה
 
למעלה