פוסידון האחת
New member
לך.. אבל לא בשבילך
אני כותבת את המכתב לך, אך הוא לא בשבילך..
אתה לעולם לא תראה את המכתב הזה.. הוא בשבילי, כדי לפרוק את הכל.. אתה לא תראה אותו כי אני כבר לא מחכה לתשובות. אני רק רוצה לפרוק את מה שעל הלב ולהמשיך בחיי. בחיים שרחוקים ממך.. בתקווה שהכאב שהשארת בלכתך הילך יחד עם המכתב הזה.
חשבתי בתקופה הזו בעיקר איך הגבר שחיי איתי שנה וחצי, שאומר שהוא אוהב אותי, שבוחר לקום איתי כל בוקר, מתנהג אלי ככה ביום שהוא שלי, שפעם בשנה הוא רק שלי, איך הבנאדם שבחרתי בו להיות החצי השני שלי מתנהג אלי ביום הזה כמו לזרה, לאויבת, בלי להגיד מזל טוב, ולראות אותי בוכה בלי בכלל שאכפת לך ממני ועוד בלי סיבה.
אני לא כועסת עלייך, ולא מאשימה אותך בדבר. אני כועסת על עצמי... איך נתתי לך להגיע למצב שאתה מתנהג אלי ככה??
איך לא ראיתי במשך שנה שהכל היה מסכה? איך ראיתי בך הגבר של חיי, ואחרי שנה השתנת לאדם שאני לא מכירה?? ואתה בתגובה סיפרת שאתה בתקופה קשה.. ולצערי הבנתי אותך, כאבתי אותך, ניסיתי בכל דרך לעזור גם בתקופות שלא הייתי מסוגלת להכיל את עצמי מרוב כאב הייתי מכילה אותך.
קיוויתי שזו רק תקופה קשה ונעבור אותה ביחד, נתגבר אליה כמו כל זוג.
אבל ביום אחד אתה החלטת לקום וללכת. בלי לתת לי הסברים ובלי להכין אותי לזה. אני חושבת שזה מה שכל כך כאב לי. שראיתי בך הגבר של חיי, שוויתרתי על עצמי בתקופות קשות שלי כדי להתגבר יחד איתך. ואתה בתמורה? קמת והלכת בלי הסברים, בלי חרטה, בלי להסתכל לאחור.. ואז מספר לי שיש לך הקלה בחיים.
בתקופה הזו חשבתי אחורה.. והבנתי שלא באמת אהבת אותי, כי גבר שאוהב לא מחליט יום אחד לקום וללכת, גבר שאוהב ונותן לי אשליה עד יום לפני שאני ואתה זה לנצח, יום לפני לקבוע איתי דברים שרק זוג שרואה את הזוגיות שלהם ממשיכה לעוד הרבה שנים אומר. ויום למחרת פשוט אומר לי שזה נגמר.
כששאלתי אחרי שבועיים למה קמת והלכת פתאום, סיפרת שזה בגלל הרבים.. שנמאס עלייך. ודווקא בתקופה הזו בקושי הינו רבים.
אני כועסת על עצמי שהמשכתי להילחם בזמן שאתה כבר הרגת את הקשר. שלא שמתי לב שאין על מה להילחם.. שנלחמתי בשביל שנינו.. ואתה?? ישבת בצד, ראית אותי נלחמת, בוכה, מדממת.. ולך אפילו לא כאב עלי. אני לא אגיד לך תודה על זה שסיימת את זה.. כי לא מגיע לך אפילו לא תודה קטנה.. כי לפי מה שנראה לי.. אתה בחרת לסיים את הקשר ממזמן ולא היה לך את האומץ לעשות את זה...
אתה האשמת אותי שלי אין אומץ לסיים את הקשר, אמרת שתמיד אהבת אותי ועדיין אוהב, כעסת שאמרתי לך שלא היית כבר בקשר בחודשים האחרונים.. אבל לא משנה מה תגיד.. גבר שאפילו טיפה אוהב, לא מתנהג לבת זוג שלו כמו שהתנהגת אלי בחודשיים האחרונים.
אתה עכשיו מנסה לשחק משחקים, תהנה איתם. כי אני כבר יצאתי מכל מה שנקרא אני ואתה. אני סיימתי פצועה ועכשיו משקמת את עצמי בלי לראות מה לך קורה. יודעת שגם עלייך לא עוברים ימים קלים, אך צר לי, אתה בחרת בלעדי, אז תתמודד גם בלעדי.. כי אני לא יהיה האישה הקטנה שתרצה אוזן קשבת יהיה שם, זו שתשלח לה בבוקר בוקר טוב, ותחייה באשליה כאילו אנחנו זוג בזמן שאתה בחרת לפרק את זה וממשיך בחייך. צר לי שלא מסוגלת לכבד את בקשתך להישאר בקשר ידידותי כאילו לא הינו עד לפני רגע במערכת יחסים... זה לא עובד. אתה משקר לעצמך כשאתה מספר לעצמך שזה עובד... הייתי צריכה להבין שאם עד גיל כזה אתה רווק, כנראה שיש סיבה.. והראתה לי את כל הסיבות למה עדיף לקום וללכת.. רק חבל ששנה שלמה שמת מסכה כאילו אתה אדם שונה לחלוטין וגרמת לי להאמין שזה אתה.. כמו שתמיד היית אומר, זה אני, בלי מסכות. וכל זה.. הייתה מסכה אחת גדולה.
כואב לי, לא אשקר, אבל אני מכבדת את הבקשה שלך להיפרד.. והבקשה היחידה שלי שזה שתפסיק להכאיב לי כמו שאתה מנסה לעשות במשחקים שלך. כי אני באמת לא מצליחה להבין אותך ומה אתה רוצה מחיי.
עדיין אוהבת.. אבל מתגברת. זו שהייתה שלך ולא ידעתי לעריך.
אני כותבת את המכתב לך, אך הוא לא בשבילך..
אתה לעולם לא תראה את המכתב הזה.. הוא בשבילי, כדי לפרוק את הכל.. אתה לא תראה אותו כי אני כבר לא מחכה לתשובות. אני רק רוצה לפרוק את מה שעל הלב ולהמשיך בחיי. בחיים שרחוקים ממך.. בתקווה שהכאב שהשארת בלכתך הילך יחד עם המכתב הזה.
חשבתי בתקופה הזו בעיקר איך הגבר שחיי איתי שנה וחצי, שאומר שהוא אוהב אותי, שבוחר לקום איתי כל בוקר, מתנהג אלי ככה ביום שהוא שלי, שפעם בשנה הוא רק שלי, איך הבנאדם שבחרתי בו להיות החצי השני שלי מתנהג אלי ביום הזה כמו לזרה, לאויבת, בלי להגיד מזל טוב, ולראות אותי בוכה בלי בכלל שאכפת לך ממני ועוד בלי סיבה.
אני לא כועסת עלייך, ולא מאשימה אותך בדבר. אני כועסת על עצמי... איך נתתי לך להגיע למצב שאתה מתנהג אלי ככה??
איך לא ראיתי במשך שנה שהכל היה מסכה? איך ראיתי בך הגבר של חיי, ואחרי שנה השתנת לאדם שאני לא מכירה?? ואתה בתגובה סיפרת שאתה בתקופה קשה.. ולצערי הבנתי אותך, כאבתי אותך, ניסיתי בכל דרך לעזור גם בתקופות שלא הייתי מסוגלת להכיל את עצמי מרוב כאב הייתי מכילה אותך.
קיוויתי שזו רק תקופה קשה ונעבור אותה ביחד, נתגבר אליה כמו כל זוג.
אבל ביום אחד אתה החלטת לקום וללכת. בלי לתת לי הסברים ובלי להכין אותי לזה. אני חושבת שזה מה שכל כך כאב לי. שראיתי בך הגבר של חיי, שוויתרתי על עצמי בתקופות קשות שלי כדי להתגבר יחד איתך. ואתה בתמורה? קמת והלכת בלי הסברים, בלי חרטה, בלי להסתכל לאחור.. ואז מספר לי שיש לך הקלה בחיים.
בתקופה הזו חשבתי אחורה.. והבנתי שלא באמת אהבת אותי, כי גבר שאוהב לא מחליט יום אחד לקום וללכת, גבר שאוהב ונותן לי אשליה עד יום לפני שאני ואתה זה לנצח, יום לפני לקבוע איתי דברים שרק זוג שרואה את הזוגיות שלהם ממשיכה לעוד הרבה שנים אומר. ויום למחרת פשוט אומר לי שזה נגמר.
כששאלתי אחרי שבועיים למה קמת והלכת פתאום, סיפרת שזה בגלל הרבים.. שנמאס עלייך. ודווקא בתקופה הזו בקושי הינו רבים.
אני כועסת על עצמי שהמשכתי להילחם בזמן שאתה כבר הרגת את הקשר. שלא שמתי לב שאין על מה להילחם.. שנלחמתי בשביל שנינו.. ואתה?? ישבת בצד, ראית אותי נלחמת, בוכה, מדממת.. ולך אפילו לא כאב עלי. אני לא אגיד לך תודה על זה שסיימת את זה.. כי לא מגיע לך אפילו לא תודה קטנה.. כי לפי מה שנראה לי.. אתה בחרת לסיים את הקשר ממזמן ולא היה לך את האומץ לעשות את זה...
אתה האשמת אותי שלי אין אומץ לסיים את הקשר, אמרת שתמיד אהבת אותי ועדיין אוהב, כעסת שאמרתי לך שלא היית כבר בקשר בחודשים האחרונים.. אבל לא משנה מה תגיד.. גבר שאפילו טיפה אוהב, לא מתנהג לבת זוג שלו כמו שהתנהגת אלי בחודשיים האחרונים.
אתה עכשיו מנסה לשחק משחקים, תהנה איתם. כי אני כבר יצאתי מכל מה שנקרא אני ואתה. אני סיימתי פצועה ועכשיו משקמת את עצמי בלי לראות מה לך קורה. יודעת שגם עלייך לא עוברים ימים קלים, אך צר לי, אתה בחרת בלעדי, אז תתמודד גם בלעדי.. כי אני לא יהיה האישה הקטנה שתרצה אוזן קשבת יהיה שם, זו שתשלח לה בבוקר בוקר טוב, ותחייה באשליה כאילו אנחנו זוג בזמן שאתה בחרת לפרק את זה וממשיך בחייך. צר לי שלא מסוגלת לכבד את בקשתך להישאר בקשר ידידותי כאילו לא הינו עד לפני רגע במערכת יחסים... זה לא עובד. אתה משקר לעצמך כשאתה מספר לעצמך שזה עובד... הייתי צריכה להבין שאם עד גיל כזה אתה רווק, כנראה שיש סיבה.. והראתה לי את כל הסיבות למה עדיף לקום וללכת.. רק חבל ששנה שלמה שמת מסכה כאילו אתה אדם שונה לחלוטין וגרמת לי להאמין שזה אתה.. כמו שתמיד היית אומר, זה אני, בלי מסכות. וכל זה.. הייתה מסכה אחת גדולה.
כואב לי, לא אשקר, אבל אני מכבדת את הבקשה שלך להיפרד.. והבקשה היחידה שלי שזה שתפסיק להכאיב לי כמו שאתה מנסה לעשות במשחקים שלך. כי אני באמת לא מצליחה להבין אותך ומה אתה רוצה מחיי.
עדיין אוהבת.. אבל מתגברת. זו שהייתה שלך ולא ידעתי לעריך.
