לך, אהבת חיי היחידה...
מה הולך בינינו עכשיו? איזה ריב נוראי. אני שוב מרגישה מיותרת, שוב מרגישה אבודה, אבל, אני מרגישה שבאמת אין לי מה לעשות. תגידי, יש משהו שאת לא יודעת על החיים שלי? הכל את יודעת, ואת יודעת איפה לפגוע כשצריך, את יודעת איך לגרום לי לשנוא את עצמי ולהצטער שנולדתי. ואז מה אני עושה? במקום לשבור את זה, אני מתנהגת בדיוק אותו דבר. אני יודעת שזו לא אשמתך שאני ככה, אני יודעת הכל. אני אוהבת אותך. אבל אולי נפגעת יותר מידי בשביל לדעת ולהבין את זה עכשיו. אני מתגעגעת לקול שלך, כשהוא רגוע ושליו, כשאת שוכבת לידי במיטה, ואני נרדמת בתוך הגומחה הזאת, בין היד לבטן... ההרגשה הכי טובה בעולם - אני מאושרת. אבל... אני לא מבינה למה נכנסנו עכשיו, אני רק יודעת שכל פעם שאני נשארת אצלך יותר מידי זמן, את מתחילה להשתעמם. פתאום כל מיני דברים מפריעים לך. פתאום "תקומי, מיכל, תקומי כבר!" וצעקות, וריבים וכל מיני חרא שגורם לי להרגיש הבנאדם הכי חלש על הפלנטה... אם רק היית מבינה כמה אני אוהבת אותך... אם רק היית יודעת איזה כייף לי כשאני אצלך, גם כשאני עוברת גיהנום בשביל להגיע אלייך. אולי באיזשהו מקום אני אומרת כל הזמן "אני הולכת". כן, אני יודעת שזה מפריע לך כשאני ככה... אבל, מה את רוצה שאני אעשה? אתמודד? אני לא בנויה לזה... לא משנה כמה אני אשתנה, לא משנה כמה אני אנסה... אני בנאדם אחר. אמרת לי כבר שאת מאוהבת בי. את מאוהבת או אוהבת? אולי ההתאהבות נגמרה, ובגלל זה הכל נראה יותר מגעיל, אולי בגלל זה אני כבר לא חשובה. יפה שלי, אני יודעת שאת אוהבת אותי, אני מרגישה את זה, אבל מצד שני, יש עוד טריליון דברים שמבלבלים אותי בקשר הזה שלנו. יש לנו קשר מיוחד. קשה לי להסביר אותו, קשה לי לאמוד אותו באיזשהי דרך, אני פשוט יודעת שזה חשוב לי, שזה הדבר הכי יפה שהיה לי בחיים, ושיהיה לי בעתיד. שאלת אותי קודם "אז מה, אנחנו ביחד או לא?" כבר אמרתי לך פעם, אני לא מגדירה אותנו כזוג, כביחד. אני פשוט אוהבת אותך. את יודעת, נדמה לי לפעמים שאולי חוץ ממך אני בעצם א-מינית. את אחד הבני אדם היחידים שאהבתי ושאני אי פעם אוהב... אבל את פשוט לא מבינה את זה. את לא מבינה כמה אני מפחדת. את לא מבינה שאני לא אוכל לחיות בלעדייך? את לא מבינה שפתאום קשה לי לשים את כל הקלפים על השולחן? את לא מבינה שלפעמים אני הולכת כי אני צריכה את הספייס הזה? את לא מבינה שכואב לי? את כבר לא מבינה אותי מה שהיה פעם לא יחזור לעולם... אולי ננסה להחזיר אותו אבל זה יהיה שונה אני רוצה להישאר איתך, אני רוצה לחיות איתך, אני רוצה לאהוב אותך! את מבינה את זה? כי אני לא אסביר את עצמי... אני לא טובה בדיבורים... אני טובה בכתיבה... אבל גם זה לא מצליח לי עכשיו את אומרת לי לסיים לכתוב או רומזת לזה בגדול אז קחי, תקראי מה אני מרגישה תקראי... אולי גם תקחי לתשומת ליבך ואולי, רק אולי יהיה לך אכפת... אוהבת אותך תמיד המון, מיכל.
מה הולך בינינו עכשיו? איזה ריב נוראי. אני שוב מרגישה מיותרת, שוב מרגישה אבודה, אבל, אני מרגישה שבאמת אין לי מה לעשות. תגידי, יש משהו שאת לא יודעת על החיים שלי? הכל את יודעת, ואת יודעת איפה לפגוע כשצריך, את יודעת איך לגרום לי לשנוא את עצמי ולהצטער שנולדתי. ואז מה אני עושה? במקום לשבור את זה, אני מתנהגת בדיוק אותו דבר. אני יודעת שזו לא אשמתך שאני ככה, אני יודעת הכל. אני אוהבת אותך. אבל אולי נפגעת יותר מידי בשביל לדעת ולהבין את זה עכשיו. אני מתגעגעת לקול שלך, כשהוא רגוע ושליו, כשאת שוכבת לידי במיטה, ואני נרדמת בתוך הגומחה הזאת, בין היד לבטן... ההרגשה הכי טובה בעולם - אני מאושרת. אבל... אני לא מבינה למה נכנסנו עכשיו, אני רק יודעת שכל פעם שאני נשארת אצלך יותר מידי זמן, את מתחילה להשתעמם. פתאום כל מיני דברים מפריעים לך. פתאום "תקומי, מיכל, תקומי כבר!" וצעקות, וריבים וכל מיני חרא שגורם לי להרגיש הבנאדם הכי חלש על הפלנטה... אם רק היית מבינה כמה אני אוהבת אותך... אם רק היית יודעת איזה כייף לי כשאני אצלך, גם כשאני עוברת גיהנום בשביל להגיע אלייך. אולי באיזשהו מקום אני אומרת כל הזמן "אני הולכת". כן, אני יודעת שזה מפריע לך כשאני ככה... אבל, מה את רוצה שאני אעשה? אתמודד? אני לא בנויה לזה... לא משנה כמה אני אשתנה, לא משנה כמה אני אנסה... אני בנאדם אחר. אמרת לי כבר שאת מאוהבת בי. את מאוהבת או אוהבת? אולי ההתאהבות נגמרה, ובגלל זה הכל נראה יותר מגעיל, אולי בגלל זה אני כבר לא חשובה. יפה שלי, אני יודעת שאת אוהבת אותי, אני מרגישה את זה, אבל מצד שני, יש עוד טריליון דברים שמבלבלים אותי בקשר הזה שלנו. יש לנו קשר מיוחד. קשה לי להסביר אותו, קשה לי לאמוד אותו באיזשהי דרך, אני פשוט יודעת שזה חשוב לי, שזה הדבר הכי יפה שהיה לי בחיים, ושיהיה לי בעתיד. שאלת אותי קודם "אז מה, אנחנו ביחד או לא?" כבר אמרתי לך פעם, אני לא מגדירה אותנו כזוג, כביחד. אני פשוט אוהבת אותך. את יודעת, נדמה לי לפעמים שאולי חוץ ממך אני בעצם א-מינית. את אחד הבני אדם היחידים שאהבתי ושאני אי פעם אוהב... אבל את פשוט לא מבינה את זה. את לא מבינה כמה אני מפחדת. את לא מבינה שאני לא אוכל לחיות בלעדייך? את לא מבינה שפתאום קשה לי לשים את כל הקלפים על השולחן? את לא מבינה שלפעמים אני הולכת כי אני צריכה את הספייס הזה? את לא מבינה שכואב לי? את כבר לא מבינה אותי מה שהיה פעם לא יחזור לעולם... אולי ננסה להחזיר אותו אבל זה יהיה שונה אני רוצה להישאר איתך, אני רוצה לחיות איתך, אני רוצה לאהוב אותך! את מבינה את זה? כי אני לא אסביר את עצמי... אני לא טובה בדיבורים... אני טובה בכתיבה... אבל גם זה לא מצליח לי עכשיו את אומרת לי לסיים לכתוב או רומזת לזה בגדול אז קחי, תקראי מה אני מרגישה תקראי... אולי גם תקחי לתשומת ליבך ואולי, רק אולי יהיה לך אכפת... אוהבת אותך תמיד המון, מיכל.
וכן אכפת לי. ואני אוהבת אותך, ומאוהבת אותך