לך או - לאגו שלך...?
נשבעתי שלא אעשה את זה שוב. שלא אכתוב לך מכתבים שלעולם לא תראה. אבל הנה, שוב מוצאת את עצמי מאחור, למרות שכבר התקדמתי. הרבה. מכל הבחינות. משהו בי סוחף אותי שוב אליך, משהו לא נשלט, משהו הרסני. אתה לא טוב לי. אתה אוהב בצורה אחרת. אתה לא יודע להראות לי איך. אתה יודע לדבר, פחות יודע לעשות. ובכל זאת - אתה מצחיק אותי.אני כבר מרגישה שהמכתב הזה הולך להיות מבולבל, ואין לי מושג אם הוא יעביר את כל מה שאני רוצה לומר, והאמת היא שאני לא ממש יודעת מה אני רוצה לומר. כמו בכל שאר המכתבים אליך. אלה שנשלחו ואלה שלא. 4 שנים כמעט אנחנו מכירים. מתוכן בערך שנה וחצי היינו יחד. 4 שנים שאתה לא יוצא לי מהראש. אף פעם. גם כשאני בקשר עם אחרים. 4 שנים בהם כשרציתי יכולתי לחזור. השארת לי פתח. קיבלת אותי. בשבילך זה אומר שאתה אוהב. אם אתה מוכן לקבל אותי כל פעם אחרי שאני הולכת (ותמיד אני זאת שהלכתי), סימן שאני באמת חשובה לך. אפילו היית איתי פעם כשהיתה ך חברה. זה אומר בשבילך המון. גם בשבילי זה אומר, שלא תבין לא נכון. אני לא חושבת שאין לך רגשות כלפי. אני בטוחה שיש. זה רק שאנחנו מצפים למשהו כל כך אחר כשאנחנו מתכוונים ל"להראות אהבה" - בשבילי זה יותר הקטע הריגשי, ה"קיטשי" אם תרצה, הרומנטיקה, האווירה, המסאג´ים הנשיקות... בעיקר הנשיקות שאתה לא ממש אוהב. אלה הרטובות הגדולות, הארוכות, הבולעות... אלה שאני לא יכולה בלעדיהן ואתה לא ממש יודע לתת לי. בשבילך זה יותר בקטעים המוחשיים - להיות בסדר בפני אנשים גם אם רבים, להיות גמישה יותר לבקשות שלך, לא להתעקש על כל דבר. צודק, אני לא אומרת שלא. בטח שצריך להיות גם ככה. אבל אנחנו עשינו חשבונות על כל דבר. לדעתי זה בגללך - אתה לא נתת אם לא קיבלת בתמורה. זאת היתה ההרגשה שלי וממנה לא הצלחתי להשתחרר לאורך כל השנים. ואולי זה השתנה אבל עדיין היה מקובע אצלי בראש? יכול להיות. אולי. לא יודעת למה חוזרת אליך כל פעם. האם זה בגללל שזה מוכר ונוח או אולי בגלל שבכל זאת יש בך משהו שמושך אותי? ויש - אתה מצחיק אותי. פעם אמרה לי מישהי שזה הדבר הכי חשוב לה בבחור שלה. שיצחיק אותה. ואתה עושה את זה. שטותניק בלתי נלאה, שנון, חריף, בראש שלי. זה מה שחיבר אותנו המון - התשבצי הגיון של יום שישי, זוכר? אתה בטח זוכר. ועכשיו אני באה לך שוב בהצעה לחזור. למרות שלך יש חברה, למרות שלי יש חבר. אז נכון שלא החבר האידיאלי, אבל טוב לי איתו, הוא טוב אלי. מה זאני לא יודעת אם אני יכולה לומר עליך. אז נשאלת השאלה - למה? ואין לי תשובה. אובססיה, הרס עצמי, מה שלא תגיד. משהו מושך אותי אליך. ועכשיו אמרת שהפעם אתה שם לזה סוף. שאתה לא יכול להרשות לעצמך לעזוב מערכת יחסים שטוב לך בה יחסית(למה אמרת יחסית?) בשביל להיות איתי למרות שעוד יש לך רגשות אלי, כדי לא להפגע ממני עוד פעם. כדי שלא פתאום עוד חודש אני אחליט שלא מתאים לי ושוב אלך. הבנתי כל מילה. אתה צודק מאה אחוז. אתה לא מאמין לי יותר, כך חזרת והדגשת. בצדק, גם אני לא הייתי מאמינה לי יותר. אבל למה אתה לא אומר לי ללכת ולעזוב אותך בשקט? למה לפני כל זה אמרת שאני יודעת שזה יקרה כי תמיד תישאר חתיכה חסרה אם לא? למה להשאיר לי פתח? עכשיו אתה רוצה לבחון אם אני רצינית בכוונות שלי. אתה מוכן להשאר איתי בקשר ולראות אם אני אוהבת באמת, מה וכמה אני מוכנה לעשות בשביל זה, אם בכלל. ואז תראה אם זה מספיק לך כדי להמין בי שוב. ואני לא יודעת אם לתת לך את התענוג הזה (אך, איזה כיף לאגו. שוב אני רוצה לחזור והפעם אתה בשליטה מלאה...) או להמשיך הלאה כמו שההיגיון הטוב אומר לעשות. פוחדת שאם אני אמשיך הלאה ולא אנסה איתך שוב, זה ימשיך לנקר לי במוח. כי זו אובססיה. כי יש בך משהו שעושה לי את זה. אולי אני סתם מחפשת ריגושים, גם יכול להיות. לא רואה פתרון נכון כרגע. אובדת עצות. למה אני תמיד מסבכת את עצמי כל כך?? ועוד תמיד באותה תסבוכת ישנה-נושנה? מה זה? אולי אני פוחדת ממשהו אחר? אבל למה. כל כך הרבה שאלות, ותשובות לי אין. פסיכולוג? לא מאמינה שיכול לעזור. זה תמיד ילווה, עד שאני אשים לזה קץ. לבדי. בכוחות עצמי, אם יהיו לי כאלה...
נשבעתי שלא אעשה את זה שוב. שלא אכתוב לך מכתבים שלעולם לא תראה. אבל הנה, שוב מוצאת את עצמי מאחור, למרות שכבר התקדמתי. הרבה. מכל הבחינות. משהו בי סוחף אותי שוב אליך, משהו לא נשלט, משהו הרסני. אתה לא טוב לי. אתה אוהב בצורה אחרת. אתה לא יודע להראות לי איך. אתה יודע לדבר, פחות יודע לעשות. ובכל זאת - אתה מצחיק אותי.אני כבר מרגישה שהמכתב הזה הולך להיות מבולבל, ואין לי מושג אם הוא יעביר את כל מה שאני רוצה לומר, והאמת היא שאני לא ממש יודעת מה אני רוצה לומר. כמו בכל שאר המכתבים אליך. אלה שנשלחו ואלה שלא. 4 שנים כמעט אנחנו מכירים. מתוכן בערך שנה וחצי היינו יחד. 4 שנים שאתה לא יוצא לי מהראש. אף פעם. גם כשאני בקשר עם אחרים. 4 שנים בהם כשרציתי יכולתי לחזור. השארת לי פתח. קיבלת אותי. בשבילך זה אומר שאתה אוהב. אם אתה מוכן לקבל אותי כל פעם אחרי שאני הולכת (ותמיד אני זאת שהלכתי), סימן שאני באמת חשובה לך. אפילו היית איתי פעם כשהיתה ך חברה. זה אומר בשבילך המון. גם בשבילי זה אומר, שלא תבין לא נכון. אני לא חושבת שאין לך רגשות כלפי. אני בטוחה שיש. זה רק שאנחנו מצפים למשהו כל כך אחר כשאנחנו מתכוונים ל"להראות אהבה" - בשבילי זה יותר הקטע הריגשי, ה"קיטשי" אם תרצה, הרומנטיקה, האווירה, המסאג´ים הנשיקות... בעיקר הנשיקות שאתה לא ממש אוהב. אלה הרטובות הגדולות, הארוכות, הבולעות... אלה שאני לא יכולה בלעדיהן ואתה לא ממש יודע לתת לי. בשבילך זה יותר בקטעים המוחשיים - להיות בסדר בפני אנשים גם אם רבים, להיות גמישה יותר לבקשות שלך, לא להתעקש על כל דבר. צודק, אני לא אומרת שלא. בטח שצריך להיות גם ככה. אבל אנחנו עשינו חשבונות על כל דבר. לדעתי זה בגללך - אתה לא נתת אם לא קיבלת בתמורה. זאת היתה ההרגשה שלי וממנה לא הצלחתי להשתחרר לאורך כל השנים. ואולי זה השתנה אבל עדיין היה מקובע אצלי בראש? יכול להיות. אולי. לא יודעת למה חוזרת אליך כל פעם. האם זה בגללל שזה מוכר ונוח או אולי בגלל שבכל זאת יש בך משהו שמושך אותי? ויש - אתה מצחיק אותי. פעם אמרה לי מישהי שזה הדבר הכי חשוב לה בבחור שלה. שיצחיק אותה. ואתה עושה את זה. שטותניק בלתי נלאה, שנון, חריף, בראש שלי. זה מה שחיבר אותנו המון - התשבצי הגיון של יום שישי, זוכר? אתה בטח זוכר. ועכשיו אני באה לך שוב בהצעה לחזור. למרות שלך יש חברה, למרות שלי יש חבר. אז נכון שלא החבר האידיאלי, אבל טוב לי איתו, הוא טוב אלי. מה זאני לא יודעת אם אני יכולה לומר עליך. אז נשאלת השאלה - למה? ואין לי תשובה. אובססיה, הרס עצמי, מה שלא תגיד. משהו מושך אותי אליך. ועכשיו אמרת שהפעם אתה שם לזה סוף. שאתה לא יכול להרשות לעצמך לעזוב מערכת יחסים שטוב לך בה יחסית(למה אמרת יחסית?) בשביל להיות איתי למרות שעוד יש לך רגשות אלי, כדי לא להפגע ממני עוד פעם. כדי שלא פתאום עוד חודש אני אחליט שלא מתאים לי ושוב אלך. הבנתי כל מילה. אתה צודק מאה אחוז. אתה לא מאמין לי יותר, כך חזרת והדגשת. בצדק, גם אני לא הייתי מאמינה לי יותר. אבל למה אתה לא אומר לי ללכת ולעזוב אותך בשקט? למה לפני כל זה אמרת שאני יודעת שזה יקרה כי תמיד תישאר חתיכה חסרה אם לא? למה להשאיר לי פתח? עכשיו אתה רוצה לבחון אם אני רצינית בכוונות שלי. אתה מוכן להשאר איתי בקשר ולראות אם אני אוהבת באמת, מה וכמה אני מוכנה לעשות בשביל זה, אם בכלל. ואז תראה אם זה מספיק לך כדי להמין בי שוב. ואני לא יודעת אם לתת לך את התענוג הזה (אך, איזה כיף לאגו. שוב אני רוצה לחזור והפעם אתה בשליטה מלאה...) או להמשיך הלאה כמו שההיגיון הטוב אומר לעשות. פוחדת שאם אני אמשיך הלאה ולא אנסה איתך שוב, זה ימשיך לנקר לי במוח. כי זו אובססיה. כי יש בך משהו שעושה לי את זה. אולי אני סתם מחפשת ריגושים, גם יכול להיות. לא רואה פתרון נכון כרגע. אובדת עצות. למה אני תמיד מסבכת את עצמי כל כך?? ועוד תמיד באותה תסבוכת ישנה-נושנה? מה זה? אולי אני פוחדת ממשהו אחר? אבל למה. כל כך הרבה שאלות, ותשובות לי אין. פסיכולוג? לא מאמינה שיכול לעזור. זה תמיד ילווה, עד שאני אשים לזה קץ. לבדי. בכוחות עצמי, אם יהיו לי כאלה...