לך אחד שלא נשכח
לאהוב שלא נשכח, לא עובר יום שאני לא חושבת עלייך וחושבת על כל מה שהיה בינינו. רק חבל שאין לי את האומץ להתמודד עם הנפש שלי.פגשתי אותך באישפוז כאשר הייתי בתקופה הכי גרועה של חיי ואתה היית שם בהתחלה לא הבנתי מה אתה עושה במחלקה סגורה, מקום של משוגעים, הרי נראית לי כל כך בריא ולא היה ברור מה אתה עושה שם. עד שראיתי את הצלקות והבנתי מאיפה אתה בא. אבל אני ראיתי אותך מעבר לכל הצלקות, ראיתי את הנפש העדינה והמיוסרת שלך והתאהבתי בך כל כך. נהיינו החברים הכי טובים שבעולם, עשינו הכול ביחד, כל היום ישבנו בשיקום התעסקותי והרכנו ברגים בחתיכות פלסטיק זאת הייתה עבודה הכי משעממת בעולם. אבל יחד איתך הכול היה מעניין ומצחיק, שום דבר לא היה משעמם כאשר אתה היית לידי. ובלילות ישבנו ודיברנו על כל דבר שבעולם.חשפת בפניי את נשמתך ואני חשפתי את נשמתי, לא היו ביניו סודות רק אהבה והבנה. ידעתי שעברת נסיונות קשים ושניסית להתאבד מס´ פעמים גם אני עברתי סיפור חיים דומה לשלך. והייתי יכולה להזדהות עם מה שעבר עלייך ועובר עלייך. רק שלא ידעתי עד כמה הנפש שלך סוערת ופצועה מבפנים, אמרת לי שהרגש אצלך כבר ממזמן מת ושאתה מפחד מהאהבה, מפחד להתאהב. אמרתי לך שלא ככה, שאני אוהבת אותך. אתה היית בהלם טוטלי לא ציפית לשמוע כזה דבר ממני, חשבת שאנחנו רק ידידים טובים ולא מעבר לזה. אמרתי לך שאם תתן לזה זמן אולי תראה אותי מעבר לידידה. אבל לא היו כך הדברים אני רק אהבתי יותר ויתר ואילו אתה התחלת להתחמק ממני עד שבאיזשהו שלב הטחת בפניי שאתה לא אוהב אותי. רציתי אותך יןתר מכל דבר אחר בעולם הזה, אתה היית התרופה שלי. חתכתי את הורידים והשתוללתי בביה"ח, שלחו אותי לבידוד, אתה מצאת אותי וקראת לאחים, אח"כ במיון אמרת לי איך עשית כזה דבר ונעלמת. השארת אותי פצועה, וכואבת. בלעתי כדורים רציתי כל כך למות הרי אם אתה לא בחיי אז אין שום סיבה לחיות. אמרתי לך שהאהבה תהרוג אותי בסוף, לא העלתי על דעתי שהאהבה תהרוג אותך. מצאו אותך מוטל בשירותים, חתוך, ניסו לנציל אותך אך ללא הצלחה. שאלתי איפה אתה לא אמרו לי רק אחרי מס´ ימים סיפרו שאתה מת, לא הבנתי בהתחלה, מה זאתא אומרת מת, לא יכול להיות. רק אחרי כמה ימים הבנתי שאתה לא תחזור. עולמי נחרב, השתוללתי ורציתי למות. אלוהים, איזה גורל אכזר, למה הלכת, שאלתי אלף פעם למה, אף פעם לא קיבלתי תשובה מספקת. עד היום אף אחד לא מבין למה נטלת את חייך והסתלקת כמו מלאך חרישי מהעולם. כל כך היה לך רע? למה לא אמרת הייתי יכולה לעזור לך. אהובי עברו כיום יותר מחמש שנים, אני בסדר, לא עובר יום שאני לא חושבת עלייך ושואלת את השאלה החוזרת למה??????? יקירי תנוח על משכבך בשלום, מקווה שיש לך מנוחה ושסוף סוף מצאת שלווה, איפה שלא תהייה. יום אחד אנחנו ניפגש בשנית.
לאהוב שלא נשכח, לא עובר יום שאני לא חושבת עלייך וחושבת על כל מה שהיה בינינו. רק חבל שאין לי את האומץ להתמודד עם הנפש שלי.פגשתי אותך באישפוז כאשר הייתי בתקופה הכי גרועה של חיי ואתה היית שם בהתחלה לא הבנתי מה אתה עושה במחלקה סגורה, מקום של משוגעים, הרי נראית לי כל כך בריא ולא היה ברור מה אתה עושה שם. עד שראיתי את הצלקות והבנתי מאיפה אתה בא. אבל אני ראיתי אותך מעבר לכל הצלקות, ראיתי את הנפש העדינה והמיוסרת שלך והתאהבתי בך כל כך. נהיינו החברים הכי טובים שבעולם, עשינו הכול ביחד, כל היום ישבנו בשיקום התעסקותי והרכנו ברגים בחתיכות פלסטיק זאת הייתה עבודה הכי משעממת בעולם. אבל יחד איתך הכול היה מעניין ומצחיק, שום דבר לא היה משעמם כאשר אתה היית לידי. ובלילות ישבנו ודיברנו על כל דבר שבעולם.חשפת בפניי את נשמתך ואני חשפתי את נשמתי, לא היו ביניו סודות רק אהבה והבנה. ידעתי שעברת נסיונות קשים ושניסית להתאבד מס´ פעמים גם אני עברתי סיפור חיים דומה לשלך. והייתי יכולה להזדהות עם מה שעבר עלייך ועובר עלייך. רק שלא ידעתי עד כמה הנפש שלך סוערת ופצועה מבפנים, אמרת לי שהרגש אצלך כבר ממזמן מת ושאתה מפחד מהאהבה, מפחד להתאהב. אמרתי לך שלא ככה, שאני אוהבת אותך. אתה היית בהלם טוטלי לא ציפית לשמוע כזה דבר ממני, חשבת שאנחנו רק ידידים טובים ולא מעבר לזה. אמרתי לך שאם תתן לזה זמן אולי תראה אותי מעבר לידידה. אבל לא היו כך הדברים אני רק אהבתי יותר ויתר ואילו אתה התחלת להתחמק ממני עד שבאיזשהו שלב הטחת בפניי שאתה לא אוהב אותי. רציתי אותך יןתר מכל דבר אחר בעולם הזה, אתה היית התרופה שלי. חתכתי את הורידים והשתוללתי בביה"ח, שלחו אותי לבידוד, אתה מצאת אותי וקראת לאחים, אח"כ במיון אמרת לי איך עשית כזה דבר ונעלמת. השארת אותי פצועה, וכואבת. בלעתי כדורים רציתי כל כך למות הרי אם אתה לא בחיי אז אין שום סיבה לחיות. אמרתי לך שהאהבה תהרוג אותי בסוף, לא העלתי על דעתי שהאהבה תהרוג אותך. מצאו אותך מוטל בשירותים, חתוך, ניסו לנציל אותך אך ללא הצלחה. שאלתי איפה אתה לא אמרו לי רק אחרי מס´ ימים סיפרו שאתה מת, לא הבנתי בהתחלה, מה זאתא אומרת מת, לא יכול להיות. רק אחרי כמה ימים הבנתי שאתה לא תחזור. עולמי נחרב, השתוללתי ורציתי למות. אלוהים, איזה גורל אכזר, למה הלכת, שאלתי אלף פעם למה, אף פעם לא קיבלתי תשובה מספקת. עד היום אף אחד לא מבין למה נטלת את חייך והסתלקת כמו מלאך חרישי מהעולם. כל כך היה לך רע? למה לא אמרת הייתי יכולה לעזור לך. אהובי עברו כיום יותר מחמש שנים, אני בסדר, לא עובר יום שאני לא חושבת עלייך ושואלת את השאלה החוזרת למה??????? יקירי תנוח על משכבך בשלום, מקווה שיש לך מנוחה ושסוף סוף מצאת שלווה, איפה שלא תהייה. יום אחד אנחנו ניפגש בשנית.