לך , בידידות ...

[King of pain]

לך , בידידות ...

כל הזמן הזה , שהיינו ביחד , היינו תמיד נמצאים אחד בשביל השני ... גם כשהיינו רחוקים , היינו זה לצד זה ... הייתה לנו מספיק אהבה למלא בה חללים כואבים שנוצרו במהלך המסע המשותף ... וגם כשחלית , כל כך רחוקה וחסרת אונים , היה לי ברור שאני אהיה שם , לצידך , כל הזמן ... בניתוח , בטיפולים , בחזרה לשגרה ... וכל הטיסות , לימוד השפה כדי לא לפספס דבר ממה שקורה איתך , ובסופו של דבר עזיבת הכל , והמעבר לשם , אלייך ... הכל היה כל כך מובן בשבילי ... כל כך טבעי ... וכל ההשקעה הזו הרי הייתה כלום , עניין פעוט , קשיים טכניים בלבד , לעומת מה שאת עברת באותו זמן ... לא ... אני לא מתחרט על דבר ... אני יודע הרי שגם היום , כשאני כבר יודע את סוף הספור , הייתי עושה בדיוק אותו הדבר ... אני באמת ובתמימות מקווה גם היום , שזה שהייתי שם איתך , עזר לך איכשהו לנצח בסוף , וגם היום , לא הייתי מוכן לתת למאבק הזה שלך להגמר בשום צורה אחרת ... גם אם לא היה נלווה לזה שום ערך מוסף רומנטי מבחינתי ... את זה אני יודע היום ... אבל אז , מעבר לאוקיינוס הקשיים שחתרנו בו , בניגוד לכל כיוון זרימה מתקבל על הדעת , דווקא כן עמד לו ממול אופק רומנטי , זוגי כזה ... והאינטימיות שהגענו אליה , כך היה נראה , לא אפשרה לתכנן אחרת ... כל כך הרבה אנרגיות השקעתי בתקופה הזו , חלק כל כך נכבד מלבי ומחיי היה שמור לך ... קשה כל כך היה להסתיר את העין הבוכה , ולדאוג שתראי רק את זו הצוחקת , האופטימית ... לגייס את כל האנרגיות החיוביות בתוך הסביבה החדשה , המושלגת והנוכריה מסביב ולהעביר לך את כולן , מבלי להשאיר ברשותי דבר ... הכל , כדי לעזור לך לעבור את זה בקלות המירבית ... ודוקא אחרי הכל ... כל כך שמחנו שהבראת ... ופתאום הייתי אני צריך קצת אותך לצידי ... למלא מחדש את האנרגיות שהתרוקנו ... לעזור בכל הדברים שהודחקו עד עתה לחדרי ליבי השוליים על מנת לפנות לך יותר מקום שם ... דווקא אז החלטת להפוך הכל ... לצבוע מחדש את האופק ... ואני ... באמת שלא נותרו לי אז שום כוחות למאבקים נוספים ... והיה יותר נוח אולי לוותר ... לפחות בידיעה שאת בריאה ושלמה , וטוב לי שכך ... ובחיפזון הכניעה ... בזריזות הנסיגה ... ובעודי עסוק שוב בפרטים טכניים של אריזה , התרת חוזים , חזרה ארצה , ובניית חיי מחדש ... ואחר כך , כשלא הגבת לנסיונות ההתקשרות , ומתוך הנחה שכך יותר קל לך , ולא רציתי להציק ולהכביד ... ובעצם עד היום ... לא קיבלתי ממך בשום שלב איזה שביב של רמז , קמצוץ של הסבר , רסיס של סיבה , שייעזרו לי לסגור את העניין הזה באופן סופי ... שיסתמו את הבור הזה , וייתנו לי לדלג מעליו הלאה , פזיז , שמח וטוב לב , לעבר שארית חיי ... עד שלא ייסתם בור זה , את מבינה , לנצח אפחד לפול בו שוב ... עד שלא תמלאי את החלק החסר , הקטן והמציק הזה בתחתית ליבי , ימשיכו הרגשות להשפך להם החוצה משם , מבלי יכולת להשתמש בהם שוב ... אני כבר לא אוהב , אני חושב ... לא שונא ... לא כועס ... וחוטא דרך קבע בהיותי מאושר ... הזמן והמרחק , מה לעשות , מכהים הכל ... צריך רק את עזרתך האחרונה להוציא אותך מלבי ... בעודו משוטט על החוף , ובציירו לעצמו מעגלים בחול חייו , כל עוד לא סוגר האדם מעגל שלם , כל שמונח לרגליו הוא סתם עוד קו עקום ... כן , אני מניח שאני נשמע לך עכשיו די פאתטי , טובל בקלישאות , והרי כל אחד כבר עבר את זה אי אילו פעמים , גם אני עצמי ... אז מה כל כך מיוחד פה ? עוברים הלאה ... ממשיכים ... מה אני צולב עצמי מולך ברהב שכזה ? ... אני לא יודע ... באמת ... אולי זה יעזור לי לנסח לעצמי סוף סוף את התשובה המיוחלת שאף פעם לא נשלחה ... ( אפילו אני לא מאמין שבאמת כתבתי את כל זה ...

)

 

[ה מוזה]

ואין לי מילים להגיד לך .. כמה מבינה

מין סיטואציה שכזו , דומה שעובר כל אחד בחייו .. רק התפאורה שונה והשחקנים אחרים .. אך העלילה לעולם נשארת . אבן מושלכת לבריכת מים שלווה ורוגעת .. יוצרת סביבה מעגלים מעגלים .. ועד שלא יירגעו המים ..עד שלא ייתמו המעגלים , נפשנו לא תדע מנוחה . מעגלים ,כך לימדו אותנו הגדולים חייבים להיות סגורים . אם זה לא סגור זה קו עקום .. וכך ממשיכים אנו לחפש כל הזמן סגירות מעגל .. ויש לפעמים מעגל שלנצח יישאר בליבנו בלתי סגור .. לכל אחד ואחת יש מעגל שכזה ... שעליו הוא מתחרט , שאליו מתגעגע .. שאותו לפעמים חולם.. התשובה , קינג ידידי .. קיימת . בנשמתך ובליבך , רק לפעמים אנחנו מעדיפים שישמיעו לנו אותה מאשר בעצמנו לסגור את המעגל .. מה שדורש כוחות נפש רבים , שלא תמיד קיימים .. גם מעגלים שלא נסגרים ,עם הזמן כשהמים בבריכה חוזרים לשלוותם ..נעלמים המעגלים , סגורים או לא סגורים .. נפש מופלאה שכמותך פגשה בדומה לה , נתת לה את עצמך ונשמתך ..אין ספק שהנתינה עצמה , הנגיעה היא זו שעשתה אותך מאושר . כל שאוכל לאחל לך .. היא שתמצא את הדרך לסגור מעגל .. ותמשיך לעבר שארית חייך באהבה ובאושר .. "לימים זה נשכח כאיננו אבל כשהערב אורב אומר לך כך בינינו פחות אבל עוד כואב על מה שנפצע בי, נפצע והגליד כמעט ואינני חושב לומדים לחיות עם זה ככה פחות אבל עוד כואב עם כוס ורקיק אפשר להמתיק אין קץ לבריחות זה לא נעלם רק רחוק או נרדם וכואב אבל פחות לא נעלם רק רחוק כואב אבל פחות".....

 

[נפש הים]

הכתיבה שלך נפלאה.

היכולת שלך ´לגעת´ בעצבים הקטנים ביותר של מה שאתה חש, פשוט מיוחדת. לכולנו יש אי אלו מעגלים לא סגורים, זה לא הופך אותם לסתם קווים, לפחות בעיניי. לפעמים אנחנו צריכים לקחת את הקו העקום הזה ולעגל אותו- לבחור האם הוא יוותר כסתם קו עקום או מעגל - ומי בכלל החליט שמעגל עדיף על קו עקום? מי החליט שמשהו לא סגור הינו משהו מרחף מעל? למה הוא לא יכול להיות משהו שמלווה אותנו, הולך לצידנו כזכרון מתוק ? לא כל דלת סוגרים, לא כל קו עקום הופכים לעיגול.

 

[King of pain]

תודה ...

כאשר הרבה מכתבים נשארים מונחים היכן שהוא במצבם הלא נשלח , או שנשלחים לצורך פורקן לכתובת חליפית כלשהיא , טוב לו לאדם שמקבל תגובות שכאלו ... נקודות ראות חדשות מחוץ למעגל , סגור יותר או סגור פחות , בו הוא מתבוסס בחברת עצמו ... קנה מידה שונה ומתוקן לדברים שאולי איבדו קצת פרופורציות ... וכמובן - חברים חדשים וטובים , שכאשר יישלבו היטב ידיהם ונפשותיהם , לא יישאר בעולם מעגל שלא יוכלו לו ... ובהזדמנות זו - אני חייב להתנצל על שאיני מגיב בד"כ למכתבים הנפלאים שנכתבים פה ... עם חלקם אני מזדהה יותר ( וממש נדמה כאילו אני עצמי לא שלחתי אותם ) , עם חלקם פחות ( ישנם גם כאלו שכמותם בודאי לא נשלחו ממש אלי ) , אך בכל מקרה , ההרגשה היא שאפילו במרומי גילי המתקדם , קטונתי מלהשיא עצות ולהתיימר להיות יודע דבר ... לא הייתי לוקח אחריות על זה שמישהו פה עוד עלול להיות מושפע ולו כזית מהגיגי מוחי הקודח , או מהתאוריות המעוותות שאני בונה לי מאבק היומיום במהלך מסעי מעפר לעפר ... אל תנטרו לי טינה על כך ... אני קורא ... לעתים מחייך איתכם , ולעתים בוכה ( גם כן גבר ... ) .... ולעתים גם כותב תגובה , אבל לא שולח , כמובן ...