לך, הנאור שבחיים לא פוגע
אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל לכתוב לך, אתמול כשאמרת לי שאני לא משקיעה בך חשבתי שאתה צוחק עליי. שאתה שוב עם השטויות שלך... ובסוף תגיד שהכל היה בצחוק ושאתה אוהב אותי. אבל אח"כ ראיתי שאתה מתכוון לזה. אמרת דברים פוגעים, אהובי, נפגעתי... באמת. אף פעם לא חשבתי שאתה, אתה שהיית המושא היחידי שלי למין מפלט כזה שעיצבתי לעצמי, חשבתי שאתה הנאור שבחיים לא תפגע, והאשלייה הזאת התנפצה לי בפנים אתמול. זה לא שאני תלית שכולה תכלת, זה לא שאני יותר טובה ממך, זה לא שאני אף פעם לא פוגעת, ואני אפילו לא מאשימה אותך, ולא, אני לא כועסת... פשוט לא תיארתי לעצמי שתפגע בי... אבל פגעת, ופגעת חזק. ואמרת דברים שבאמת חשבתי שיהיה קשה לי לסלוח. אני... כשאני מצטיירת בעיני עצמי כעקשנית, כעומדת על דעתה.. ידעתי שאני צודקת בויכוח שלנו, פשוט לא ראית את הכל כמו שאני ראיתי. מתוק שלי, כשאמרתי לך שאני רוצה שנסיים את הקשר מצד אחד התכוונתי לכך ברצינות, ומצד שני ידעתי שאני לא אוכל להמשיך בלעדייך. רציתי לתת לעצמי זמן לחשוב. הכרתי בך בנאדם חדש, פנים חדשות שאני לא אוהבת, אז נכון- שאם אני אוהבת אותך אני צריכה לקבל בך את כל הפאקים, אבל כנראה הפאק הכי גדול נמצא בי... שאני לא יודעת לקבל פאקים. אני צריכה דמות מושלמת, כמו שחשבתי שאתה בהתחלה. אז היית קצת קנאי, אבל זה לא מה שמנע ממני להמשיך איתך את הקשר ללא היסוסים. כשהתקשרתי אחריי שעתיים, בזמן שיצאתי לטיילת לנקות את הראש ממך. מהמריבה שלנו, חשבתי שזאת תהייה השיחה האחרונה שלנו. אמרת לי שאתה אוהב אותי, ועדיין חשבתי שזה נגמר. וכששאלתי אותך אמרת שלא... אז למה לא התקשרת לומר לי ששינית את דעתך?! שאתה רוצה אותי בחזרה! מי יודע אולי מה שעבר על שנינו אתמול, כל הבכי והדמעות, כל הכעס אחד על השנייה רק יחשל אותנו לעתיד. מתוק, אני אולי פוגעת בך הרבה, אבל תחושת בטן תמימה של ילדה בת 17 גרמה לי לחשוב שלא תפגע בי בחיים. ופגעת. אולי אני הטיפשה שחשבה שיש אנשים שלא פוגעים אף פעם. כולם פוגעים, גם האיכותיים ביותר. ואת זה- אתה אהובי, גרמת לי להבין...
אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל לכתוב לך, אתמול כשאמרת לי שאני לא משקיעה בך חשבתי שאתה צוחק עליי. שאתה שוב עם השטויות שלך... ובסוף תגיד שהכל היה בצחוק ושאתה אוהב אותי. אבל אח"כ ראיתי שאתה מתכוון לזה. אמרת דברים פוגעים, אהובי, נפגעתי... באמת. אף פעם לא חשבתי שאתה, אתה שהיית המושא היחידי שלי למין מפלט כזה שעיצבתי לעצמי, חשבתי שאתה הנאור שבחיים לא תפגע, והאשלייה הזאת התנפצה לי בפנים אתמול. זה לא שאני תלית שכולה תכלת, זה לא שאני יותר טובה ממך, זה לא שאני אף פעם לא פוגעת, ואני אפילו לא מאשימה אותך, ולא, אני לא כועסת... פשוט לא תיארתי לעצמי שתפגע בי... אבל פגעת, ופגעת חזק. ואמרת דברים שבאמת חשבתי שיהיה קשה לי לסלוח. אני... כשאני מצטיירת בעיני עצמי כעקשנית, כעומדת על דעתה.. ידעתי שאני צודקת בויכוח שלנו, פשוט לא ראית את הכל כמו שאני ראיתי. מתוק שלי, כשאמרתי לך שאני רוצה שנסיים את הקשר מצד אחד התכוונתי לכך ברצינות, ומצד שני ידעתי שאני לא אוכל להמשיך בלעדייך. רציתי לתת לעצמי זמן לחשוב. הכרתי בך בנאדם חדש, פנים חדשות שאני לא אוהבת, אז נכון- שאם אני אוהבת אותך אני צריכה לקבל בך את כל הפאקים, אבל כנראה הפאק הכי גדול נמצא בי... שאני לא יודעת לקבל פאקים. אני צריכה דמות מושלמת, כמו שחשבתי שאתה בהתחלה. אז היית קצת קנאי, אבל זה לא מה שמנע ממני להמשיך איתך את הקשר ללא היסוסים. כשהתקשרתי אחריי שעתיים, בזמן שיצאתי לטיילת לנקות את הראש ממך. מהמריבה שלנו, חשבתי שזאת תהייה השיחה האחרונה שלנו. אמרת לי שאתה אוהב אותי, ועדיין חשבתי שזה נגמר. וכששאלתי אותך אמרת שלא... אז למה לא התקשרת לומר לי ששינית את דעתך?! שאתה רוצה אותי בחזרה! מי יודע אולי מה שעבר על שנינו אתמול, כל הבכי והדמעות, כל הכעס אחד על השנייה רק יחשל אותנו לעתיד. מתוק, אני אולי פוגעת בך הרבה, אבל תחושת בטן תמימה של ילדה בת 17 גרמה לי לחשוב שלא תפגע בי בחיים. ופגעת. אולי אני הטיפשה שחשבה שיש אנשים שלא פוגעים אף פעם. כולם פוגעים, גם האיכותיים ביותר. ואת זה- אתה אהובי, גרמת לי להבין...
