לך ילדה מקסימה שלי...../images/Emo25.gif
לפני שלוש שנים בדיוק נולדת , בשעה 18:45 הגחת לאוויר העולם, היית כל כך יפה וורודה אבל הכי הרבה היית שקטה, לא בכית הסתכלת עלי בעיני השקד המקסימות שלך.... אבא ואני החלטנו להביא אותך לעולם אחרי התלבטויות , אחותך הייתה אז בת כמעט שנתים ופחדנו שאנחנו נזיק לה, שיהיה לה קשה, שהיא תהיה עצובה. ובכל זאת החלטנו והבאנו אותך.... וזו הייתה ההחלטה הכי נבונה שעשינו, לא יכולנו לקבל מתנה יותר משגעת ממך. כשהיית כבר עלי בחדר הלידה היה לי ממש קשה, ייסורי המצפון היכו בי ללא הרף ולא הבנתי איך עכשיו אני אסתדר עם שתיכן אבל יותר מזה לא הצלחתי לקבל את העובדה שאחותך תצטרך להתמודד עם הקיום שלך, להתחלק בי איתך, פתאום כשהיא בת שנתיים ושמונה חודשים היא הופכת להיות הבוגרת. ואני הייתי בטוחה אז שלעולם לא אוכל לעשות זאת ושלעולם לא אוכל להיות אמא טובה , המחשבות עברו במוחי ולקח לי כמה דקות מעטות לבקש שיקחו אותך ממני , לא רציתי לראות אותך, ולא את אחותך שקעתי בעצמי, שקעתי ביסורי המצפון שקעתי בעצב < מאוחר יותר הבנתי שזה דכאון>. בקשתי מאבא שאני לא רוצה שאף אחד יבוא לבקר אותי , מתנות לא באו בחשבון כי אז זה לא היה רגע שמח זה היה רגע מאוד עצוב. לא רציתי או אולי לא יכולתי לקבל אותך כשלי... אחרי יומיים שאבא שמר עליך על אחותך ועלי מכל משמר...יצאנו הביתה, אבא סידר לך חדר לתפארת, אחותך עזרה לו ואני...אני לא נכנסתי לשם הרבה ימים, פשוט לא יכולתי או שאולי לא רציתי. אבא לקח חופש מהעבודה ונשאר לשמור עליך כי אני לא יכולתי או שאולי לא רציתי. אחרי שבוע הבנתי שמשהוא נדפק אצלי, ואני צריכה לטפל בזה ומהר!!! ואת זה יכולתי ויותר מזה רציתי, רציתי לחזור להיות אותה האמא שהייתי כשאחותך נולדה , הטיפול לא ארך הרבה זמן חמישה חודשים קשים לי לאבא לאחותך אך יותר מכל לך אהובה שלי, חמישה חודשים בהם נמנעתי מלגעת ,לנשק, לחבק, טיפלתי בך כי זה מה שהייתי צריכה לעשות אבל זה לא מה שרציתי לעשות. חמישה חודשים בהם גדלת עם צל של אמא אך לא אמא ממשית, חמישה חודשים של גיהנום לכולנו ובעיקר לך ילדה קסומה שלי. חמישה חודשים ואז חזרתי לעצמי בהדרגה זה לקח עוד חצי שנה בהן אמא שינתה את עצמה במראה בהתנהגות בהכל, נולדה לך אמא חדשה, ורק אז התחלנו להכיר טוב יותר , ואת כבר בת שנה, את כל כך גדולה לי אבל עוד נורא קטנה בשביל שאוכל לספר לך את כל זה, על ההרגשות, רגשי האשמה, הצער הכעס כולם כאחד קיימים בי, אני כועסת עלי מעולם לא כעסתי עליך. והיום כשאת ילדה שלי בת שלוש, אני רק רוצה לבקש סליחה.... אני יודעת שסלחת אני מרגישה זאת בכל חיבוק בכל נשיקה , בכל מילה שאת אומרת לי, ובאהבה שאת נותנת לי. ובכל זאת אני חייבת לצעוק שכולם ישמעו ילדה שלי אני מבקשת סליחה אני אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר בעולם. מזל טוב נשמה יפה שלי.... שנחגוג עוד המון ימי הולדת יחד ודעי לך שלעולם אעמוד לצדך ואהיה שם בשבילך עד יומי האחרון אמא
לפני שלוש שנים בדיוק נולדת , בשעה 18:45 הגחת לאוויר העולם, היית כל כך יפה וורודה אבל הכי הרבה היית שקטה, לא בכית הסתכלת עלי בעיני השקד המקסימות שלך.... אבא ואני החלטנו להביא אותך לעולם אחרי התלבטויות , אחותך הייתה אז בת כמעט שנתים ופחדנו שאנחנו נזיק לה, שיהיה לה קשה, שהיא תהיה עצובה. ובכל זאת החלטנו והבאנו אותך.... וזו הייתה ההחלטה הכי נבונה שעשינו, לא יכולנו לקבל מתנה יותר משגעת ממך. כשהיית כבר עלי בחדר הלידה היה לי ממש קשה, ייסורי המצפון היכו בי ללא הרף ולא הבנתי איך עכשיו אני אסתדר עם שתיכן אבל יותר מזה לא הצלחתי לקבל את העובדה שאחותך תצטרך להתמודד עם הקיום שלך, להתחלק בי איתך, פתאום כשהיא בת שנתיים ושמונה חודשים היא הופכת להיות הבוגרת. ואני הייתי בטוחה אז שלעולם לא אוכל לעשות זאת ושלעולם לא אוכל להיות אמא טובה , המחשבות עברו במוחי ולקח לי כמה דקות מעטות לבקש שיקחו אותך ממני , לא רציתי לראות אותך, ולא את אחותך שקעתי בעצמי, שקעתי ביסורי המצפון שקעתי בעצב < מאוחר יותר הבנתי שזה דכאון>. בקשתי מאבא שאני לא רוצה שאף אחד יבוא לבקר אותי , מתנות לא באו בחשבון כי אז זה לא היה רגע שמח זה היה רגע מאוד עצוב. לא רציתי או אולי לא יכולתי לקבל אותך כשלי... אחרי יומיים שאבא שמר עליך על אחותך ועלי מכל משמר...יצאנו הביתה, אבא סידר לך חדר לתפארת, אחותך עזרה לו ואני...אני לא נכנסתי לשם הרבה ימים, פשוט לא יכולתי או שאולי לא רציתי. אבא לקח חופש מהעבודה ונשאר לשמור עליך כי אני לא יכולתי או שאולי לא רציתי. אחרי שבוע הבנתי שמשהוא נדפק אצלי, ואני צריכה לטפל בזה ומהר!!! ואת זה יכולתי ויותר מזה רציתי, רציתי לחזור להיות אותה האמא שהייתי כשאחותך נולדה , הטיפול לא ארך הרבה זמן חמישה חודשים קשים לי לאבא לאחותך אך יותר מכל לך אהובה שלי, חמישה חודשים בהם נמנעתי מלגעת ,לנשק, לחבק, טיפלתי בך כי זה מה שהייתי צריכה לעשות אבל זה לא מה שרציתי לעשות. חמישה חודשים בהם גדלת עם צל של אמא אך לא אמא ממשית, חמישה חודשים של גיהנום לכולנו ובעיקר לך ילדה קסומה שלי. חמישה חודשים ואז חזרתי לעצמי בהדרגה זה לקח עוד חצי שנה בהן אמא שינתה את עצמה במראה בהתנהגות בהכל, נולדה לך אמא חדשה, ורק אז התחלנו להכיר טוב יותר , ואת כבר בת שנה, את כל כך גדולה לי אבל עוד נורא קטנה בשביל שאוכל לספר לך את כל זה, על ההרגשות, רגשי האשמה, הצער הכעס כולם כאחד קיימים בי, אני כועסת עלי מעולם לא כעסתי עליך. והיום כשאת ילדה שלי בת שלוש, אני רק רוצה לבקש סליחה.... אני יודעת שסלחת אני מרגישה זאת בכל חיבוק בכל נשיקה , בכל מילה שאת אומרת לי, ובאהבה שאת נותנת לי. ובכל זאת אני חייבת לצעוק שכולם ישמעו ילדה שלי אני מבקשת סליחה אני אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר בעולם. מזל טוב נשמה יפה שלי.... שנחגוג עוד המון ימי הולדת יחד ודעי לך שלעולם אעמוד לצדך ואהיה שם בשבילך עד יומי האחרון אמא
