לך, שעשית לי משהו
וואוו... אני כל כך לא יודעת מאיפה בא הצורך הזה לכתוב לך. הרי רק עכשיו היכרנו והכל זורם כל כך בינינו. אבל יש בי צורך לכתוב, להוציא החוצה, אבל אני לא רוצה שתדע. לכן אני לא מזדהה כאן, כדי שגם אם בקרה תהיה כאן, לא תדע שאני זו אני ושהמכתב הזה מיועד בכלל אליך. אני אלופה בלכתוב מכתבים שלא נשלחו. חלקם בסופו של דבר כן נשלחו, ועוררו סערות. כמו שרציתי. כמו שאני צריכה. האדרנלין, אתה יודע. זה מה שמסעיר אותי. הדרמות האלה של החיים. ואם החיים לא מספקים אותן - אני אדע איך ליצור און בעצמי. בכל מקרה, לא לשם ניתוח פסיכולוגי של אופיי התכנסתי כאן. אני כותבת כי אני רוצה שתדע שהצלחת, אחרי הרבה זמן שלא הצליחו, לגעת בי. החיבור הזה שהיה, אותו ראש, אותן מילים אפילו, למרות שאתה כל כך רחוק במרחב הפיזי, אתה כל כך קרוב במישור המנטלי, הנפשי. כל כך כל כך. ואני, ילדונת שכמותי, לא יודעת מה לעשות עם זה. איך שומרים על דבר כזה שלא יעלם. אני פוחדת. פוחדת כי את האהבה הגדולה הקודמת שלי הרסתי (יחדאיתו אמנם, אבל גם אני תרמתי ידי לעניין). וגם זה היה מתוך פחד, מתוך חוסר אמון בזה שיכול להיות לי טוב אולי. אולי מתוך חוסר אמון בזה שמישהו יכול באמת לאהוב אותי כמו שאני. אולי מתוך פחד משיגרה, משחיקה... יכולות להיות מיליון סיבות, ואולי אלה כולן יחד. אני יודעת שאני רוצה שזה יעבוד בינינו. למרות המרחק, למרות עוד דבר קטן שלא אכתוב כדי למנוע זיהוי. אבל אלה שני דברים ברי-התגברות. אם שנינו מספיק נרצה. אני רוצה. רוצה שאתה תרצה כמוני. ואתה? אתה רוצה?...
וואוו... אני כל כך לא יודעת מאיפה בא הצורך הזה לכתוב לך. הרי רק עכשיו היכרנו והכל זורם כל כך בינינו. אבל יש בי צורך לכתוב, להוציא החוצה, אבל אני לא רוצה שתדע. לכן אני לא מזדהה כאן, כדי שגם אם בקרה תהיה כאן, לא תדע שאני זו אני ושהמכתב הזה מיועד בכלל אליך. אני אלופה בלכתוב מכתבים שלא נשלחו. חלקם בסופו של דבר כן נשלחו, ועוררו סערות. כמו שרציתי. כמו שאני צריכה. האדרנלין, אתה יודע. זה מה שמסעיר אותי. הדרמות האלה של החיים. ואם החיים לא מספקים אותן - אני אדע איך ליצור און בעצמי. בכל מקרה, לא לשם ניתוח פסיכולוגי של אופיי התכנסתי כאן. אני כותבת כי אני רוצה שתדע שהצלחת, אחרי הרבה זמן שלא הצליחו, לגעת בי. החיבור הזה שהיה, אותו ראש, אותן מילים אפילו, למרות שאתה כל כך רחוק במרחב הפיזי, אתה כל כך קרוב במישור המנטלי, הנפשי. כל כך כל כך. ואני, ילדונת שכמותי, לא יודעת מה לעשות עם זה. איך שומרים על דבר כזה שלא יעלם. אני פוחדת. פוחדת כי את האהבה הגדולה הקודמת שלי הרסתי (יחדאיתו אמנם, אבל גם אני תרמתי ידי לעניין). וגם זה היה מתוך פחד, מתוך חוסר אמון בזה שיכול להיות לי טוב אולי. אולי מתוך חוסר אמון בזה שמישהו יכול באמת לאהוב אותי כמו שאני. אולי מתוך פחד משיגרה, משחיקה... יכולות להיות מיליון סיבות, ואולי אלה כולן יחד. אני יודעת שאני רוצה שזה יעבוד בינינו. למרות המרחק, למרות עוד דבר קטן שלא אכתוב כדי למנוע זיהוי. אבל אלה שני דברים ברי-התגברות. אם שנינו מספיק נרצה. אני רוצה. רוצה שאתה תרצה כמוני. ואתה? אתה רוצה?...
