אני מאוכזבת
New member
לך ../images/Emo122.gif
לך שלפני שנים הייתי צרכה לכתוב את המכתב ולא כתבתי. לך שנתתי את כולי והשבת את פני רקם, ופגעת בי פגיעה שהיה קשה לאחות. את מיטב שנותיי הקדשתי לך ואתה רק ניצלת אותי כשרצית וזרקת כשכבר הייתי מיותרת. ממרום שנותי היום אני יודעת שהייתי נאיבית ושלמעשה אהבה זו שלי לך גרמה לי לאבוד וקריסת הביטחון העצמי שלי ולהיותי רווקה היום. דווקא היום אני כותבת את המכתב הזה כי אני מאמינה שכשהמכתב יסתיים אני אתחיל בדרך חדשה, דרך טובה שבה הייתי צריכה ללכת לפני יותר מ 10 שנים. למדנו יחד באוניסרסיטה 4 שנים, היינו לפעמים יותר מ 20 שעות יחד, פונקת על ידי ועל ידי משפחתי, האמנתי למעשיך, האמנתי לך והכל היה סתם, כי היה לך טוב שקרקרתי סביבך, שדאגתי לך למקום לשבת, לקום בזמן ללימודים ולמבחנים, שתלמד ותסיים. אבל כשסיימנו ללמוד נעלמת, כבר לא רצית, הייתי מיותרת. נסעתי לחו"ל ל חודשיים, מתוכנן עם אחותי, ידעת על כך והיית שותף לתכנון, כל יום חשבתי עליך, מה אתה עושה, האם אתה חושב עלי, קניתי לך מתנה ממעט הכסף שהיה לי – והמתנה לא נתנה, כי כשחזרתי והתקשרתי אליך היית קריר אלי, בקושי תקשרת, לא הבנתי למה, סיימנו את השיחה כשאתה אמור לחזור אלי ולא חזרת עד היום!!. עוד האמנתי שתתקשר, המתנתי ימים, שבועות, חודשים ולא התקשרת. לא רציתי לצאת עם אחרים כי הרגשתי שאני עדיין שלך ואתה שלי, כי הסיפור לא נגמר.. ואז... נפגשנו במסיבה. לילה קודם חלמתי שנפגש במסיבה, שתגיע עם חברים שלך ואני עם חברים שלי ושנסיים את הערב יחד. ואכן נפגשנו במסיבה, פתאום מזווית העין ראיתי אותך, הלב שלי דפק בפראות, רעדתי כולי, המבטים שלנו נפגשו, חייכנו, עמדנו בצד ודברנו על "מה את/ה עושה עכשיו" ועוד דרבים בנאליים, מה שהיה צריך להיאמר לא נאמר, לא על ידי לפחות, ספרת לי שמהעבודה נסעת לחו"ל ואפילו פגשת מישהי נחמדה בטיסה – והלב שלי נקרע , אבל אתם לא יחד זה היה סיפור קצר. החלטנו שנדבר בטלפון – אמרת שתתקשר אלי וכמובן לא התקשרת. האם טעיתי כשהחלטתי שאני לא אתקשר? לא יודעת. ושוב חלפו להם החודשים ובכל אחד שיצאתי אתו חיפשתי אותך, לא הייתי מסוגלת שאחר יגע בי, שאחר ינשק אותי ואז חיפשתי עבודה והגעתי לחברה שעבדת בה. בסיום הראיון עליתי לחדר שעבדת בו, ושוב דברנו על הא ועל דה ועל זה שאתה עוזב את החברה, ושחזרת לעשן ולמה.. ושוב בסיום החלטנו לדבר בטלפון וזכרת את הטלפון שלי אבל לא השתמשת בו והפעם ידעתי שסתם אמרת את זה כי אילו רצית היית מתקשר… אני המתנתי. מאז עברו עוד כמה שנים, אני כבר לא ממתינה, לפחות לא לך !!! ואני יודעת שטעות כזו אצלי כבר לא תחזור ואם אני אוכל גם אצל אחרים. ואתה? מה אתך? האם אתה מאושר? נשוי? אב לילדים? אני מקווה שמה שעשית לי, וביודעין עשית לא יעשו לאחרים. ממני
לך שלפני שנים הייתי צרכה לכתוב את המכתב ולא כתבתי. לך שנתתי את כולי והשבת את פני רקם, ופגעת בי פגיעה שהיה קשה לאחות. את מיטב שנותיי הקדשתי לך ואתה רק ניצלת אותי כשרצית וזרקת כשכבר הייתי מיותרת. ממרום שנותי היום אני יודעת שהייתי נאיבית ושלמעשה אהבה זו שלי לך גרמה לי לאבוד וקריסת הביטחון העצמי שלי ולהיותי רווקה היום. דווקא היום אני כותבת את המכתב הזה כי אני מאמינה שכשהמכתב יסתיים אני אתחיל בדרך חדשה, דרך טובה שבה הייתי צריכה ללכת לפני יותר מ 10 שנים. למדנו יחד באוניסרסיטה 4 שנים, היינו לפעמים יותר מ 20 שעות יחד, פונקת על ידי ועל ידי משפחתי, האמנתי למעשיך, האמנתי לך והכל היה סתם, כי היה לך טוב שקרקרתי סביבך, שדאגתי לך למקום לשבת, לקום בזמן ללימודים ולמבחנים, שתלמד ותסיים. אבל כשסיימנו ללמוד נעלמת, כבר לא רצית, הייתי מיותרת. נסעתי לחו"ל ל חודשיים, מתוכנן עם אחותי, ידעת על כך והיית שותף לתכנון, כל יום חשבתי עליך, מה אתה עושה, האם אתה חושב עלי, קניתי לך מתנה ממעט הכסף שהיה לי – והמתנה לא נתנה, כי כשחזרתי והתקשרתי אליך היית קריר אלי, בקושי תקשרת, לא הבנתי למה, סיימנו את השיחה כשאתה אמור לחזור אלי ולא חזרת עד היום!!. עוד האמנתי שתתקשר, המתנתי ימים, שבועות, חודשים ולא התקשרת. לא רציתי לצאת עם אחרים כי הרגשתי שאני עדיין שלך ואתה שלי, כי הסיפור לא נגמר.. ואז... נפגשנו במסיבה. לילה קודם חלמתי שנפגש במסיבה, שתגיע עם חברים שלך ואני עם חברים שלי ושנסיים את הערב יחד. ואכן נפגשנו במסיבה, פתאום מזווית העין ראיתי אותך, הלב שלי דפק בפראות, רעדתי כולי, המבטים שלנו נפגשו, חייכנו, עמדנו בצד ודברנו על "מה את/ה עושה עכשיו" ועוד דרבים בנאליים, מה שהיה צריך להיאמר לא נאמר, לא על ידי לפחות, ספרת לי שמהעבודה נסעת לחו"ל ואפילו פגשת מישהי נחמדה בטיסה – והלב שלי נקרע , אבל אתם לא יחד זה היה סיפור קצר. החלטנו שנדבר בטלפון – אמרת שתתקשר אלי וכמובן לא התקשרת. האם טעיתי כשהחלטתי שאני לא אתקשר? לא יודעת. ושוב חלפו להם החודשים ובכל אחד שיצאתי אתו חיפשתי אותך, לא הייתי מסוגלת שאחר יגע בי, שאחר ינשק אותי ואז חיפשתי עבודה והגעתי לחברה שעבדת בה. בסיום הראיון עליתי לחדר שעבדת בו, ושוב דברנו על הא ועל דה ועל זה שאתה עוזב את החברה, ושחזרת לעשן ולמה.. ושוב בסיום החלטנו לדבר בטלפון וזכרת את הטלפון שלי אבל לא השתמשת בו והפעם ידעתי שסתם אמרת את זה כי אילו רצית היית מתקשר… אני המתנתי. מאז עברו עוד כמה שנים, אני כבר לא ממתינה, לפחות לא לך !!! ואני יודעת שטעות כזו אצלי כבר לא תחזור ואם אני אוכל גם אצל אחרים. ואתה? מה אתך? האם אתה מאושר? נשוי? אב לילדים? אני מקווה שמה שעשית לי, וביודעין עשית לא יעשו לאחרים. ממני