לך...
כבר עברו שנתיים וקצת. שנתיים וקצת יוני (שם בדוי), הן לא מספיק זמן. לא מספיק זמן- לפחות לא בשבילי. הפצע עוד לא הגליד, והלב עדיין מחסיר פעימה כשאני רואה אותך. את הלקחים שלי הפקתי, ונכון שהכל היה באשמתי, ונכון שלא היתה שום דרך אחרת. אבל היום בוגרת בשנתיים ומשהו יוני, אני עדיין מעיזה לחלום. מעיזה לשאול- מה היה אילו.... ומה היה קורה אם.... ואיך זה היה.... אבל יודעת- שאתה , יוני של היום, כבר לא אותו היוני שאותו אהבתי לראשונה בחיי, למשך ארבע שנים. ואותו היוני ההוא, תועה לו אי שם באפילה, בחושך של מרחבי הזמן. ואני - לימונדה של היום, עדיין מגששת אחריו ומחפשת אותו. אולי עוד אוכל להצילו. עמוק בפנים- אני יודעת שהוא אבד לנצח, ושאין לו דרך חזרה, אבל הכמיהה הזאת שלי אליו- כבר טמועה עמוק בתוכי. ואתה יודע מה יוני? במשך הזמן מחכמים ומפנימים, ומסתירים. ויש כל כך הרבה מילים שלא נאמרו בינינו, וכל כך הרבה דברים שרציתי לומר, אבל לא יכולה- כי היוני של אז נאבד. ובתוך ליבי- עמוק, אני יודעת שגם היוני של אז, לא היה אידיאל. להיפך. הו היה ילד קטן וחסר בגרות, ילד מניפולטיבי ומגעיל. ובינינו- אני יודעת היום, אחרי שנתיים וקצת, שאתה יצאת מופסד יוני. וחבל לי עלייך. באמת חבל לי. מבחינתי העיקר הוא- שאזרתי אומץ לסגור את הריב המכוער, והיום אין עלי מטענים מיותרים. ואם אי פעם תנסה להגיע אל הלב שלי- תדע ששרפת לעצמך את כל הגשרים. אל הלב שלי כבר לא תוכל להגיע. לימו.
כבר עברו שנתיים וקצת. שנתיים וקצת יוני (שם בדוי), הן לא מספיק זמן. לא מספיק זמן- לפחות לא בשבילי. הפצע עוד לא הגליד, והלב עדיין מחסיר פעימה כשאני רואה אותך. את הלקחים שלי הפקתי, ונכון שהכל היה באשמתי, ונכון שלא היתה שום דרך אחרת. אבל היום בוגרת בשנתיים ומשהו יוני, אני עדיין מעיזה לחלום. מעיזה לשאול- מה היה אילו.... ומה היה קורה אם.... ואיך זה היה.... אבל יודעת- שאתה , יוני של היום, כבר לא אותו היוני שאותו אהבתי לראשונה בחיי, למשך ארבע שנים. ואותו היוני ההוא, תועה לו אי שם באפילה, בחושך של מרחבי הזמן. ואני - לימונדה של היום, עדיין מגששת אחריו ומחפשת אותו. אולי עוד אוכל להצילו. עמוק בפנים- אני יודעת שהוא אבד לנצח, ושאין לו דרך חזרה, אבל הכמיהה הזאת שלי אליו- כבר טמועה עמוק בתוכי. ואתה יודע מה יוני? במשך הזמן מחכמים ומפנימים, ומסתירים. ויש כל כך הרבה מילים שלא נאמרו בינינו, וכל כך הרבה דברים שרציתי לומר, אבל לא יכולה- כי היוני של אז נאבד. ובתוך ליבי- עמוק, אני יודעת שגם היוני של אז, לא היה אידיאל. להיפך. הו היה ילד קטן וחסר בגרות, ילד מניפולטיבי ומגעיל. ובינינו- אני יודעת היום, אחרי שנתיים וקצת, שאתה יצאת מופסד יוני. וחבל לי עלייך. באמת חבל לי. מבחינתי העיקר הוא- שאזרתי אומץ לסגור את הריב המכוער, והיום אין עלי מטענים מיותרים. ואם אי פעם תנסה להגיע אל הלב שלי- תדע ששרפת לעצמך את כל הגשרים. אל הלב שלי כבר לא תוכל להגיע. לימו.