לך
אכפת לך? אכפת לך באמת? כן אני יודעת שאומר שכן. אני יודעת שעובר בעצמך עכשיו הרבה דברים. אבל לא יודעת כמה יותר אני יכולה לספוג בלי להוציא. פאק שלי, אני יודעת, אבל אתה האדם ביחיד שאיכשהו הצלחתי להגיד לו משהו ממני. האדם היחיד שאיכשהו מסוגלת לשלוח לו הודעה כשרע. "למה לא מתקשרת?" "שלחתי הודעה" "כן, אבל למה לא מתקשרת?" לא יודעת למה.. כי לא יכולה כי לא מסוגלת כי לא רוצה להעיק וחושבת שאם היית יכול היית שולח לפחות הודעה חזרה. אז ניגשת לטלפון כל שתי דקות לבדוק אולי במקרה לא שמעתי את הביפ של ההודעה. אבל לא, ההודעה לא הגיע. אז לא מדברים כמה זמן, אבל אז מגיעה השיחה הארוכה יותר. רוצה לנסות איכשהו להוריד קצת מהלב. ממש קצת. מספיק קצת שלא תעיק. אבל לא הולך לה. בשלב מסויים התסכול עולה יותר מדי, ומתחילה לשתוק. שואל אם הכל בסדר. היא נכנסת אוטומטית למסיכה שלה "כן" שואל אם בטוח. היא מנסה לא לשקר. לא להגיד לגמרי כן, אבל גם לא מאפשרת לעצמה להגיד "לא" או משהו בסגנון. אז אומרת "אל תדאג, יהיה בסדר". מקווה בתוכה שלא ממש יאמין לה.. שיבין שמשהו באמת לא בסדר.. כמו שהיה פעם. שינסה קצת לדבר איתה. לאו דווקא עלמה שמציק, אלא כללית. הרבה זמן לא דיברו ממש. היא מתאכזבת. הוא אומר לה "לילה טוב חמודה אוהב". היא שוב מרגישה את הצד הזה שבא שהיא לא אוהבת לתת לו לצאת. הצד שבוכה. הצד שרוצה שידאגו גם לו לפעמים. הצד שהיא מחביאה יותר מידי טוב. רוצה למצוא את אותו המישהו שיראה את הצד הזה.. למרות שהיא מנסה כמה שהיא יכולה להסתיר אותו. משום מה.. לא מאמינה שתמצא את המישהו הזה.
אכפת לך? אכפת לך באמת? כן אני יודעת שאומר שכן. אני יודעת שעובר בעצמך עכשיו הרבה דברים. אבל לא יודעת כמה יותר אני יכולה לספוג בלי להוציא. פאק שלי, אני יודעת, אבל אתה האדם ביחיד שאיכשהו הצלחתי להגיד לו משהו ממני. האדם היחיד שאיכשהו מסוגלת לשלוח לו הודעה כשרע. "למה לא מתקשרת?" "שלחתי הודעה" "כן, אבל למה לא מתקשרת?" לא יודעת למה.. כי לא יכולה כי לא מסוגלת כי לא רוצה להעיק וחושבת שאם היית יכול היית שולח לפחות הודעה חזרה. אז ניגשת לטלפון כל שתי דקות לבדוק אולי במקרה לא שמעתי את הביפ של ההודעה. אבל לא, ההודעה לא הגיע. אז לא מדברים כמה זמן, אבל אז מגיעה השיחה הארוכה יותר. רוצה לנסות איכשהו להוריד קצת מהלב. ממש קצת. מספיק קצת שלא תעיק. אבל לא הולך לה. בשלב מסויים התסכול עולה יותר מדי, ומתחילה לשתוק. שואל אם הכל בסדר. היא נכנסת אוטומטית למסיכה שלה "כן" שואל אם בטוח. היא מנסה לא לשקר. לא להגיד לגמרי כן, אבל גם לא מאפשרת לעצמה להגיד "לא" או משהו בסגנון. אז אומרת "אל תדאג, יהיה בסדר". מקווה בתוכה שלא ממש יאמין לה.. שיבין שמשהו באמת לא בסדר.. כמו שהיה פעם. שינסה קצת לדבר איתה. לאו דווקא עלמה שמציק, אלא כללית. הרבה זמן לא דיברו ממש. היא מתאכזבת. הוא אומר לה "לילה טוב חמודה אוהב". היא שוב מרגישה את הצד הזה שבא שהיא לא אוהבת לתת לו לצאת. הצד שבוכה. הצד שרוצה שידאגו גם לו לפעמים. הצד שהיא מחביאה יותר מידי טוב. רוצה למצוא את אותו המישהו שיראה את הצד הזה.. למרות שהיא מנסה כמה שהיא יכולה להסתיר אותו. משום מה.. לא מאמינה שתמצא את המישהו הזה.