lemongrass
New member
לך...
אתה חושב שזה פייר? להרגיש כל כך קרוב, להרגיש כל כך רחוק? להרגיש אותך בתוכי, את הנשמה שלך מלווה אותי, חיה עימי בכל דקה מהיום ועדיין למצוא את עצמי לבד. לבד כזה... בלתי מוגדר. אתה כמו משאף חמצן, זוכה באויר נקי- שלך! כשמרגישה לבד, חנוקה... אתה כמו גפרור, מבעיר את להבת הנר וכבה לך. אתה כמו כוכב נופל, משהו מרהיב שרואים אולי פעם בחיים, וגם זאת, לא רואים כל האנשים- אני זוכה לראות אותך, לגעת בך, לחוש אותך, אבל לעולם לא תהיה שלי... חשבתי שהייתי במקום הכי קר שיכול להיות- אז איך מסבירים את הקור שאני חשה עכשיו? הבטחת לי שמים מלאי כוכבים- אך מסתירים אותם העננים. הבטחת לי שתהיה שם עבורי לתמיד- אתה לא הראשון שהבטיח, כנראה שלא תהיה האחרון שיבטיח. זו לא ההבטחה שאינה מתקיימת לה, היא לא זו שמעיקה. מעיק לי הרצון שלי להאמין... הבחירה שלי להאמין- למרות היותי למודת אכזבות מהבטחות לא ממומשות. אני לא מאשימה אותך, אם שמת לב, אני מאשימה רק את עצמי. לא יודעת- כן, כמו תמיד, איני יודעת כלום. השנים והדברים שהם הביאו עימם היו אמורים ללמד אותי משהו, לחשל אותי... לא הצליח להם. הרגש מוחק את הכל. הרגשות שיש לי כלפייך- מכאיבות. אני לבד, אתה איתה. היא שלך- אתה שלה... מי שלי? של מי אני? ההגיון לא רוצה להשתייך לאף אחד, הרגש מבקש דברים אחרים. הגוף והנפש כאחד זועקים לאהוב אותך. המוח מתעורר ושואל: במחיר מה? למודת נסיון, אנשים לא נשארים לנצח בחיי, אפילו לא אהבות גדולות, אפילו לא המיוחדות שבניהן. וקשה לי עם פרידות- כל כך קשה לי. זה לא סיכום, זו לא אמירה. אולי רק העלאת שאלות- זריקתם לחלל. בידיעה שאולי לא אקבל עליהן תשובות לעולם... סתם רגע כזה של לבד, שמרגיש בודד, שמרגיש רחוק, שמרגיש לא שייך- לכלום. רגע כזה...ללא שינה. עיניים אדומות, עייפות ולב מלא רגש, רגש דוקר, מהסוג שגורם ללב לדמם. מרגישה פצועה, ללא מנוחה, ללא שלווה... ואתה שם מניח ראשך על הכר, עוטף מישהי אחרת- לא זרה לך. מישהי שלך. הבחירה שלך. ומי אני בכלל? סתם מישהי שפגשת באקראי, שנכנסה במקרה, אולי ממש בטעות לחייך. אני לא מוצאת את עצמי בתמונת חייך... מישהו כנראה צבע אותי במרקר שחור, אני לא שם... לא קיימת. כרגיל- לא שייכת, לכלום! לא יודעת... לא יודעת מה זה אומר- לא יודעת מה אני בכלל אומרת כאן. רק יודעת שלבד יכול להיות נחמד, אפילו מאוד נחמד... לא כאשר הרגש קיים. אתה החיית אותו מחדש- אני נתתי לזה לקרות. אני אשמה בבדידות הזאת! רוצה לשים לזה סוף, לא מסוגלת, אוהבת אותך יותר מידי. יותר מידי! ומחר שוב אתחבא מאחורי מילותיך:"אני אוהב אותך"...
אתה חושב שזה פייר? להרגיש כל כך קרוב, להרגיש כל כך רחוק? להרגיש אותך בתוכי, את הנשמה שלך מלווה אותי, חיה עימי בכל דקה מהיום ועדיין למצוא את עצמי לבד. לבד כזה... בלתי מוגדר. אתה כמו משאף חמצן, זוכה באויר נקי- שלך! כשמרגישה לבד, חנוקה... אתה כמו גפרור, מבעיר את להבת הנר וכבה לך. אתה כמו כוכב נופל, משהו מרהיב שרואים אולי פעם בחיים, וגם זאת, לא רואים כל האנשים- אני זוכה לראות אותך, לגעת בך, לחוש אותך, אבל לעולם לא תהיה שלי... חשבתי שהייתי במקום הכי קר שיכול להיות- אז איך מסבירים את הקור שאני חשה עכשיו? הבטחת לי שמים מלאי כוכבים- אך מסתירים אותם העננים. הבטחת לי שתהיה שם עבורי לתמיד- אתה לא הראשון שהבטיח, כנראה שלא תהיה האחרון שיבטיח. זו לא ההבטחה שאינה מתקיימת לה, היא לא זו שמעיקה. מעיק לי הרצון שלי להאמין... הבחירה שלי להאמין- למרות היותי למודת אכזבות מהבטחות לא ממומשות. אני לא מאשימה אותך, אם שמת לב, אני מאשימה רק את עצמי. לא יודעת- כן, כמו תמיד, איני יודעת כלום. השנים והדברים שהם הביאו עימם היו אמורים ללמד אותי משהו, לחשל אותי... לא הצליח להם. הרגש מוחק את הכל. הרגשות שיש לי כלפייך- מכאיבות. אני לבד, אתה איתה. היא שלך- אתה שלה... מי שלי? של מי אני? ההגיון לא רוצה להשתייך לאף אחד, הרגש מבקש דברים אחרים. הגוף והנפש כאחד זועקים לאהוב אותך. המוח מתעורר ושואל: במחיר מה? למודת נסיון, אנשים לא נשארים לנצח בחיי, אפילו לא אהבות גדולות, אפילו לא המיוחדות שבניהן. וקשה לי עם פרידות- כל כך קשה לי. זה לא סיכום, זו לא אמירה. אולי רק העלאת שאלות- זריקתם לחלל. בידיעה שאולי לא אקבל עליהן תשובות לעולם... סתם רגע כזה של לבד, שמרגיש בודד, שמרגיש רחוק, שמרגיש לא שייך- לכלום. רגע כזה...ללא שינה. עיניים אדומות, עייפות ולב מלא רגש, רגש דוקר, מהסוג שגורם ללב לדמם. מרגישה פצועה, ללא מנוחה, ללא שלווה... ואתה שם מניח ראשך על הכר, עוטף מישהי אחרת- לא זרה לך. מישהי שלך. הבחירה שלך. ומי אני בכלל? סתם מישהי שפגשת באקראי, שנכנסה במקרה, אולי ממש בטעות לחייך. אני לא מוצאת את עצמי בתמונת חייך... מישהו כנראה צבע אותי במרקר שחור, אני לא שם... לא קיימת. כרגיל- לא שייכת, לכלום! לא יודעת... לא יודעת מה זה אומר- לא יודעת מה אני בכלל אומרת כאן. רק יודעת שלבד יכול להיות נחמד, אפילו מאוד נחמד... לא כאשר הרגש קיים. אתה החיית אותו מחדש- אני נתתי לזה לקרות. אני אשמה בבדידות הזאת! רוצה לשים לזה סוף, לא מסוגלת, אוהבת אותך יותר מידי. יותר מידי! ומחר שוב אתחבא מאחורי מילותיך:"אני אוהב אותך"...