לך
ואני דווקא אוהבת פרחים. הם הדבר היחיד שנשאר לי אחרי שאתה עזבת. הם מזכירים לי תמיד כמה החיים יפים וטובים, וכמה הם עדינים וצריך לשמור עליהם. כשזרקתי אתמול את הזר האחרון שנשאר לי בבית, זרקתי גם אותך. מגיע לך שאני אזרוק אותך. תגיד לי, איך השארת אותי ככה אופיר ? איך ?! ואני ? אני הבאתי לך את הנשמה שלי אופיר, ואת הכאבת לי. ואני הייתי שוכבת מחכה שתגמור כבר ומקללת אותך בלב שלי, כי גם ככה לא היה לי כיף. ואז הייתי יושבת כל הלילה ובוכה ובוכה ובוכה שעות על זה שאתה מנייאק וזונה איתי, ועל כמה שאני אוהבת אותך. כי ידעתי שאתה לא אוהב אותי אופיר, שבשבילך הייתי סתם עוד אחת, מן פרח לילה כזאת, שתנבל בבוקר. בכיתי על כמה שאני אוהבת אותך, ולא יכולה בלעדייך. כי אני הייתי כמו הפרח שלך, אופיר, ואתה השקת אותי פעם ביום. הבאת לי סיבה לחיות. חייתי ככה חודשים, רק מלראות את החיוך שלך הייתי מאושרת לימים שלמים. כל צחוק שלך גרם לי צמרמורת. אני יודעת שגרמתי לך אושר אופיר, אני יודעת שבחיים לא היית מוצא מישהי שתעזוב הכל רק בשבילך. שתקדיש את חייה למטרה אחת : האושר שלך. שתעבור לגור איתך, שתשלם עליך ושתלווה לך, שתכבס ותבשל לך, שתהפוך אותה להיות הסמרטוט ריצפה האישי שלך, תשפיל אותה, תקלל אותה , תשכב איתה כשנוח לך, שתלך ותחזור אם מי שתרצה, והיא עדין תהיה שם. כי היא כל כך תאהב אותך, אופיר, עד שתהפוך להיות סם החיים שלה. אבל מה קורה כשסם החיים נגמר , מה קורה כשלא נשארים מים לפרח ? מה קורה לו אז ? הוא נובל, אופיר. אני נבלתי, בגללך ! אופיר, אתה הלכת ולא חזרת יותר. אני אמרתי לך לא ללכת לשם. אני יודעת שאתה שונא כשאומרים לך את זה: אבל אני אמרתי לך. ואופיר, אתה היית כל כך צעיר, כל כך יפה. היו לך עיניים שהיה אפשר לשקוע בתוכן אופיר, שכשפו כל אחת. היה לך קסם מיוחד אופיר, הקסם שכישף אותי והייתי כל כך מכורה אליו. אני כבר לא צריכה אותך אופיר. אני רק מבקשת שתלך. שתעלם לי מהראש אופיר. אתה לא איתי כבר שנה, שנה אני גוססת בלעדייך. ואני מרגישה את זה אופיר, אני מרגישה איך הדם נרקב בעורקים שלי, איך אני לא נושמת אותך, לא חיה אותך יותר. אני כל כך זוכרת את זה, איך שעמדתי שם בוכה, זורקת מעליך פרחים. ורד אדום, וורד לבן. ואז התמוטטתי שם. הלב שלי כל כך כאב אופיר. אני זוכרת שמצאו אותי שוכבת עלייך, בוכה, ושתדע לך אופיר שבכוח הרימו אותי. לא הייתי מוכנה להפרד ממך. רציתי שוב להרגיש את הנשיקות שלך ואת הליטופים שלך. ואני כל כך אהבתי אותך אופיר. כל כך. עכשיו אופיר, אני רק מבקשת שתסתלק לי מהראש. אני רוצה לגדול מחדש. כמו פרח חדש שנובט מהאדמה, ככה אני רוצה להיות. עזוב אותי אופיר, תסתלק !
ואני דווקא אוהבת פרחים. הם הדבר היחיד שנשאר לי אחרי שאתה עזבת. הם מזכירים לי תמיד כמה החיים יפים וטובים, וכמה הם עדינים וצריך לשמור עליהם. כשזרקתי אתמול את הזר האחרון שנשאר לי בבית, זרקתי גם אותך. מגיע לך שאני אזרוק אותך. תגיד לי, איך השארת אותי ככה אופיר ? איך ?! ואני ? אני הבאתי לך את הנשמה שלי אופיר, ואת הכאבת לי. ואני הייתי שוכבת מחכה שתגמור כבר ומקללת אותך בלב שלי, כי גם ככה לא היה לי כיף. ואז הייתי יושבת כל הלילה ובוכה ובוכה ובוכה שעות על זה שאתה מנייאק וזונה איתי, ועל כמה שאני אוהבת אותך. כי ידעתי שאתה לא אוהב אותי אופיר, שבשבילך הייתי סתם עוד אחת, מן פרח לילה כזאת, שתנבל בבוקר. בכיתי על כמה שאני אוהבת אותך, ולא יכולה בלעדייך. כי אני הייתי כמו הפרח שלך, אופיר, ואתה השקת אותי פעם ביום. הבאת לי סיבה לחיות. חייתי ככה חודשים, רק מלראות את החיוך שלך הייתי מאושרת לימים שלמים. כל צחוק שלך גרם לי צמרמורת. אני יודעת שגרמתי לך אושר אופיר, אני יודעת שבחיים לא היית מוצא מישהי שתעזוב הכל רק בשבילך. שתקדיש את חייה למטרה אחת : האושר שלך. שתעבור לגור איתך, שתשלם עליך ושתלווה לך, שתכבס ותבשל לך, שתהפוך אותה להיות הסמרטוט ריצפה האישי שלך, תשפיל אותה, תקלל אותה , תשכב איתה כשנוח לך, שתלך ותחזור אם מי שתרצה, והיא עדין תהיה שם. כי היא כל כך תאהב אותך, אופיר, עד שתהפוך להיות סם החיים שלה. אבל מה קורה כשסם החיים נגמר , מה קורה כשלא נשארים מים לפרח ? מה קורה לו אז ? הוא נובל, אופיר. אני נבלתי, בגללך ! אופיר, אתה הלכת ולא חזרת יותר. אני אמרתי לך לא ללכת לשם. אני יודעת שאתה שונא כשאומרים לך את זה: אבל אני אמרתי לך. ואופיר, אתה היית כל כך צעיר, כל כך יפה. היו לך עיניים שהיה אפשר לשקוע בתוכן אופיר, שכשפו כל אחת. היה לך קסם מיוחד אופיר, הקסם שכישף אותי והייתי כל כך מכורה אליו. אני כבר לא צריכה אותך אופיר. אני רק מבקשת שתלך. שתעלם לי מהראש אופיר. אתה לא איתי כבר שנה, שנה אני גוססת בלעדייך. ואני מרגישה את זה אופיר, אני מרגישה איך הדם נרקב בעורקים שלי, איך אני לא נושמת אותך, לא חיה אותך יותר. אני כל כך זוכרת את זה, איך שעמדתי שם בוכה, זורקת מעליך פרחים. ורד אדום, וורד לבן. ואז התמוטטתי שם. הלב שלי כל כך כאב אופיר. אני זוכרת שמצאו אותי שוכבת עלייך, בוכה, ושתדע לך אופיר שבכוח הרימו אותי. לא הייתי מוכנה להפרד ממך. רציתי שוב להרגיש את הנשיקות שלך ואת הליטופים שלך. ואני כל כך אהבתי אותך אופיר. כל כך. עכשיו אופיר, אני רק מבקשת שתסתלק לי מהראש. אני רוצה לגדול מחדש. כמו פרח חדש שנובט מהאדמה, ככה אני רוצה להיות. עזוב אותי אופיר, תסתלק !
