ערפל של סתיו
New member
לך..
בחושך טוטאלי אני יוצאת החוצה..שמה את מקפי השמש שלי כדי לא להסתנוור.. תוהה איך אני לא מכניסה אף אדם לבועה שלי..יוצרת מונולוג עצמי.. הרי הרבה מכירים אותי, אבל מי באמת.. אתה?... כבר לא..מאז שנגמר הכל שיניתי את עורי, כמו זיקית הסתגלתי לצבע, אבל הצבע הזה נקרא אצלי מצב רוח.. מצחיק, אני שומעת את הקול שלך ממרחקים וכבר אין בי תחושה..סגורה בפניך..לא נותנת לך לחדור, לעולם לא שוב.. לא לך ולא לאף אחד.. להשיל מסיכות, כך אני קוראת לתהליך..כל אדם יודע מה שאני רוצה שהוא ידע, חלק בשלם..כל אחד חלק אחר, החלק שמתאים לאותו רגע..והרגע הזה הוא שלי. אני בעלת השליטה. אומרים שעם שינויי השם בא גם שינויי האישיות, הכרת אותי בתור שקד.. שם אקזוטי ומפתה בעיניי..ועכשיו עכשיו אני כבר סתיו..סתיו יותר חזקה,סתיו יותר שולטת.. ערפל של סתיו, סתיו אוהבת אופל, אוהבת מצבים לא מוסברים..מצבים אפורים.. בניגוד לשאר העולם שחייב להיות או בשחור או בלבן, מצאתי את הנקודה שלי..את האמצע, נקודת בניים.. וטוב לי שם, עם כל הכאב שאני חווה וממש לא קשור אליך, אלא לכל התהליך שעברתי, החשיפה, חווית הרגשות, אני זוכרת שרק גיליתי את הרגש, נדהמתי מהעוצמה..אבל זה מצחיק, לא הספקנו להגיע לשלב ששולטים ברגש, שחווים אותו במידה הנכונה..בנתיים אני לא מצליחה למצוא את האיזון, אבל זה יגיע, בזה אני בטוחה.. אוהבת אותך על המחווה, ועל השנים הנהדרות.. נשיקה
בחושך טוטאלי אני יוצאת החוצה..שמה את מקפי השמש שלי כדי לא להסתנוור.. תוהה איך אני לא מכניסה אף אדם לבועה שלי..יוצרת מונולוג עצמי.. הרי הרבה מכירים אותי, אבל מי באמת.. אתה?... כבר לא..מאז שנגמר הכל שיניתי את עורי, כמו זיקית הסתגלתי לצבע, אבל הצבע הזה נקרא אצלי מצב רוח.. מצחיק, אני שומעת את הקול שלך ממרחקים וכבר אין בי תחושה..סגורה בפניך..לא נותנת לך לחדור, לעולם לא שוב.. לא לך ולא לאף אחד.. להשיל מסיכות, כך אני קוראת לתהליך..כל אדם יודע מה שאני רוצה שהוא ידע, חלק בשלם..כל אחד חלק אחר, החלק שמתאים לאותו רגע..והרגע הזה הוא שלי. אני בעלת השליטה. אומרים שעם שינויי השם בא גם שינויי האישיות, הכרת אותי בתור שקד.. שם אקזוטי ומפתה בעיניי..ועכשיו עכשיו אני כבר סתיו..סתיו יותר חזקה,סתיו יותר שולטת.. ערפל של סתיו, סתיו אוהבת אופל, אוהבת מצבים לא מוסברים..מצבים אפורים.. בניגוד לשאר העולם שחייב להיות או בשחור או בלבן, מצאתי את הנקודה שלי..את האמצע, נקודת בניים.. וטוב לי שם, עם כל הכאב שאני חווה וממש לא קשור אליך, אלא לכל התהליך שעברתי, החשיפה, חווית הרגשות, אני זוכרת שרק גיליתי את הרגש, נדהמתי מהעוצמה..אבל זה מצחיק, לא הספקנו להגיע לשלב ששולטים ברגש, שחווים אותו במידה הנכונה..בנתיים אני לא מצליחה למצוא את האיזון, אבל זה יגיע, בזה אני בטוחה.. אוהבת אותך על המחווה, ועל השנים הנהדרות.. נשיקה