היי מיטלי שלום לכולם
האם זה בגלל חופשת הפסח? (אני מתארת לעצמי שהמיקלדות גם כן במנוחה.) בכל אופן ליל הסדר עבר חלף... תודה לאל. בכל שנה לקראת ליל הסדר אני מתפללת להיות כבר אחרי,הרגשה מוכרת? הכנה נפשית,לחץ,מתח,קניית המתנות,כן מתאים, לא מתאים..אוףףףףף חתיכת פרוייקט.ואולם כשאני כבר שם, עם המשפחה, אין מאושרת ממני.פעם,חשבתי שזו ההרגשה שלי בלבד אך מסתבר שלא. השנה הבטתי על הקטנטנים שהסבו לשולחן והרהרתי..נזכרתי בכל אותם מבוגרים שמזה 40 שנה עורכים את ליל הסדר בצוותא,אותם מבוגרים שהיו פעם ילדים. מה שהעסיק אותנו היה חיפוש האפיקומן,הפרס,והמחשבות על סיום קראת ההגדה, הרעב כל כך הציק..חשבתי על אותם מבוגרים שאינם.. והתגעגעתי, ראיתי אותו יושב מולי..הוא היה צריך להמשיך בקריאת האגדה,חיוך של מבוכה על פניו,הוא הרכיב את המשקפיים על עיניו והחל לקרוא...אבי היקר קרא באגדה,פה ושם עם טעויות ושרידי מבטא.כמה התגעגעתי.. חבטה עדינה במרפק העירה אותי,"אמא, תורך להמשיך לקרוא" לחשה בתי צעירה, חייכתי במבוכה,הרכבתי את משקפי.. "עבדים היינו לפרעה.........
אלונה.