לכבוד פורים- חומריו האפלים כ"סיפור מתחפש"

DHallow

New member
לכבוד פורים- חומריו האפלים כ"סיפור מתחפש"

חוקרי מקרא נוהגים לומר על מגילת אסתר שהיא "סיפור מתחפש". למה הכוונה? יש הרבה מסכות בסיפור- גם אצל הדמויות אבל גם בעלילה עצמה. כשם שאסתר מסתירה את זהותה ומשנה את שמה גם העלילה היא רבת תהפוכות. גם "חומריו האפלים" היא יצירה "מתחפשת". יש לנו את ליירה, שאמא קוסטה מגדירה "מטעה", שהיא דמות מתחפשת, את גברת קולטר שמתחפשת לפאם אטאל כדי לפתות את מטטרון ולהביא למותו ואת הדמונים של הילדים המשנים דמויות. גם הסיפור הוא סיפור מתהפך- גב' קולטר מתגלה "בצד הנכון", והיא ועזרי מסתברים כהורים של ליירה, וכך שמויות נוספות מגלות פרצוף אחר מאחורי המסכה. מה דעתכם? אילו מסכות הן הבולטות ביצירה? מי הזוכה בתחרות התחפושות ומי הוא המן הרשע?
 

DHallow

New member
רואים שאני עייפה... כמה טעויות הקלדה ../images/Emo199.gif

 
הממ...

היו לא מעט דובים שניסו להתחפש לבני-אדם, הסמכות שמתחפש לאלוהים טוב ומיטיב. ועד כמה שאני לא סובל את הצמד-חמד עזריאל את קוטלר הם עדיין לא מצליחים לקחת את פרס המן הרשע ממטאטרון. אבל התחפושת הכי מוצלחת לדעתי היא שהספר מתחפש ליצירה אנטי-דתית.
 

DHallow

New member
כלומר...

הספר הוא אינו יצירה אנטי- דתית? מתכוון לומר שהספר הוא למעשה אנטי כנסייתית?
 
וגם זה לא ממש

הוא נגד צדדים מסויימים של הדת. ומאפיינים מסויימים של הממסד הדתי. אבל בסופו של דבר אני חושב שיש בספר מאפיינים דתיים אם לא נוצריים למדי. אם להציג את העובדות שנוחות לי - בסופו של דבר בני האדם ניצלים משלטונו של השטן ומהחטא הקדמון (מטאטרון המתחזה לאלוהים) בזכות האהבה וגם בזכות הקרבה (כי עזריאל ומריסה נפלו לתהום). ההצלה נוגעת גם בנשמות המתים. וויל וליירה ימשיכו להפיץ את הבשורה כל אחד בעולמו וכל מה שצריך זה להאמין להם (בהם?) ונשמתך תשתחרר מעולם המתים. אפשר לראות את האבק כ"רוח אלוהים" או "רוח הקודש". הסכין המעודן - שאפשר בפרשנות מסויימת לראות אותו כסמל לגאווה (היבריס) של בני-האדם שרצו לחרוג מתחומם והביאו על עצמם אסון נשבר - שוב בכח האהבה. המצפן הזהוב נותן לליירה הכוונה, היא פועלת על סמך נבואה, קשר עם הישות האלוהית שנקראת האבק וכך גם מארי בזכות משקפת הענבר. אנשי המגיסטריום אולי מחופשים לנוצרים אבל יש להם רק את המאפיינים השליליים של אמונה דתית. במובן מסויים אולי אפשר לראות את המאבק ככזה בין 'אמונה חיובית' ל'אמונה שלילית' כשעזריאל ומאריסה נמצאים איפשהו באמצע. עברו צד אבל עדיין חושבים לפי הדפוסים של הצד השני ועדיין אכזריים.
 

האבק

New member
יש בזה משהו אבל

הסדרה היא לאו דווקא סדרה אנטי-דתית, אלא (לדעתי) יותר אנטי-ממסדית. אין ספק שיש כאן איזשהי ביקורת כלפי הממסד הדתי (המגיסטריום), שללא ספק מבוסס על הכנסייה הקתולית.
 
יש לו מאפיינים מסויימים של הכנסיה הקתולית

בתקופות הכי חשוכות שלה. לדעתי לא סתם הוא הפך את קאלווין לאפיפיור האחרון והחליף את האפיפיורות במגיסטריום. מן מוסד חסר-פנים. קאלווין היה מייסד זרם פרוטסטנטי קיצוני. יכול להיות שאני סתם לא זוכר אבל למעט עניין הנזירות אני לא רואה הרבה מהמאפיינים שמבחינים את הקתוליות מהפרוטסטנטיות. אז כן, הסיפור הוא אנטי-ממסדי (עד כמה שלאנטי-ממסדיות כללית יש מובן). ויש לממסד מאפיינים דתיים. זה לא מספיק לעשות את הסיפור לאנטי-דתי - ובכל זאת הוא מצטייר ככזה. עד כדי כך שחלק מהדיונים לקראת הסרט היו סביב החשש שהמגיסטריום בסרט לא יהיה דתי מספיק.
 

נועה ob1k4

New member
"אנטי ממסדי" מאיים יותר מ"אנטי דתי"

כפי שכבר טענתי בהזדמנויות אחרות, לדעתי פולמן קצת "השתפן" כשבחר לתקוף את הכנסייה (גם לדעתי הספר אינו אנטי-דתי). הכוונה ב"אנטי ממסדי" היא לא לקבל כלום, אבל ממש כלום, רק כי מישהו אמר כך. גם מרי מאלון יוצאת נגד ה"ממסד" כשהיא לא מקבלת את ההכתבה של ה"ממשלה" לגבי המשך הפרויקט, וכאן מדובר בממסד חילוני לחלוטין, ובעולם ה"מודרני" שלנו ! בעולמנו (לצערי) קל הרבה יותר לתקוף את הדת ואת העומדים בראשה, מאשר להטיף לאנרכיזם. ודאי כשמדובר בספר במציג עצמו כספר נוער. זה מה שחסר- מישהו שיגיד לבני הנוער שהמרד שלהם נכון ומוצדק...
 
ליירה היא דוגמה טובה

היא פושטת ולובשת מסכות אך על מנת לבצע את "משימת חייה" בעולם המתים עליה להשיל את כל המסכות ולומר את האמת. את כל שינויי הצורה של הדמונים אפשר לראות כמעין תחפושת, כאשר רק בבגרות הדמון מוריד אותה ולובש את דמותו האמיתית- מה שיכול לסמל קבלה של עצמך עם תום ההתבגרות.
 
למעלה