ואני- כתיבה ויצירה.
אתם נראים טוב ביחד. כולם חושבים שאתם צריכים להיות ביחד. יש לכם את השיחות הכי מדהימות בעולם. אתם חושבים אותו דבר על דברים שאחרים חושבים עליהם משהו אחר. אבל אתם לא ביחד. אולי אתה רוצה להיות ביחד יותר מדי, אולי היא רוצה להיות ביחד פחות מדי, או אפילו בכלל לא. אתה צריך זמן לחשוב על זה, היא כבר יודעת. היא לא מגלה, תנחש. השיחות מפסיקות להיות מדהימות, והן הופכות לשתיקות. אתם כבר לא בטוחים שאתם צריכים להיות ביחד. פתאום אתם לא חושבים אותו דבר. אתם עדיין נראים טוב ביחד, אבל אתם כבר כמעט לא ביחד. היא בורחת, אתה בורח. באמצע השיחה פתאום קיבלת הודעה דחופה ואתה חייב לזוז. היא, מסתבר, צריכה לפנות את הטלפון לאמא. זה כבר לא כמו פעם. עדיין מתחבקים, עדיין יש את הליטופים הקטנים בשיער, את הדיבור המתחכם, המחמאה על האפטר שייב, המבט בעיניים שנמשך לשניה, עד ששניכם זזים. אתה חושב שאולי פשוט לא הייתה את ההזדמנות למשהו שיקרה. אבל אתה יודע שההזדמנות הזאת כבר עברה. היא חושבת שבעצם אם היא לא הייתה חושבת כל כך הרבה-אולי היה יוצא משהו טוב. זה כבר לא יהיה אותו דבר. גם אם תמיד הקטע הזה של הביחד נמצא על פני השטח, כל עוד לא מדברים על זה ישירות הכל בסדר. אבל ברגע שהגדרתם את זה- הכל השתנה. השאלה אם זה באמת שווה את זה? ארבל (עדיין לבד)
אהבה
