יאיר בן משה
New member
"לכבות האור בעבודה", וללכת הביתה
לשחק עם הילדים ולקרוא ספר. זו הדרך הנכונה. לא הגישה ההודית הרואה בעבודה מעשה של יצירה ותרבות, ולא הגישה המערבית הרואה בעבודה מעשה של הישגיות ומאבק קרייריסטי לקראת צרכנות מוגברת. לא הגישה הבולשביקית הרואה בעבודה דרך ליצירת "אדם חדש", "ישראלי גאה המניף פטישו ומייבש את הביצות", שנאמר "למי תודה ולמי ברכה לעבודה ולמלאכה". אלא לאמץ את הגישה היהודית - אקולוגית, לראות את העבודה כרע הכרחי לעיתים, ולנסות עד כמה שאפשר להקטין את משקלה, ולעודד את המגזרים המוכנים להמנע מלעסוק בה. בזמנו אכן לעבודה הרבה הייתה אכן חשיבות, אך היום רוב הציבור אינו עוסק בעבודה מועילה, אלא רובנו מתאספים במשרדים שונים ומציקים זה לזה, או מתאספים בקניונים ומנסים לשכנע זה את זה לקנות מוצרים שאיננו באמת זקוקים להם. רוב הייצור והצריכה עוסקים בספורט הגברי הקדום "למי יש הכי גדול", כמו בעולם הספורט, הערך אינו בתועלת האמיתית, אלא בהישג היחסי, מי יותר גבוה, יותר חזק, יותר מהר, יותר חדיש, אופנתי, משוכלל, מצועצע, מקושקש, מתוחכם. אפשר גם אחרת, אם נצרוך רק את הדברים שאנו באמת זקוקים להם, אם נדע להלוות לשכן את מכסחת הדשא, ולהשאיל לו כמה כסאות בעת המסיבה בביתו, לא יזדקק כל אחד מאיתנו לרכוש הכל באופן פרטי. אם נדע לשאול ספר בספריה העירונית במקום לבנות לעצמנו מדפי וחדרי ספרים בבית. אם נואיל לסלול מסלולי אופנים במקום לצרוך מכונית. ואם נדע לעודד עבודה מהבית במקום לבוא למשרד ולבזבז שעות בנסיעה ובחניה ובעלות הבנין ואחזקתו, נוכל להסתפק בחמש עד עשר שעות עבודה שבועיות, ולאפשר למגזרים גדולים ורבים להמנע מעבודה כליל. עלינו לעודד אמנים ותלמידים המוכנים להמנע מעבודה, עלינו לעודד נשים וגברים המעוניינים להשאר בבית ולטפל בילדים במקום להדחף לעולם היצרני - צרכני = מלחמתי. עלינו לעודד יציאה מוקדמת לפנסיה, לעודד סגירת מפעלים, לעודד אבטלה. עלינו לפעול כדי "לכבות את האור בעבודה". וללכת הביתה ולשחק עם הילדים, להשתעשע עם החברים ולהיות מאושרים ושלמים. היום ההכנסה לנפש בעולם המערבי גבוהה פי שבע מאשר לפני חמישים שנה, אם נהיה מוכנים לוותר על המותגים ועל צריכת הגאווה והראווה, ואם נשכיל לסייע ולתת איש לרעהו בעת ההזדקקות האמיתית, נוכל להסתפק בשעות עבודה מעטות, ולהספיק לשמוע מוזיקה, ולצייר, ולטייל עם הילדים ולבקר חברים. ולקרוא ולצפות בכל הטלנובלות שבעולם ובסרטים על מקומות מרתקים. זה אפשרי וזה קל, וכדאי שנגיע לכך מתוך הכרה ונכונות ולא מתוך חוסר ברירה עקב אזילת המשאבים.
לשחק עם הילדים ולקרוא ספר. זו הדרך הנכונה. לא הגישה ההודית הרואה בעבודה מעשה של יצירה ותרבות, ולא הגישה המערבית הרואה בעבודה מעשה של הישגיות ומאבק קרייריסטי לקראת צרכנות מוגברת. לא הגישה הבולשביקית הרואה בעבודה דרך ליצירת "אדם חדש", "ישראלי גאה המניף פטישו ומייבש את הביצות", שנאמר "למי תודה ולמי ברכה לעבודה ולמלאכה". אלא לאמץ את הגישה היהודית - אקולוגית, לראות את העבודה כרע הכרחי לעיתים, ולנסות עד כמה שאפשר להקטין את משקלה, ולעודד את המגזרים המוכנים להמנע מלעסוק בה. בזמנו אכן לעבודה הרבה הייתה אכן חשיבות, אך היום רוב הציבור אינו עוסק בעבודה מועילה, אלא רובנו מתאספים במשרדים שונים ומציקים זה לזה, או מתאספים בקניונים ומנסים לשכנע זה את זה לקנות מוצרים שאיננו באמת זקוקים להם. רוב הייצור והצריכה עוסקים בספורט הגברי הקדום "למי יש הכי גדול", כמו בעולם הספורט, הערך אינו בתועלת האמיתית, אלא בהישג היחסי, מי יותר גבוה, יותר חזק, יותר מהר, יותר חדיש, אופנתי, משוכלל, מצועצע, מקושקש, מתוחכם. אפשר גם אחרת, אם נצרוך רק את הדברים שאנו באמת זקוקים להם, אם נדע להלוות לשכן את מכסחת הדשא, ולהשאיל לו כמה כסאות בעת המסיבה בביתו, לא יזדקק כל אחד מאיתנו לרכוש הכל באופן פרטי. אם נדע לשאול ספר בספריה העירונית במקום לבנות לעצמנו מדפי וחדרי ספרים בבית. אם נואיל לסלול מסלולי אופנים במקום לצרוך מכונית. ואם נדע לעודד עבודה מהבית במקום לבוא למשרד ולבזבז שעות בנסיעה ובחניה ובעלות הבנין ואחזקתו, נוכל להסתפק בחמש עד עשר שעות עבודה שבועיות, ולאפשר למגזרים גדולים ורבים להמנע מעבודה כליל. עלינו לעודד אמנים ותלמידים המוכנים להמנע מעבודה, עלינו לעודד נשים וגברים המעוניינים להשאר בבית ולטפל בילדים במקום להדחף לעולם היצרני - צרכני = מלחמתי. עלינו לעודד יציאה מוקדמת לפנסיה, לעודד סגירת מפעלים, לעודד אבטלה. עלינו לפעול כדי "לכבות את האור בעבודה". וללכת הביתה ולשחק עם הילדים, להשתעשע עם החברים ולהיות מאושרים ושלמים. היום ההכנסה לנפש בעולם המערבי גבוהה פי שבע מאשר לפני חמישים שנה, אם נהיה מוכנים לוותר על המותגים ועל צריכת הגאווה והראווה, ואם נשכיל לסייע ולתת איש לרעהו בעת ההזדקקות האמיתית, נוכל להסתפק בשעות עבודה מעטות, ולהספיק לשמוע מוזיקה, ולצייר, ולטייל עם הילדים ולבקר חברים. ולקרוא ולצפות בכל הטלנובלות שבעולם ובסרטים על מקומות מרתקים. זה אפשרי וזה קל, וכדאי שנגיע לכך מתוך הכרה ונכונות ולא מתוך חוסר ברירה עקב אזילת המשאבים.