לכולם.......ובעיקר לעצמי.......
מגיעה לכם תודה. תודה וסטירה. תודה שלימדתם אותי על החיים. על האושר. תודה שלמידתם אותי מה זה חברים. מה זה קבוצה. מה זה לישון אצל מישהו שהוא לא קרוב משפחה. מה זה לא לשקוע בדיכאון הרגיל שלך. תודה על כל ה"סטירות" שנתתם לי- התחזקתי מהן. תודה על כל השקרים הקטנים, ההשפלות הקטנות (המבינה תבין)- למדתי גם מזה. תודה לכל מורי הדרך שהיו לי במשך השנה- הייתם נפלאים. אבל באותה נשימה הרבה אנשים מקבלים ממני סטירה במכתב הזה. כל אלו שלא רצו אותי בגלל איך שאני נראית- לטובה או לרעה, הרוב לדעתי לרעה. תודה לקבוצה קטנה של חברות ווירטואליות שאני יודעת שהן לצידי תמיד. ווירטואליות, כן. הכל ווירטואלי. מחוץ לווירטואל? נהרס או בדרך להרס. רק מעט מתחזק. אתן החברות שלי החיים שלי, אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתי מכירה אותכן. אני יודעת שזה לא אמיתי שהכל בווירטואל. שזה בחיים לא יכול להיות אמיתי אבל זו המציאות שאני חיה עכשיו. או שאולי אני טועה? שכל הנסיעות האלו הן לא סתם? אולי זה רק פחד הנטישה שגורם לי לחשוב שלא רוצים אותי? אולי.... מנסה לבנות לעצמי חיים מסודרים שאני גם אוהב ולא אחיה מתוך הכרח מנסה לגרום לכך שלא יגידו לי על כל דבר בבית לא. כן, משפחה יקרה, אתם אלו שחוסמים אותי. דווקא אתם שאמורים לעזור לי. אתם אלו שלכל רעיון שלי שהוא לא ממש מה שאתם רגילים אליו אומרים לא. אז נכון, דבר אחד קיבלתם והבנתם שאי אפשר לשנות אותו (המבין יבין) אבל רבאק (סליחה הייתי חייבת) אני לא הטיפוס שיישב כל היום בבית וילמד. סורי, לא. אז ייקח לי יותר זמן להשלים ת´תעודת בגרות הזאת. סו וואט. מה כבר אני אעשה עם התעודה הזאת- אלך לאוניברסיטה. הרצונות שלי השתנו. כן, בעניין אחד נצחתם הורים יקרים. ירדתי מהעץ הגבוה שטפסתי עליו. אבל אני עדיין לא הולכת בקו שלכם. כי לא ירדתי מהעץ הזה בשבילכם אלא בשבילי. למה עדיין לא? בגלל שאני לא רוצה להתקע באיזה משרד מטופש עם בוס שאני אשנא ועם עובדות שיצעקו עלי כל הזמן ועם לחץ נוראי. אני רוצה להיות הבוסית של עצמי, חיה את החיים שאני רוצה לחיות. ואולי, רק אולי, אתם אומרים לי לא כדי לחשל אותי יותר. כדי לגרום לכך שאני ארצה להשיג את המטרות שלי. אני לא יודעת. אני רק יודעת שאני רוצה להיות מאושרת ליותר מארבעה ימים. הגיע הזמן לא?
מגיעה לכם תודה. תודה וסטירה. תודה שלימדתם אותי על החיים. על האושר. תודה שלמידתם אותי מה זה חברים. מה זה קבוצה. מה זה לישון אצל מישהו שהוא לא קרוב משפחה. מה זה לא לשקוע בדיכאון הרגיל שלך. תודה על כל ה"סטירות" שנתתם לי- התחזקתי מהן. תודה על כל השקרים הקטנים, ההשפלות הקטנות (המבינה תבין)- למדתי גם מזה. תודה לכל מורי הדרך שהיו לי במשך השנה- הייתם נפלאים. אבל באותה נשימה הרבה אנשים מקבלים ממני סטירה במכתב הזה. כל אלו שלא רצו אותי בגלל איך שאני נראית- לטובה או לרעה, הרוב לדעתי לרעה. תודה לקבוצה קטנה של חברות ווירטואליות שאני יודעת שהן לצידי תמיד. ווירטואליות, כן. הכל ווירטואלי. מחוץ לווירטואל? נהרס או בדרך להרס. רק מעט מתחזק. אתן החברות שלי החיים שלי, אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתי מכירה אותכן. אני יודעת שזה לא אמיתי שהכל בווירטואל. שזה בחיים לא יכול להיות אמיתי אבל זו המציאות שאני חיה עכשיו. או שאולי אני טועה? שכל הנסיעות האלו הן לא סתם? אולי זה רק פחד הנטישה שגורם לי לחשוב שלא רוצים אותי? אולי.... מנסה לבנות לעצמי חיים מסודרים שאני גם אוהב ולא אחיה מתוך הכרח מנסה לגרום לכך שלא יגידו לי על כל דבר בבית לא. כן, משפחה יקרה, אתם אלו שחוסמים אותי. דווקא אתם שאמורים לעזור לי. אתם אלו שלכל רעיון שלי שהוא לא ממש מה שאתם רגילים אליו אומרים לא. אז נכון, דבר אחד קיבלתם והבנתם שאי אפשר לשנות אותו (המבין יבין) אבל רבאק (סליחה הייתי חייבת) אני לא הטיפוס שיישב כל היום בבית וילמד. סורי, לא. אז ייקח לי יותר זמן להשלים ת´תעודת בגרות הזאת. סו וואט. מה כבר אני אעשה עם התעודה הזאת- אלך לאוניברסיטה. הרצונות שלי השתנו. כן, בעניין אחד נצחתם הורים יקרים. ירדתי מהעץ הגבוה שטפסתי עליו. אבל אני עדיין לא הולכת בקו שלכם. כי לא ירדתי מהעץ הזה בשבילכם אלא בשבילי. למה עדיין לא? בגלל שאני לא רוצה להתקע באיזה משרד מטופש עם בוס שאני אשנא ועם עובדות שיצעקו עלי כל הזמן ועם לחץ נוראי. אני רוצה להיות הבוסית של עצמי, חיה את החיים שאני רוצה לחיות. ואולי, רק אולי, אתם אומרים לי לא כדי לחשל אותי יותר. כדי לגרום לכך שאני ארצה להשיג את המטרות שלי. אני לא יודעת. אני רק יודעת שאני רוצה להיות מאושרת ליותר מארבעה ימים. הגיע הזמן לא?