לכולם

[פוריה3]

לכולם

תדעו לכם שאתן ממש עוזרות לי,אז תודה לכולם,כי אתם מבינות את הכאב שלי והדברים שלכם ממש מרגשות אותי שיהיה חכולנו רק טוב רק תדעו לכם שהיו לי חברות ממש טובות אימהות של ילדים חולים בשנייד אף אלת לא באה להלוויה והם לא מיתקשרות אלי,והבנתי כמה הם מדחיקות את מה שיכול לקרות לילדים שלהם ,ופשוט ראיתי מי חברה אמיתית ומי סתם ניצלה את האוזן הקשבת שלי,התאכזבתי מאוד כי הייתי צריכה את החברות שלי בזמן הכי קשה שלי

 

[eaz1514]

../images/Emo140.gif פוריה יש לך אותנו

אל תשפטי אמהות בשעת צערן וכאבן הקורע ביותר, במצבים האלה כל אחת לעצמה, הראש עובד רק בכיוון אחד. טבעי מאוד להדחיק מוות של ילד ששוכב ליד הילד שלהן. אין "חברות" בבית חולים יש מקסימום שותפות לגורל ואולי זה ישמע אכזרי אבל יש לי אלפי שעות אישפוז.... יש גם הקלה שהפעם זה קרה לילד של מישהו אחר והילד שלהן עדיין איתן. הניחי לזה מאחור, תסתכלי קדימה, השארי עם הזכרונות הטובים והמתוקים מהילד הקטן שלך. ודעי לך שכאן תמיד תהיה לך אוזן קשבת ומילת נחמה. אילנה, אמא של רונן

 

[שרון123]

מסכימה עם אילנה

האמהות האלה, זקוקות לכל הכוחות שיש להן עבור ילדיהן החולים. אני בטוחה שצר להן, אבל הן מסוגלות בכלל להתקרב או להכיל את הקושי שלך. מבחינתן מה שקרה לך, הוא הסיוט שלהן בהתגלמותו, הן לא יכולות להתקרב לסיוט הזה. גם לי היו חברות כאלה שהתרחקו, מאד מאד התאכזבתי מהן, אבל אני לא נוטרת להן. גם אני היום מסננת כל כך הרבה קשיים מסביב, ואולי פוגעת באנשים אחרים, אבל לא יכולה להכיל כאב של אחרים(חוץ כמובן מכאב של הורים שכולים אחרים, שרק הכאב שלהם מדבר אלי)

 

[פוריה3]

צודקת וגם לא צודקת....

אני לא ממש חושבת שאת צודקת (אולי קצת תודקת)כי הנשים המדהימות האלה נותנות לי כח כי הם עכשיו לוחמות,הם מכירות אותי טוב ואולי דברי ניחומים מהם ודברים לתוך הלב שלי ואפילו רק לשמוע אותי,יעשה לי טוב,ועצם העובדה שהן לקחו מיליון צעדים אחורה ,מראה לי מי הן באמת.והם לא מי שחשבתי(חברות טובות שביחד)ובכלל אצלי המושג "חברות"גם נקבר עם ליאם שלי,

 

[שרון123]

אז כניראה שאילנה צודקת

כפי שהיא כתבה בחוכמה: זו לא חברות, אלא שותפות גורל. גם אני מאד התאכזבתי מחברות שהיו לי לפני שירדן נפטרה. שלא תחשבי שכמה חודשים אחרי לכתה, הייתי כל כך מקבלת כמו שאני היום. אבל זה המצב. אני מאמינה שנדיר מאד למצוא חברות אמת. הרבה פעמים חברות היא על בסיס משהו משותף, ומתפוגגת ברגע שהמשהו המשותף מתפוגג. האמת היא שאת רוב חברי הטובים איבדתי כבר בשנה הראשונה למחלה של ירדן, ואחרי שנות התמודדות עם המחלה כבר הרבה פחות ציפיתי לחברות אמת, ואולי לכן קצת פחות התאכזבתי

 

[eaz1514]

פוריה יקרה לי אין חברות

חברתי הטובה היחידה נפטרה לפני שנתיים גם אחרי מאבק מר נגד סרטן השד שהתפשט לריאות ולעצמות. את חברות הילדות והנערות השארתי מאחור כשעליתי לארץ בגיל 17.5. לא למדתי בארץ, לא הייתי בצבא התחתנתי צעירה. במקומות עבודה התפתחו חברויות מקומיות, החבר היחיד שנשאר לי הוא בן זוגי ,אישי , בעלי , אב ילדי. בבית החולים היו אמהות אחרות החלפנו ברכות קצרות, התעדכנו במצב ילדנו ותו לא. אני מאוד מציעה לך לא לחשוב על זה יותר, לא תתכון חברות אמת בתנאים האלה, המלחמה שלהן היא כבר לא המלחמה שלך, את כבר בצד השני של המתרס. אמהות של חברים של רונן מגן טרום חובה עד י"ב סובבו לי את הפנים כשנתקלנו בשכונה. הבנתי אותן ולא כעסתי. שבת שקטה. אילנה

 

[חיה אש]

פוריה היקרה

אני קוראת את מה שאת כותבת כל הזמן וכל כך מזדהה רוצה להגיב אבל קשה לי כי עוברת רגשות דומות אצלי היתה חברה שפשוט התקשרה מיד לאחר המקרה ומאז לא ראיתי אותה ולא שמעתי אותה וזה משום שהיא לא יכולה להתמודד איתי אני יודעת שהיא מאוד רגישה אני יודעת שאם אני אגיד לה בואי היא תבוא אני יודעת שהיא חושבת עלי אבל קשה לה לעבור את המחסום ולהגיע אליי נשמע תמוה אבל זה כך . אני עכשיו רוצה את השקט לא רוצה אנשים (מלבד החברים של בני שאני תמיד אעמוד לרשותם) לא רוצה שאלות פשוט רוצה להיות בבית עם משפחתי הקרובה אבל..אנשים לא כל כך מניחים לי...אני יודעת שאנשים אולי נפגעים מזה אבל עברתי את התקופה שדאגתי לכל העולם סביבי (במיוחד בשבעה שמצאתי את עצמי מנחמת את האנשים ומעודדת אותם ואח"כ פשוט נשברתי לחלוטין כי כמה אפשר להמשיך לשחק) והחלטתי שאני מתמקדת במה שטוב לנו כמשפחה מה טוב לילדים ולבן זוגי וכמובן לי - מה יעזור לנו להמשיך לתפקד וללמוד לחיות את החיים החדשים שנפלו עלינו .