לכולם.....

פוריה3

New member
לכולם.....

לכולם, צר לי מאוד היה לקרוא שכמעט כולכם חושבים שאני צריכה עזרה כלשהי-אז תקשיבו לי היטב ,אומנם עוברים עלי ימים מאוד קשיים,אבל תדעו לכם ששנתיים וחצי במחלקת אונקולוגיה כינו אותי כולם נמרה -אמא חזקה ששומרת בכל מחיר על הגורים שלה ואוי ואבוי למי שינסה,אז ככה לאור העובדה שכולכם המלצתם לי לכתוב כל אשר על ליבי כך עשיתי,עזרה של פסיכולוגים דפוקים,ותרופות שיסממו אותי לא יועילו לכאבי ,אני יודעת שהדרך עוד ארוכה וכואבת אבל בסוף יעבור לי ,מטיבעי אני לוחמת ובכל נפילה עד כמה שהיא קשה אני עומדת על הרגלים ומסתכלת קדימה-פה בפורום מצאתי היתפרקות והוצאת הכאב והרגשתי איתכן הבנה (כי באמת עברנו לצערי דברים דומים)המוות של יקירנו הגיע משום מקום וקבר אותנו איתם-אז באמת אל תציעו לי תרופות או פסיכולוגים כי אני לא מאמינה בשטויות האלה,ואם הייתי רוצה לשים קץ לחיים המסכנים שלי מזמן הייתי עושה את זה,אבל הבן שלי מסתכל מלמעלה ושומר עלי ויום אחד אפגוש אותו,אז בבקשה תנסו להציע הצעות אחרות ולא הצעות מעליבות מבחינתי(אולי לכם זה עזר -אני לא מאמינה בזה)
 

eaz1514

New member
פוריה, סליחה עם העלבתי ../images/Emo10.gif

סה"כ דאגתי, כולנו כאן משפחה וזה רק טבעי שנדאג למישהו מאיתנו שכותב דברים כה קשים ולא משיב לתגובות הרבות של חברי הפורום. גם אני "בוגרת אוניברסיטת המחלקה ההמטו אונקולוגית" 4.5 שנים, כל יום רק חישל אותי יותר, אף פעם לא דברתי עם פסיכולוג או יועץ לא בזמן ולא אחרי. גם אני לא מאמינה בפסיכולוגיה אלא בכוחות שבאים מהפנימיות של כל אחד. למרות זאת אני יודעת לזהות מתי אני בנקודת שפל שאני צריכה עזרה מקצועית והכוונה ברורה לגשת לרופאת המשפחה ולקבל מרשם לכדורים לעבור את התקופה. בכל אופן אני מבטיחה לא להתערב יותר. שתהיה לך שבת רגועה. אילנה, אמא של רונן
 
הי פוריה

האמת את הלחצת את כולם נשמעת בהודעתך נורא וכל אחד לקח את זה בדרך שלו כן הפחדת אותי כל כך שכתבתי לך על אף שאני עצמי ממוטטת אנשים פה כתבו לך מתןך נסיון אישי שלהם ומבלי לפגוע בך ישנם הורים כאן שיותר ותיקים מאיתנו שעברו את שנת האבל הראשונה ובאמת יכולים לעזור לנו אין סיבה לכעסך הכל נעשה מתוך אהבה הרבה אור הבנה ואהבה איריס
 

שרון123

New member
טוב שאת כותבת את כל אשר על ליבך

אני שמחה שאת מוצאת במקום הזה שלנו אפשרות לפרוק ולשתף. אני חשובת שכל מי שליוותה ילד חולה במשך זמן ארוך נאלצה להיות נמרה עבור הילד שלה. אבל לפעמים אחרי שהילד הולך, כל הכוחות שניצלנו במשך כך תקופת המחלה, עוזבים אותנו ומותירים אותנו מרוקנים לגמרי. תקראי את ההודעה הקודמת שלך, ותוכלי לראות שהיו בה התבטאויות שנראות ממש אובדניות, ותביני למה דאגנו כל כך. מלבד מה שראית על גבי הפורום, אני קיבלתי מסרים דואגים מאד כשנעלמת לכמה ימים. ועוד מילה, מקווה שלא תיפגעי - את מבקשת שלא נציע הצעות שהן מעליבות מבחינתך, אז אני מבקשת ממך את אותו הדבר. לכנות בהכללה את הפסיכולוגים "דפוקים", ולכתוב שהתרופות שאני לוקחת "מסממות", זה מעליב אפילו יותר. כולנו כאן בפורום בסירה אחת מתנדנדת. אף אחד לא ביקש להיות בה. אבל אם הגענו לכאן, לפחות נמצא הקלה בכך שאנחנו ביחד, ונשתדל לא לפגוע האחד בשני.
 

דליה ח

New member
פוריה יקירתי

אנחנו כאן בעיקר להקשיב, לא לחלק עצות. לא כל מה שמתאים לי מתאים לכולם ולהיפך. אבל לפעמים עולה צורך לשתף בדרך התמודדות, שאולי מישהו כאן ייקח ממנה טיפ קטן. אני בטוחה שאת מאמינה שהכל נעשה מכוונות טובות ובעיקר מדאגה. אנחנו כולנו בובות "נחום תקום" נופלות וקמות.
 
למעלה