לכולם...!
אבל בעיקר לאלה שההורים שלהם גרושים ובטוחים שהחיים שלהם נהרסו: נכון שבדרך כלל שקורה לכם משהו רע אתם נורא עצובים אבל מבינים שאין לכם שום דרך לשנות את זה? יש כאלה שמנסים לשנות את זה כמה שאפשר, אבל זה ברור לכולנו שהטבע יותר חזק מאיתנו. אני יודעת שברוב הפעמים אני מהסוג שנלחם, אבל לפעמים גם אני יודעת שכלום לא יעזור, אז אני בוחרת באמונה שיהיה טוב, ואני אף פעם לא אומרת "לא" לפני שאני בודקת. ולמה אני אומרת את זה? כי לפני שנה פלוס מינוס ההורים שלי התגרשו. אח שלי ואני, ממש שני עולמות הפוכים - הוא כעס, צעק, בכה ונלחם עד הרגע האחרון (והוא עדיין לא נרגע סופית), ואני, הייתי קצת עצובה כי פחדתי שאני לא אתרגל למצב החדש, אבל לא כעסתי על אף אחד, כי כמו שאני לא רוצה שיגידו לי מה לעשות, גם ההורים שלי לא רוצים שאני אחליט בשבילם. בינתיים אמא שלי עברה דירה, יש לה חברות חדשות ואני גם הסכמתי לפגוש אותן, לדבר איתן בטלפון ולהכיר אותן, הכל כדי לוודא שאמא שלי נמצאת בידיים טובות. בזמן הזה אבא שלי היה לבד, ואפילו הגיע למצב שהוא הכיר נשים דרך האינטרנט (גם זה קורה, תאמינו לי). ואני, שגרה עם אבא כל הזמן הזה הייתי דיי עצובה בשבילו אבל לא היה הרבה מה לעשות, כי בגיל כזה יהיה לי קצת קשה לסדר לו מישהו..
הישועה הגיע מחבר של אבא שלי שהכיר אישה בגיל של אבא שלי שקרה לה אותו מקרה. הוא נתן לה את הטלפון של אבא´לה שלי, והם התחילו לצאת. הקטע המצחיק הוא שפעם היא הייתה חברה של אמא שלי, פשוט הם ניתקו את הקשר מסיבות שאני לא יודעת עליהן. אולי לא תאמינו לי אבל הם עדיין ביחד! וגם אני ממש התקרבתי למשפחה הזאת..! וגם אח שלי כבר מתחיל לדבר על זה שנגור איתם..
. מה שאני מנסה להגיד פה זה שגם אם נראה לכם שהחיים חרא (ותאמינו לי שגם אני חשבתי ככה) תמיד תשמרו על אופטימיות כי הטוב ביותר עדיין לפניכם...!! חוצמזה שרציתי לספר לכם סיפור אהבה נחמד לרגל יום האהבה. (וזה כן סיפור אמיתי). עמיתו´ש. שמתגעגעת לכל האנשים פה שהיא לא דיברה איתם מ-ל-א זמן...!!!
אבל בעיקר לאלה שההורים שלהם גרושים ובטוחים שהחיים שלהם נהרסו: נכון שבדרך כלל שקורה לכם משהו רע אתם נורא עצובים אבל מבינים שאין לכם שום דרך לשנות את זה? יש כאלה שמנסים לשנות את זה כמה שאפשר, אבל זה ברור לכולנו שהטבע יותר חזק מאיתנו. אני יודעת שברוב הפעמים אני מהסוג שנלחם, אבל לפעמים גם אני יודעת שכלום לא יעזור, אז אני בוחרת באמונה שיהיה טוב, ואני אף פעם לא אומרת "לא" לפני שאני בודקת. ולמה אני אומרת את זה? כי לפני שנה פלוס מינוס ההורים שלי התגרשו. אח שלי ואני, ממש שני עולמות הפוכים - הוא כעס, צעק, בכה ונלחם עד הרגע האחרון (והוא עדיין לא נרגע סופית), ואני, הייתי קצת עצובה כי פחדתי שאני לא אתרגל למצב החדש, אבל לא כעסתי על אף אחד, כי כמו שאני לא רוצה שיגידו לי מה לעשות, גם ההורים שלי לא רוצים שאני אחליט בשבילם. בינתיים אמא שלי עברה דירה, יש לה חברות חדשות ואני גם הסכמתי לפגוש אותן, לדבר איתן בטלפון ולהכיר אותן, הכל כדי לוודא שאמא שלי נמצאת בידיים טובות. בזמן הזה אבא שלי היה לבד, ואפילו הגיע למצב שהוא הכיר נשים דרך האינטרנט (גם זה קורה, תאמינו לי). ואני, שגרה עם אבא כל הזמן הזה הייתי דיי עצובה בשבילו אבל לא היה הרבה מה לעשות, כי בגיל כזה יהיה לי קצת קשה לסדר לו מישהו..
