לכולנו . . . היום הגיע למקום עבודתי

[בתיה של פעם]

לכולנו . . . היום הגיע למקום עבודתי

הורה נחמד כדי לרשום את שני בניו התאומים ללימודים (לכתה ז'). בטופס הרישום יש שורה לרשימת הערות של ההורה (כמו בעיות מסוימות וכו') על אחד הילדים כתב אביו : ילד מקסים , סובל מגמגום . . . הסתכלתי על האבא וכ"כ רציתי להגיד לו משהו , במשפט היה היה כח עצום , היה לי קשה לפרש אותו. רציתי לשאול אותו אם הם טיפלו בכך , רציתי לומר לו שעדיף לטפל כמה שיותר מוקדם , רציתי להגיד לו שזה בכלל לא נורא (כן ממש כך) , וגודלים עם זה והכל בסדר - רציתי להגיד לו שגם אני מגמגמת , רציתי להגיד לו המון המון המון דברים - הוא סך הכל בא לרשום את בנו לשניה אחת ונעלם . עוד ילד חמוד שנכנס למלחמת הקיום . . . סתם שיתפתי אתכם ברגשות. . .

 

[מירב של פעם]

בתיה איך התאפקת?

אני בטוחה שהייתי אומרת משהו...אולי מעודדת, לא יודעת. מקווה שלילדון הזה יהיו חיים קלים בביה"ס.

 

[R O N Y1]

מעניין ................

עוד אבא מפגר ודפוק הבן עוד לא ניכנס לבה"ס והוא כבר מודיע הבן שלי מגמגם מה שבטוח שצפוי לילד הזה גיהנום עלי אדמות !!!! רק לחשוב מה עברתי בכיתה ז . RONY

 

[stkachov]

למה האבא דפוק?

כמו שבל כתבה, הצוות החינוכי צריך לדעת מזה. נגיד המורים לא יידעו מזה, ואז הם יכולים להכריח את הילד לענות על שאלות מול כל הכיתה, לבקשו לגשת ללוח ולדבר מול הכיתה, או לחשוב עליו דברים אחרים בגלל שאינו משתתף בדיונים בכיתה. למה סתם לגרום לו לסבל מיותר... ויש לי השערה למה האב ברח כל כך מהר, אולי גם הוא מגמגם

 

[בתיה של פעם]

אולי הוא התכוון לעזור לו

 

[בתיה של פעם]

מירב, הרגש הראשון שתפס אותי

היה ר ח מ נ ו ת

 

[gali90]

אני מסכימה..

עם האבא .. מצויין שהוא ציין את הבעייה של הילד.. בתור ילדה לא דיברו על " הבעייה" ומורים הנחיתו עליי לקרוא לפני כל הכיתה.. זה זכור לי כמו אתמול. המורים לא הבינו מה הבעייה שלי.. חשבו שאני מוגבלת שכלית.. ברגע שקוראים לדברים בשמם הרבה יותר ברור וטוב..!!!! באופן אישי .. אני לא מקנאה בילדון .. התקופה של ביה"ס יסודי -היתה עבורי סיוט מתמשך.. כל הרוך הזה שבפנים והעויינות שבחוץ.. קשה ..

 

[avi9]

ממש יפה!!! לא המקרה אלא התאורשלך.

חבל שהודעות כאלה נעלמות לאחר שעות!!!

 

[RobinhooDw]

כן, זה עצוב נורא לראות ילדים קטנים

שמגמגמים, קרה לי כמה פעמים שראיתי, רציתי גם לדבר איתם או לפחות לנסות לעזור בדרך כלשהי אבל בסוף לא עשיתי כלום...

 

[b e ll]

איזה אבא חכם!

לא מטאטאים גימגום מתחת לשולחן. הצוות החינוכי צריך לדעת על קיומה של בעיה. כל בעיה. האבא בעצם העביר מסר חזק של תמיכה בבנו, של חוסר בושה ושל התמודדות. הוא העביר גם מסר של אזהרה לצוות החינוכי - הילד שלי מקסים! אל תפגעו בו בגלל שהוא סובל מגימגום (ובגלל שאתם בורים בהבנת הגימגום). כל הכבוד לו. כך צריך לנהוג. אני מקווה שלקראת תחילת שנת הלימודים ההורים ייצרו קשר עם הצוות החינוכי, יספרו על הבעיה וידעו גם כיצד להנחות את הצוות בהתייחסות לגימגום.

 

[מירב של פעם]

../images/Emo45.gif

 

[R O N Y1]

איפוא ..הוא רק מיתחמק

דבר ראשון לא כותבים בטופס קבלה ראשוני על הגימגום .זה נושא רגיש שמוסרים בפגישה פנים מול פנים עם המחנכת או הצוות החינוכי!!! זה שהוא רשם וברח זה כמו שאתו אבא חשב לעצמו "את שלי עשיתי"וברח. ברור שלא מטאטאים את הגימגום אבל איך שזה נישמע הבחור עשה את שלו. ברור שהילד מקסים כל ילד מקסים מי לא.? בדבר אחד הוא צדק "סובל מיגמגום"הוא לא יודע כמה הוא סובל....... RONY

 

[בתיה של פעם]

במחשבה שניה , אולי האבא צדק . . .

בטוחני שאם המורים שלי היו יודעים מלכתחילה על הגמגום , הם לא היו מעמידים אותי במצבים הנואשים האלה של תחילת שנה , הצגת עצמי , קיראה מול כולם - אלה דברים שהכאיבו לי וזכורים לי עד היום. מורים שידעו פשוט עזבו אותי לנפשי . . . זה חסך לי המון כאב של ילדה , וזהו כאב חזק יותר

 

[b e ll]

רוני, האב לא מתחמק בכלל.

ואם הילד היה חרש? או עיוור? או סובל מפגם אחר? האב החל את תהליך הרישום של בנו בבית ספר חדש, בין יתר הדרישות שהוא צריך למלא היה גם לכתוב בטופס את הלקויות של בנו. זה לא אומר שהוא "שיגר, ברח ושכח". ולעצם הצוות החינוכי, מה עדיף בעיניך? שאף אחד מהמורים שנכנסים לכיתה של ילדים חדשים ולא מוכרים לא ידע שיש ביניהם ילד שסובל מגימגום? ולכן יפנו לילד ויכריחו אותו להחשף בצורה הכי פוגעת שאפשר ולחשוף בפני כיתה שלמה את החולשה הכי כואבת? האב לא יודע מי מהמורים יהיה המחנך בכיתה ולכן הוא עדיין לא יודע למי לפנות. ככל שהגימגום יהיה פתוח יותר, לא יהיה בחזקת טאבו, כך יהיה לילד קל יותר לקבל את עצמו וכך יהיה לחבריו לכיתה קל לקבל אותו כחלק מהם.

 

[R O N Y1]

לא ניראה לי....

בכל מיקרה זה שהוא רשם "סובל מיגמגום" למי זה עזר ,זה לא מספיק אם הוא באמת דואג הוא היה ניפגש עם המחנכת לפני שנת הלימודים ומנסה לעזור ולהציע פתרונות בכל מיקרה לכל ילד יש גליון רפואי וציונים שעוברים איתו ממקום למקום אני לדוגמא עוד בשיחת הפתיחה המורה הזכיר לי שאני מגמגם וכמובן גם היועצת המחורבנת, כך שאף אחד לא שכח גם בבית ספר החדש . אם לחשוב לרגע הילד המקסים עולה לכיתה ז זו שנה שאנחנו כבר לא ילדים זו שנת הבר מיצווה והדרשה המקוללת מתחילים להבין שהגמגום לא יגמר זהו נידפקנו , מפחדים לדבר מתחילים להבין שאנחנו בוגרים אבל פוחדים , הבטחון מתחיל לרדת אין סיכויי להתחיל עם חברה ,הגימגום מבודד אותך כל אחד יכול לצחוק עליך אפילו הילד החלש בכיתה קורה לך גמגם .בכיתה אם לא מבנים משהוא מפחדים לשאול החיים הופכים לגיהנום מתחילים להבין שהגימגום הורס הכל .............. והכי מרגיז למרות שהמורים יודעים שאתה מגמגם הם בכול זאת ישאלו אותך שאלה מול הכיתה ,או שיתנו לך להקריא מול הכיתה הם חושבים שהם עוזרים לנו להחלים...יאאלה שילכו לעזאזאל RONY RONY

 

[b e ll]

רוני, יש לך זכרונות רעים

ואני מסכימה איתך שרוב המורים לא יודעין או מבינים. ורוב המורים גם לא ממש מתאמצים לעזור או לתמוך. רוב המורים לא מנסים לרגע אחד לשים את עצמם במקום הילד וחסרי הבנה בסיסית לגבי מה נדרש. לפעמים אני נדהמת בבית הספר שבו אני עובדת לגבי האטימות של חלק מהמורים אבל! זה לא משנה את העובדה שהאב הזה עשה בשכל! הוא נתן לכל הצוות החינוכי שהות ללמוד את הנושא הרבה לפני ששנת הלימודים נפתחת, נתן הזדמנות לצוות החינוכי (ואולי אף הפסיכולוגי) להתכונן לקראת הילד החדש המקסים הזה שהוא גם סובל מגימגום. אתה מערבב שני מסלולים. האחד מה שהורים לילד מגמגם צריכים לעשות והשני הוא מסלול הייסורים שעובר ילד שסובל מגימגום. אגב, לא כל ילד מגמגם חייב לעבור מסלול כזה קשה כמוך - הורה חכם ומודע יכול לתמוך, להגן, לחצוץ ובמקביל לתת עזרה לימודית כך שמצד אחד תהיה הבנה לקשיים ועזרה מעשית בהתמודדות ומצד שני דרישה בלתי מתפשרת להצלחה בלימודים. כך גם החברים בכיתה והמורים לומדים ורואים שגימגום לא שווה טימטום וחוסר יכולת, ומתפנים לראות את הילד המקסים הזה שנמצא מעבר לגימגום. מנגד, אצל הילד שרואה שמקבלים אותו לא מתפתחות חרדות איומות כאלה והוא לא סובל מצד המורים מזלזול. הבטחון לא מתדרדר לאפס ואפילו הגימגום משתפר. רוני, אתה מלא בנשמה ומכולם כאן אותך אני הכי אוהבת - תנסה לכתוב בצורה יותר מעודנת, תקרא שוב מה שאתה כותב לפני שאתה מקליק שלח.