לכל אחד יש מלאך ששומר עליו../images/Emo57.gif
אתמול ישבתי לבדי במסדרון הארוך. ברכיי רעדו ממתינה לגזר הדין. הפעם לא היה מדובר בעוד ראיון עבודה שכשל, אלא בתשובה לבדיקה חשובה שעברתי. מן השמיים גזרו עלי לחסד - הכל בסדר " נא לחזור בעוד חצי שנה למעקב", אמרה לי שליחת האל עלי אדמות, הרופאה. נשמתי לרווחה. כל המחשבות עלי ועל המחלקה האונקולוגית הלחיצו. במיוחד המחשבות לגבי אמא. לפני חודשים מספר כשעברתי ניתוח חירום חלמתי שאני רואה אור ומתוכו מתקרב אלי אבי ז"ל. אני רוצה לרוץ אליו ולחבק אותו. לחוש שוב בזרועות החסונות מגוננות עליי. לזנק על גבו ולשחות איתו לעבר השובר גלים בחוף בת גלים שבחיפה כמו בילדות. אבא הרים יד כזקיף קשוח בעמדת הכניסה לבסיס צבאי, אוסר עליי להתקרב. אחר חייך את חיוכו הטוב, עינייו היפות גומאות כל סנטימטר ממני, בדיוק כפי שהביט בי לפני שנלקח אז לחדר הניתוח. " עוד לא!", אמר לי ונעלם. קרובה נפעמת אמרה לי שאבא הוא המלאך השומר עליי. ואחותי שאינה מאמינה במלאכים וכל השאר אמרה לי שאני הזמנתי את החלום הזה לתת לעצמי כוח להלחם ולהבריא. אז בלי להכנס לסוגיית האמונה, אני סבורה שלכל אחד יש את המלאך השומר עליו. במיוחד לנו, המטפלים בבן משפחה חולה. וזה לא משנה אם ה"מלאך" הזה שליחו של הקדוש ברוך הוא, או דמות שאימצנו לנו, מישהו יקר שמת, או סתם דמות שהמציאנו. או אפילו הכוח הפנימי שלנו, כלומר, האני הפנימי שלנו. או דמות וירטואלית- כמו כולנו כאן בפורום, או אפילו בני אדם בשר ודם שמעניקים לנו את הכוח. כי לי תמיד אמא היתה המלאך השומר שלי. היא ואחייניי אותם אני אוהבת הכי שאפשר. הם כור מחצבתי, הכוח שלי נובע מהם. כי פעם , לפני כשנתיים, כשחזרתי מעוד ראיון עבודה בו הובהר לי שיש לי מחלה קטלנית מבחינת המעסיק הישראלי, " עודף כישורים", וממש רציתי למות. ואפילו ישבתי ליד כדורים, המחשבה על אמא שלי וארנון היקר שלי, שזקוקים לי, גרמה לי לבחור בחיים ולהתמודד עימם על כל מורכבותם. הם היו המלאך השומר שלי. אז לכל אחד יש את המלאך השומר שלו שמגונן עליו ושנושא אותו על כפיים כשאי אפשר יותר להמשיך ולצעוד במסע החיים. צריך רק לבחור אותו ולהיעזר בו. דבריי אלו מוקדשים במיוחד לסמדר, למני וגם ל malin 10
