לכל איש יש שם

[שוקלד אגוזים]

לכל איש יש שם ../images/Emo16.gif

לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואמו" – כתבה המשוררת זלדה. לכל אחד מקרבנות השואה - נשים, גברים וטף, היה שם. שמות פרטיים, שניתנו בידי ההורים ושמות משפחה הממשיכים את מורשת השושלת המשפחתית. המספר העצום של הנספים בשואה, שישה מיליון, הוא בלתי נתפס ועלול לטשטש את העובדה כי אבדן של כל יחיד הנו אבדן של עולם מלא. הקראת שמות הנספים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה נועדה להשיב לנספים את שמם, להנציחם כיחידים, כבני אנוש בעלי זהות. מטרתה לכבד את זכרם של הקרבנות ולהנציח את שמות הנספים שאין להם קרובי משפחה, לנסות להמחיש את גודל הטרגדיה, למנוע את השכחת השואה ולהיאבק במכחישיה ולקרב את הדור הצעיר לנושא. מפעל ההנצחה "לכל איש יש שם", המציין זה עשרים שנה לפעילותו, מתקיים בחסות נשיא המדינה. עם ישראל ידע תמיד לנצור, לזכור ולשמר את מורשתו ולהנחיל את הזיכרון הלאומי והאישי מדור לדור. אנו, בני דור התקומה החיים במדינת ישראל, מחוייבים להמשיך במצווה הזאת, להיות שותפים להנצחת קרבנות השואה על ידי מילוי דפי עד והקראת שמות הנספים "לכל איש יש שם" במסגרת אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה. ביד ושם נאספים דפי העד עם שמות הנספים, המופקדים למשמרת-עַד בהיכל השמות. עד כה נאספו למעלה מ- 3 מיליון שמות. אנו פונים אליכם להשתתף עמנו במפעל חשוב זה, על-מנת להשלים עד כמה שניתן את מצבת שמות נספי השואה. אבנר שלו, יו"ר הנהלת יד ושם

 

[איילה של ליאור]

../images/Emo16.gif לזכרם

 

[שוקלד אגוזים]

משואה לחיים חדשים ....../images/Emo42.gif

אבי ז"ל היה יליד העיר בנגאזי שבלוב , בילדותו שלחו אותו הוריו להתחנך בשעות הבוקר במסיון של המסדר האיטלקי , שם למד בין היתר שפות וקיבל חינוך אירופאי , ובשעות אחר הצהריים למד בתלמוד תורה בשפה העברית . כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הגיעו הנאצים ללוב שהיתה אז מדינת חסות בשליטתו של מוסליני מעריצו המושבע של היטלר , והשתלטו על עריה. כבר בתחילת הדרך הכינו הגרמנים תוכניות לרדיפת היהודים ולהשמדתם בכל המדינות שגרמניה ובעלות בריתה קיוו לכבוש. שטחים אלה כללו את צפון אפריקה, מקזבלנקה לטריפולי ולקהיר - אזור שבו חיו כחצי מיליון יהודים. האוכלוסיה הערבית שאיש ממנה לא נמנה על חסידי אומות העולם מסתבר, מיהרה לשתף פעולה ולתת לגרמנים את כל כתובות היהודים , הללו עברו מבית לבית והוציאו תחילה את הבחורים הצעירים בגיל העבודה לעבודת כפייה. הם הובלו ברכבות משא למחנה עבודה ענקי בג'אדו שאליו הובלו קהילות בנגאזי וערי השדה, ולמחנות לעבודות כפייה בסידי עזיז ובסידי – בוגבוג, שאליהם נשלחו יהודי טריפולי, ונאלצו לבנות ביצורים, לסלול כבישים ולתקן מסילות. במחנות אלה נרצחו יהודים רבים, ומאות נשלחו לברגן – בלזן, לבוכנוולד ולאושוויץ. לא דובר רק על צווים ששללו מהיהודים את הרכוש, החינוך, הפרנסה, המגורים וחופש התנועה, אלא גם בעבודת כפייה, החרמות רכוש, גירוש והוצאות להורג. למעשה, הצווים לא פסחו על אף יהודי בצפון אפריקה. אלפים סבלו במחנות כפייה, במחנות עבודה, בבתי כלא או במעצר בית. ואולם לולא היו כוחות ארה"ב ובריטניה מגרשים את הגרמנים מאפריקה ב-1943, היה גורל הקהילות היהודיות, בנות האלפיים שנה, במרוקו, אלג'יריה, תוניסיה ולוב, ואולי גם במצרים, דומה לזה של הקהילות היהודיות באירופה.מקרב קהילות צפון-אפריקה, יהודי לוב חוו את אימי השואה בעוצמה הרבה ביותר. אבי שהיה בשנות העשרים לחייו , היה חובב אופנועים , תחביב שהציל מסתבר את חייו . עם כניסתם של הגרמנים לבנגזי , ופרסום הצווים, צפתה סבתי את השואה המתקרבת , וזרזה את אבי לקחת את אחיו הצעיר ולהסתלק מהעיר מהר ככל האפשר על מנת שלא יגוייסו לעבודות הכפייה במחנות. השניים עשו דרכם על גבי האופנוע בדרכים צדדיות בשבילי עפר ,ודרך המדבר הלובי לעבר מצריים. לא הרחק מעיירת הגבול מרסה מטרוך שבק מנוע האופנוע חיים , הם נאלצו לעוזבו בצידי הדרך, ואת דרכם לאלכסנדריה עשו בעזרת טרמפ שקבלו משיירת צבא חיילים בריטיים . מספר ימים לאחר מכן , דפקו חיילים נאצים על דלתה של סבתי , הם בקשו שאבי ואחיו יתייצבו בפניהם , סבתי העמידה פנים תמימות ואמרה שהם אינם בבית והיא איננה יודעת לאן נסעו ומתי יחזרו ......החייל הגרמני שלף למולה לפתע את לוחית הזיהוי של האופנוע הנטוש -האם המספר על הלוחית מוכר לך? שאג עליה -כן , ענתה רועדת - זה שייך לאופנוע של הבן שלי....... -מצאנו את האופנוע נטוש במדבר! נפנף מולה את הלוחית. עוד באותו לילה הובלו סבי סבתי ובנותיהם על יד הגרמנים למחנה בג'אדו , שם סבלו חרפת רעב, סבל, מחלות ועינויים. עד לשחרור המחנה על ידי בנות הברית. וכל אותה העת הם היו בטוחים שאבי ואחי נספו בדרך. אבי ואחיו ניצלו , הגיעו לאלכסנדריה ועבדו בשדה התעופה של בנות הברית ומשם עשו דרכם לישראל, אחרי תלאות רבות לינה על ספסלים בשד' רוטשילד , השתתפות בפעולות המחתרת ומלחמת השחרור , זכו להקים בית ומשפחה בארץ . כשהייתי בת שנתיים לערך, עלתה כל משפחתו של אבי לארץ ואז ראיתי את סבתי וסבי לראשונה. אבי נפטר באופן פתאומי בגיל 54 , מעולם לא הוא ולא משפחתו דיברו על התקופה ההיא , ואני בצעירותי חשבתי שהשואה התקיימה רק באירופה . בשום ספר לימוד ובשם טקס לא הוזכרו בעת היותי תלמידת בית ספר , כל העובדות הנ"ל על גורלם וחייהם של יהודי צפון אפריקה בשואה . שבוע לפני מותו בקרנו בבית הורי כהרגלנו מדי שבת , ואבי לפתע פתח וספר את הסיפור כולו מבלי שנתבקש, ואז נודע לנו לראשונה ........... אומרים שההולכים למות יודעים..........

ת.נ.צ.ב.ה.

 

[איילה של ליאור]

מרגש ומצמרר.

וגם לי - רק לפני כמה שנים נודע שהנאצים ימח שמם הגיעו עד צפן אפריקרה.

 

[w o m a n 10]

סיפור מצמרר

 

[אישה אורחת]

אין מילים...בלתי נתפס כל הסיפורים

כל שנה מחדש אותה תחושה וזה אפילו מתחזק סבתא והמשפחה שלך גברו על הטירוף הנורא שהיה...כל הכבוד להם.

 

[כ חיים]

עד היום מעטים יודעים

שגם יהודי צפון אפריקה, בעיקר, יהודי לוב ותוניס סבלו מאימי השואה. לא רבים היום יודעים שיהודי א"י חיו בחרדה גדולה כאשר הגרמנים שהו בצפון אפריקה עד לסיום הקרבות במדבר המערבי עם נצחון הבריטים בקרב אל עלמיין. כאן בארץ התכוננו לגרוע ביותר ו"ההגנה" תכננה לרכז את התושבים ולהתבצר , בעיקר, בכרמל במה שידוע כתכנית "מצדה בכרמל".