אולי עד מחר1
New member
לכל הבחורים/ות בגיל העשרה.
(מופנה לבנים והבנות כאחד אך נכתב בלשון זכר מפאת הנוחות. זהו מכתב שחיברתי לאחר מחשבה על הבחורים/ות של היום ועצוב לי לדעת את כאבם שהם עוברים ולכן חיברתי את זה, שלא תבינו במכתב הזה שאני איזה מבוגר, אני כולה בן 22, עדיין ילד, אך חיברתי את המכתב מהסיבה שלעיל וכולי תקוה שאועיל לכם ולו במעט) פוסע אני לבדי בדרך לא דרך, פוסע לאיטי ומחפש את הערך. זהו סיפור על שביל החיים, שאם אדם יפנים, הוא ישכיל ויחכים. זה הרגע יצאתי מרחם אימי, בסיוע האחיות ובכוחות עצמי. בוכה ומדוכא מקטיעת שלוותי הפנימית, אך זהו רצונו של המחיה והממית. הנה הוריי בידם הרכה אוחזים אותי, מלטפים ומנשקים ומראים לי את ביתי. שם אני גודל בבית מלא אהבה, עם הורים מקסימים ומשפחה טובה. עוברת שנה וחולפים גם שנתיים, ואני בזמן הזה גודל בינתיים. הנה הגעתי לגיל שש, עולה לכיתה א` וכולי מתרגש. מוחי הקטן על החיים ילמד מעכשיו, שהם מתחילים מ-אלף אך לא נגמרים ב-תו. החיים עוד ארוכים מאוווד, וכל יום אצטרך יותר ללמוד. והשנים חולפות זריז, ואני למצוות נכנס עליז. נשיקה מאמא נשיקה מאבא, והנה גם הדודה מכפר סבא. כולם הגיעו להיות איתי, כי זהו היום המאושר יום שמחתי. הטעם של הבר מצוה נשאר כמה ימים, ואני ממשיך להתקדם במרוצת החיים. הנה אני בגיל שש עשרה כעת, עם מלא חלומות ולב בועט. וכעת קורא/ת יקר/ה... זהו הגיל בו אני רוצה להתמקד, התרכז טוב ובדבריי היה שוקד. זהו גיל בו יש מלא חלומות, לעשות, לקנות, ומחשבות עצומות. ואז אתה ניגש עם בקשתך להוריך, ונדחה על הסף ונשלח לחדרך. כולך פגוע כועס וזועם, חושב טוב ומחליט להתנקם. אך אינך מבין שבכך אתה פותח מלחמה, עם הוריך מגדליך אחרי ילדות מדהימה. חושב בליבך אני אנצח אותם, אראה להם מה זה ולא אהיה כמותם. ואז כשהם מבקשים ממך משהו אתה מתמרד, וכל המצב רוח שלך פתאום יורד. במקום להפעיל את ההגיון, בוחר בדרך הכשלון. אם תעצור לרגע ותחשוב למה זה בא לך? תגלה פתאום את התשובות בעצמך. תבין שזאת לא חלילה משנאתם אליך, גם לא מיחסם כלפיך. אלא כל זאת נובע מאהבתם המרובה, לגוננך מהחיים ומהסכנות שבה. אך מול עיניך אתה רואה רק את ``טובתך``, ולא מבין שזהו בעצם תחילת נפילתך. ואם הוריך בעדך לא יעצרו, בבוא הזמן תרחיק לכת וחייך יתמררו. לכן גם אם זה קשה וכואב לפעמים, שמונעים ממך דברים ושאר מנעמים. הבן שהוריך בחיים כבר מנוסים, ולעשות לך רק טוב הם בהחלט ששים. אך מפני ששכלך עדיין מצומצם, להבין ולהכיל את כמות המכשולים הנעצם. אתה רואה רק את ה``רוע`` של הוריך נגדך, ואת בקשתך שנדחת בהתנגדותם אליך. ולא רואה בכך את הטוב, במניעתם ממך את הכשל והכאוב. אך בטוחני שגם כשאתה תהיה אבא לילד, גם אתה תנקוט באותה השיטה ללמד. כי זהו בנך שאותו אתה אוהב, וכל שכן שאתה דואג ואחריו עוקב. וגם אם הוא ימשיך להתחנן זה לא יעזור, כי אתה את טובתו דורש ואותו תעצור. לכן חשוב נא שוב לרגע קט מה הוריך עוברים, על כל התמרדות שלך הרבה יסורים. חשוב בהבנה שאם גם אתה היית הורה גם אתה היית מתנהג כך, ותראה שכעסך בהחלט ישכך. נסה להגיע עם הוריך לשיויון, חשוב בשכל ופעל בהיגיון. דבר על ליבם ותן להם הרגשה שאתה בוגר בעצמך, ואז תראה איך שהדלתות פתוחות לרווחה בפניך. תיזום איתם שיחה לבבית מידי פעם, תחלוק רגשות ודבר איתם גלויות אך בטעם. ותראה שבע``ה השינוי יחול מהר, והרגשתך תשתפר לבלי הכר. ואסיים את מכתבי אליך בברכה, כדי שתתעודד ותאזר בשמחה. כולי תקוה שבע``ה תאמץ את הדרך הזאת, והאל מלמעלה ישמרך מצרות. שהאור והשמחה יהיו תמיד מנת חלקך, והשלום והאהבה תמיד יהיו איתך! מכל הלב, ~ב~ה~צ~ל~ח~ה~.
(מופנה לבנים והבנות כאחד אך נכתב בלשון זכר מפאת הנוחות. זהו מכתב שחיברתי לאחר מחשבה על הבחורים/ות של היום ועצוב לי לדעת את כאבם שהם עוברים ולכן חיברתי את זה, שלא תבינו במכתב הזה שאני איזה מבוגר, אני כולה בן 22, עדיין ילד, אך חיברתי את המכתב מהסיבה שלעיל וכולי תקוה שאועיל לכם ולו במעט) פוסע אני לבדי בדרך לא דרך, פוסע לאיטי ומחפש את הערך. זהו סיפור על שביל החיים, שאם אדם יפנים, הוא ישכיל ויחכים. זה הרגע יצאתי מרחם אימי, בסיוע האחיות ובכוחות עצמי. בוכה ומדוכא מקטיעת שלוותי הפנימית, אך זהו רצונו של המחיה והממית. הנה הוריי בידם הרכה אוחזים אותי, מלטפים ומנשקים ומראים לי את ביתי. שם אני גודל בבית מלא אהבה, עם הורים מקסימים ומשפחה טובה. עוברת שנה וחולפים גם שנתיים, ואני בזמן הזה גודל בינתיים. הנה הגעתי לגיל שש, עולה לכיתה א` וכולי מתרגש. מוחי הקטן על החיים ילמד מעכשיו, שהם מתחילים מ-אלף אך לא נגמרים ב-תו. החיים עוד ארוכים מאוווד, וכל יום אצטרך יותר ללמוד. והשנים חולפות זריז, ואני למצוות נכנס עליז. נשיקה מאמא נשיקה מאבא, והנה גם הדודה מכפר סבא. כולם הגיעו להיות איתי, כי זהו היום המאושר יום שמחתי. הטעם של הבר מצוה נשאר כמה ימים, ואני ממשיך להתקדם במרוצת החיים. הנה אני בגיל שש עשרה כעת, עם מלא חלומות ולב בועט. וכעת קורא/ת יקר/ה... זהו הגיל בו אני רוצה להתמקד, התרכז טוב ובדבריי היה שוקד. זהו גיל בו יש מלא חלומות, לעשות, לקנות, ומחשבות עצומות. ואז אתה ניגש עם בקשתך להוריך, ונדחה על הסף ונשלח לחדרך. כולך פגוע כועס וזועם, חושב טוב ומחליט להתנקם. אך אינך מבין שבכך אתה פותח מלחמה, עם הוריך מגדליך אחרי ילדות מדהימה. חושב בליבך אני אנצח אותם, אראה להם מה זה ולא אהיה כמותם. ואז כשהם מבקשים ממך משהו אתה מתמרד, וכל המצב רוח שלך פתאום יורד. במקום להפעיל את ההגיון, בוחר בדרך הכשלון. אם תעצור לרגע ותחשוב למה זה בא לך? תגלה פתאום את התשובות בעצמך. תבין שזאת לא חלילה משנאתם אליך, גם לא מיחסם כלפיך. אלא כל זאת נובע מאהבתם המרובה, לגוננך מהחיים ומהסכנות שבה. אך מול עיניך אתה רואה רק את ``טובתך``, ולא מבין שזהו בעצם תחילת נפילתך. ואם הוריך בעדך לא יעצרו, בבוא הזמן תרחיק לכת וחייך יתמררו. לכן גם אם זה קשה וכואב לפעמים, שמונעים ממך דברים ושאר מנעמים. הבן שהוריך בחיים כבר מנוסים, ולעשות לך רק טוב הם בהחלט ששים. אך מפני ששכלך עדיין מצומצם, להבין ולהכיל את כמות המכשולים הנעצם. אתה רואה רק את ה``רוע`` של הוריך נגדך, ואת בקשתך שנדחת בהתנגדותם אליך. ולא רואה בכך את הטוב, במניעתם ממך את הכשל והכאוב. אך בטוחני שגם כשאתה תהיה אבא לילד, גם אתה תנקוט באותה השיטה ללמד. כי זהו בנך שאותו אתה אוהב, וכל שכן שאתה דואג ואחריו עוקב. וגם אם הוא ימשיך להתחנן זה לא יעזור, כי אתה את טובתו דורש ואותו תעצור. לכן חשוב נא שוב לרגע קט מה הוריך עוברים, על כל התמרדות שלך הרבה יסורים. חשוב בהבנה שאם גם אתה היית הורה גם אתה היית מתנהג כך, ותראה שכעסך בהחלט ישכך. נסה להגיע עם הוריך לשיויון, חשוב בשכל ופעל בהיגיון. דבר על ליבם ותן להם הרגשה שאתה בוגר בעצמך, ואז תראה איך שהדלתות פתוחות לרווחה בפניך. תיזום איתם שיחה לבבית מידי פעם, תחלוק רגשות ודבר איתם גלויות אך בטעם. ותראה שבע``ה השינוי יחול מהר, והרגשתך תשתפר לבלי הכר. ואסיים את מכתבי אליך בברכה, כדי שתתעודד ותאזר בשמחה. כולי תקוה שבע``ה תאמץ את הדרך הזאת, והאל מלמעלה ישמרך מצרות. שהאור והשמחה יהיו תמיד מנת חלקך, והשלום והאהבה תמיד יהיו איתך! מכל הלב, ~ב~ה~צ~ל~ח~ה~.