לכל החברים והחברות החדשים ../images/Emo24.gif
ל: שרון ש, ליעדוש, טוניה, מרוקאית מופרעת, אילונה בוכיה (שאחרייך אני כבר עוקבת חודשים רבים בתמיכה נפשית למבוגרים שם הייתי שותפה זמן מסויים), shellydeez , xenophobe. קודם כל, ברוכים הבאים מכל הלב לכולכם/ן!!! אני עושה משהו מאוד חריג הערב. שכן כל אדם הוא נשמה יחודית ומיוחדת שאין שניה לה! כל אחד/ת יחיד/ה ומיוחד/ת. כל מילה שאוסיף כאן תיגרע. לכן, בכתיבתי אני מדברת אחד על אחד למיתרי הלב של מי שאני יוצרת איתו קשר ומתחברת לתחושותיו שלו/ה. לא הולך אחרת. אני אדם, שאינני קוראת מילים, אני מרגישה את ההרגשות שעוברות מתוכן. ועוצמות הרגש התסכול האכזבות המאבק היאוש שעלו מההודעת שלכם/ן בחיפוש אחרי הדרך ממלאות כאן את כל הדף והלב פשוט מעל ומעבר. כולנו אפשר לומר, זאבי וזאבות שבעי קרבות ומותשים גם מהן. אבל עם הכל ולמרות הכל, מה שמשותף לכולנו זאת ההכרה והאמונה שיש דרך. אתם/ן אפילו עמוק עמוק בלבכם/ן חשים בכך ולכן מעולם התקווה בתוככם/ן לא פסה. (ובצדק). הפורום שהקמנו לפני כמה חודשים בוואלה ושעברנו כעת לכאן, הוא לא "עוד פורום". הוא יחודי במסר ובדרך שבה אנחנו כתף לצד כתף הולכים בה. וההצלחה של החברים והחברות היא בזכות העובדה הזאת. אני מתנצלת מראש שהערב לא אוכל להגיב לכל הודעה והודעה בנפרד. אחרת אשב על המחשב עד הבוקר. מפני שאני אדם שלא יכול לתת חלק מהלב אלא הכל! אז נתחיל מאיזה שהיא התחלה משותפת, וכולנו הוותיקים נעשה ככל שנוכל כדי להושיט יד ולהיות עם כל אחד ואחת ברגעים ובמקום ששם אתם/ן נמצאים/ות. קודם כל, מכתב הפתיחה. מאוד מומלץ לקרוא אותו כדי להבין את "הראש של הפורום" שלנו. יש שאלות למשל כמו איך להתייחס לזמן של העצירה במשקל, ועוד, שזה למשל מתחבר לתוכנית, האם היא נכונה ומאוזנת. ואהובה עלינו = מוטיב מאוד חשוב (ואם היא איננה כזו, נכנסים ללחץ והרגשה "אני בקושי מחזיק מעמד והמחוג עוד לא זז. אז מה הלאה? אני על סף משבר!") אז הנה הצורך לקעקע את החשיבה "הישנה" כדי להצליח לשרוף את הדרך להצלחה!!! למה להמשיך ולחשוב בדרך הישנה ההיא שמעולם לא הוכיחה את עצמה?? זהו כזה פרדוכס שאנחנו שוב ושוב חוזרים לאותה חשיבה ואותם צעדים שקודם לכן לא רק שלא הובילו אותנו ללא כלום אלא אחורה וגרוע מזה. (אגב "עצירה" כפי שאנחנו מגדירים אותה הוא מהלך טבעי של הגוף שבשלבים מסוימים בירידה מכייל את עצמו ועובר תהליכים פנימיים שאיננו ערים להם ולנו זה משתקף כמצב של עצירה - מי שמצליח לעבור את הסף הזה וממשיך בעוז ובנחישות עוד ועוד וגם עוד מעבר לעוד מיני רגעים קשים. זוכה בכל הבכורה שחלם עליה!). אז צריך להניח ל"מלחמות". האוכל מלכתחילה לא היה צריך להימצא במרכזה של זירת קרב, "ולקבל" תפקיד לא לו. ובעצם בפעם הראשונה כשאנחנו מעזים להביט פנימה לתוכנו, אל השורש של הסיבות שהביאו אותנו לאן שהגענו, מגיעים גם אל התשובות שעשויות להחזיר את השפיות לחיינו. זה לא דבר בלתי אפשרי! או ענין של נס. אלא בידינו!! וכולם יכולים להצליח עם הדברים נעשים נכון ובהקשבה ללבנו ולגופנו. חייבת להגיד לכם. שאנשים שמצליחים להגשים את עצמם אינם אנשים שהם יותר "טובים" מאיתנו, יותר "מוכשרים", יותר "שווים" אן יותר "מוצלחים". אלא הרבה בזכות אימוץ של קו מחשבה חיובי ושינוי גישה אם צריך ורצון עז לצאת מהפינה שנלכדנו בה למקום "ההוא" שבו איכות החיים חדשה וטובה יותר! אז שולחת לכם קודם כל המון עידוד וחיזוקים מכל הלב. הדברים שכתבתי נאמרו לא כאמירה מהפה החוצה אלא כי יש דברים בגו. אז, קחו נשימה עמוקה. ואל תדאגו!! יש המון לדבר להעביר ולנסות לעזור כמה שאפשר לכם/ן. חיבוק רחב וגדול לכולכם, ממני דליה.
ל: שרון ש, ליעדוש, טוניה, מרוקאית מופרעת, אילונה בוכיה (שאחרייך אני כבר עוקבת חודשים רבים בתמיכה נפשית למבוגרים שם הייתי שותפה זמן מסויים), shellydeez , xenophobe. קודם כל, ברוכים הבאים מכל הלב לכולכם/ן!!! אני עושה משהו מאוד חריג הערב. שכן כל אדם הוא נשמה יחודית ומיוחדת שאין שניה לה! כל אחד/ת יחיד/ה ומיוחד/ת. כל מילה שאוסיף כאן תיגרע. לכן, בכתיבתי אני מדברת אחד על אחד למיתרי הלב של מי שאני יוצרת איתו קשר ומתחברת לתחושותיו שלו/ה. לא הולך אחרת. אני אדם, שאינני קוראת מילים, אני מרגישה את ההרגשות שעוברות מתוכן. ועוצמות הרגש התסכול האכזבות המאבק היאוש שעלו מההודעת שלכם/ן בחיפוש אחרי הדרך ממלאות כאן את כל הדף והלב פשוט מעל ומעבר. כולנו אפשר לומר, זאבי וזאבות שבעי קרבות ומותשים גם מהן. אבל עם הכל ולמרות הכל, מה שמשותף לכולנו זאת ההכרה והאמונה שיש דרך. אתם/ן אפילו עמוק עמוק בלבכם/ן חשים בכך ולכן מעולם התקווה בתוככם/ן לא פסה. (ובצדק). הפורום שהקמנו לפני כמה חודשים בוואלה ושעברנו כעת לכאן, הוא לא "עוד פורום". הוא יחודי במסר ובדרך שבה אנחנו כתף לצד כתף הולכים בה. וההצלחה של החברים והחברות היא בזכות העובדה הזאת. אני מתנצלת מראש שהערב לא אוכל להגיב לכל הודעה והודעה בנפרד. אחרת אשב על המחשב עד הבוקר. מפני שאני אדם שלא יכול לתת חלק מהלב אלא הכל! אז נתחיל מאיזה שהיא התחלה משותפת, וכולנו הוותיקים נעשה ככל שנוכל כדי להושיט יד ולהיות עם כל אחד ואחת ברגעים ובמקום ששם אתם/ן נמצאים/ות. קודם כל, מכתב הפתיחה. מאוד מומלץ לקרוא אותו כדי להבין את "הראש של הפורום" שלנו. יש שאלות למשל כמו איך להתייחס לזמן של העצירה במשקל, ועוד, שזה למשל מתחבר לתוכנית, האם היא נכונה ומאוזנת. ואהובה עלינו = מוטיב מאוד חשוב (ואם היא איננה כזו, נכנסים ללחץ והרגשה "אני בקושי מחזיק מעמד והמחוג עוד לא זז. אז מה הלאה? אני על סף משבר!") אז הנה הצורך לקעקע את החשיבה "הישנה" כדי להצליח לשרוף את הדרך להצלחה!!! למה להמשיך ולחשוב בדרך הישנה ההיא שמעולם לא הוכיחה את עצמה?? זהו כזה פרדוכס שאנחנו שוב ושוב חוזרים לאותה חשיבה ואותם צעדים שקודם לכן לא רק שלא הובילו אותנו ללא כלום אלא אחורה וגרוע מזה. (אגב "עצירה" כפי שאנחנו מגדירים אותה הוא מהלך טבעי של הגוף שבשלבים מסוימים בירידה מכייל את עצמו ועובר תהליכים פנימיים שאיננו ערים להם ולנו זה משתקף כמצב של עצירה - מי שמצליח לעבור את הסף הזה וממשיך בעוז ובנחישות עוד ועוד וגם עוד מעבר לעוד מיני רגעים קשים. זוכה בכל הבכורה שחלם עליה!). אז צריך להניח ל"מלחמות". האוכל מלכתחילה לא היה צריך להימצא במרכזה של זירת קרב, "ולקבל" תפקיד לא לו. ובעצם בפעם הראשונה כשאנחנו מעזים להביט פנימה לתוכנו, אל השורש של הסיבות שהביאו אותנו לאן שהגענו, מגיעים גם אל התשובות שעשויות להחזיר את השפיות לחיינו. זה לא דבר בלתי אפשרי! או ענין של נס. אלא בידינו!! וכולם יכולים להצליח עם הדברים נעשים נכון ובהקשבה ללבנו ולגופנו. חייבת להגיד לכם. שאנשים שמצליחים להגשים את עצמם אינם אנשים שהם יותר "טובים" מאיתנו, יותר "מוכשרים", יותר "שווים" אן יותר "מוצלחים". אלא הרבה בזכות אימוץ של קו מחשבה חיובי ושינוי גישה אם צריך ורצון עז לצאת מהפינה שנלכדנו בה למקום "ההוא" שבו איכות החיים חדשה וטובה יותר! אז שולחת לכם קודם כל המון עידוד וחיזוקים מכל הלב. הדברים שכתבתי נאמרו לא כאמירה מהפה החוצה אלא כי יש דברים בגו. אז, קחו נשימה עמוקה. ואל תדאגו!! יש המון לדבר להעביר ולנסות לעזור כמה שאפשר לכם/ן. חיבוק רחב וגדול לכולכם, ממני דליה.
