חכם יפה וצנוע
New member
לכל החכמים - נאום לינקולן בגטיסברג.
לפני שבע ושמונים שנה הולידו אבותינו על יבשת זו אומה חדשה, אשר הורתה בחרות וייעודה האמונה כי כל בני האדם שווים נבראו. עתה נתונים אנו במלחמת אזרחים גדולה, לבחון אם אומה זו, או כל אומה אשר זו הורתה וזה ייעודה, תיכון לאורך ימים. נפגשים אנו בשדה-מערכה גדול של אותה מלחמה. באנו להקדיש חלקה משדה זה כמקום מנוחה אחרונה לאלה אשר נתנו כאן את חייהם למען תחיה אותה אומה. אכן ראוי ונכון הוא כי כך נעשה. אולם, במובן עמוק יותר, איננו יכולים להקדיש – איננו יכולים לקדש – איננו יכולים לרומם – קרקע זו. האנשים האמיצים, חיים או מתים, אשר לחמו כאן קידשוה מעל ומעבר לכוחנו להוסיף או לגרוע. העולם כמעט לא ישים לב, אף לא יזכור לאורך ימים, את אשר אנו אומרים כאן, אך הוא לא יוכל לעולם לשכוח את אשר הם עשו כאן. לנו, החיים, מוטב כי נקדיש חיינו למלאכה הלא-גמורה אשר אלה שלחמו כאן החישו עד הנה באצילות כה רבה. לנו מוטב כי נתמסר כאן למשימה הכבירה הניצבת עדיין בפנינו – כי ממתים דגולים אלה נשאב משנה מסירות לאותה מטרה אשר למענה נתנו הם את מלוא מסירותם – כי נתחייב כאן חגיגית כי מתים אלה לא לשוא היה מותם – כי אומה זו, תחת שמי אדוני, תזכה ללידה חדשה של חופש – וכי ממשלה של העם, על-ידי העם, למען העם, לא תכלה מן הארץ. Fourscore and seven years ago our fathers brought forth on this continent a new nation, conceived in liberty and dedicated to the proposition that all men are created equal. Now we are engaged in a great civil war, testing whether that nation or any nation so conceived and so dedicated can long endure. We are met on a great battlefield of that war. We have come to dedicate a portion of it as a final resting place for those who died here that the nation might live. This we may, in all propriety do. But in a larger sense, we cannot dedicate, we cannot consecrate, we cannot hallow this ground. The brave men, living and dead who struggled here have hallowed it far above our poor power to add or detract. The world will little note nor long remember what we say here, but it can never forget what they did here. It is rather for us the living, we here be dedicated to the great task remaining before us--that from these honored dead we take increased devotion to that cause for which they here gave the last full measure of devotion--that we here highly resolve that these dead shall not have died in vain, that this nation shall have a new birth of freedom, and that government of the people, by the people, for the people shall not perish from the earth.
לפני שבע ושמונים שנה הולידו אבותינו על יבשת זו אומה חדשה, אשר הורתה בחרות וייעודה האמונה כי כל בני האדם שווים נבראו. עתה נתונים אנו במלחמת אזרחים גדולה, לבחון אם אומה זו, או כל אומה אשר זו הורתה וזה ייעודה, תיכון לאורך ימים. נפגשים אנו בשדה-מערכה גדול של אותה מלחמה. באנו להקדיש חלקה משדה זה כמקום מנוחה אחרונה לאלה אשר נתנו כאן את חייהם למען תחיה אותה אומה. אכן ראוי ונכון הוא כי כך נעשה. אולם, במובן עמוק יותר, איננו יכולים להקדיש – איננו יכולים לקדש – איננו יכולים לרומם – קרקע זו. האנשים האמיצים, חיים או מתים, אשר לחמו כאן קידשוה מעל ומעבר לכוחנו להוסיף או לגרוע. העולם כמעט לא ישים לב, אף לא יזכור לאורך ימים, את אשר אנו אומרים כאן, אך הוא לא יוכל לעולם לשכוח את אשר הם עשו כאן. לנו, החיים, מוטב כי נקדיש חיינו למלאכה הלא-גמורה אשר אלה שלחמו כאן החישו עד הנה באצילות כה רבה. לנו מוטב כי נתמסר כאן למשימה הכבירה הניצבת עדיין בפנינו – כי ממתים דגולים אלה נשאב משנה מסירות לאותה מטרה אשר למענה נתנו הם את מלוא מסירותם – כי נתחייב כאן חגיגית כי מתים אלה לא לשוא היה מותם – כי אומה זו, תחת שמי אדוני, תזכה ללידה חדשה של חופש – וכי ממשלה של העם, על-ידי העם, למען העם, לא תכלה מן הארץ. Fourscore and seven years ago our fathers brought forth on this continent a new nation, conceived in liberty and dedicated to the proposition that all men are created equal. Now we are engaged in a great civil war, testing whether that nation or any nation so conceived and so dedicated can long endure. We are met on a great battlefield of that war. We have come to dedicate a portion of it as a final resting place for those who died here that the nation might live. This we may, in all propriety do. But in a larger sense, we cannot dedicate, we cannot consecrate, we cannot hallow this ground. The brave men, living and dead who struggled here have hallowed it far above our poor power to add or detract. The world will little note nor long remember what we say here, but it can never forget what they did here. It is rather for us the living, we here be dedicated to the great task remaining before us--that from these honored dead we take increased devotion to that cause for which they here gave the last full measure of devotion--that we here highly resolve that these dead shall not have died in vain, that this nation shall have a new birth of freedom, and that government of the people, by the people, for the people shall not perish from the earth.