אוקיי ממ
בזמן האחרון אני נורא מתעצבנת שכל לסבית אוהבת את שילה פרבר, המכשפות ורונה קינן, קורין אלאל, יונה וולך. ואז אני בעצם שמה לב שאני ממ גם לא בדיוק הטרוסקואלית ואני אוהבת את אותם דברים. ואני לא יכולה להסביר את זה.. אני נגד הכיבוש, אני שמאלית בהחלט (שונאת לראות את עצמי כקיצונית אבל יש שיגידו שאני כן), אני ביסקסואלית, אני אוהבת נורא את כל הזמרות והלהקות שציינתי, את יונה וולך. כמו כן אני אוהבת עוד הרבה דברים אחרים. ואולי האהבה שלי אל כל אלה זה גם מהזדהות, אולי הן מעבירות את מה שאני מרגישה בצורה מדוייקת כל כך.. ואין ספק שאני אוהבת אותן בראש ובראשונה בגלל מה שהן יוצרות ובזכות הכישרון שלהן. אגב עד הרגע לא ידעתי שרונה קינן היא נגד הכיבוש, יכלתי רק לנחש.. ומשום מה אני לא מופתעת.. אולי זו מן תרבות כזאת שיצרנו, שכל המוזיקה והאמנות הזאת מוגדרת אצלנו תחת הכותרת "אמנות הומו-לסבית".