לכל הרוקדים עם מלאכים...../images/Emo42.gif
"באותן הפעמים שהחסד מופיע, עליך לזהותו, ולהעמיד לרשותו את כל המיומנות... ההִתחיל שלב חדש בחייך?... או שמא עליך להשמיט את סימן השאלה ולקבוע... שלב חדש מתחיל בחייך!" "רגיעה". זו מדיטציה. זו שעת ההתבודדות. הנה זה נובע מתוכך, האם אתה בשל לכך? אתה ודאי יודע שזה לא פשוט להתבודד, אתה "חייב" ללמד את עצמך כיצד עושים זאת. לעיתים נדמה לך שאתה כבר מתחיל לראות את השינוי. אתה יודע שעדיין אינך יודע מה קורה איתך. יש עדיין הרבה זוטות בחייך, שמפריעות, שמציקות, המוציאות אותך משיווי משקלך לעיתים קרובות מאוד. למעשה אין זוטות בחייו של אדם, אבל את זה יודעים באמת רק המוארים. הזוטות האלה הם ה ח י י ם, וכל שאתה צריך זה ללמוד להתייחס אליהם בשוויון נפש. אני פוגש רבים, גם כאן, היודעים את זה בפה, בהיגד, אך לא דרך המהות הפנימית, או כפי שרבים מכנים מהות זו, הלב. ה ת ה ל י ך עדיין אינו ברור לך… אך זה הלקח שלמדת כבר מזמן (גם אם אינך מודה בכך): קיימים שלבים בהם דבר אינו מועיל… צריך פשוט להפעיל את הנפש, וכדי להגיע לתוצאות יש להשקיע אנרגיה. להפעיל את הנפש? מה זאת אומרת? כיצד מפעילים את הנפש? טוב, כדי להפעיל את הנפש, אתה חייב לזהות "דרך ההיגיון את ההיגיון שבחוסר ההיגיון." לוותר על התגובות הראשונות שלך, על מה שנדמה לך שאתה מבין. על התבניות המוכרות. פשוט לא לעשות את זה. להישאר במקום אי-ההבנה, במקום של שקט, לא להיבהל ממנו. לא לנסות להבין. פשוט לקבל את העובדה שיש משהו שאתה לא מבין. ואז הנפש תופעל. כאן ודאי תאמר; אם כך הרי שהמלים "להפעיל את הנפש" מכילות סתירה, כי כדי להפעילה אתה לא נדרש לעשות דבר. אתה נדרש שלא לעשות! אז במה להשקיע אנרגיה? ואני אענה לך; בשמירה על שלווה. בניסיון לא להבין. זה קשה, וזה דורש שהאנרגיה שלך תופנה לכיוון אחר, חדש. ומכאן שזה אפילו עוד יותר קשה. "הזמן" חולף ואתה באמת מנסה להגיע לתוכך פנימה, להתקדם, להשיל מעל עצמך מועקות. זה לא תמיד מצליח, אבל אתה מנסה בכל כוחך. "אתה ח י י ב להבהיר לעצמך את הדברים, ואתה ח י י ב לקבל את עצמך כמו שאתה". להבנתי, זו אינה תחושה זרה למחפשי הרוח. מְשמעת היא הכרחית בתהליך רוחני. לכן, למשל, היהדות דורשת קיום מצוות. הבודהיזם דורש התנתקות, מדיטציה וחיים בקהילה קטנה ושקטה. הקיצוניים פורשים לגמרי מן החיים. חיים רוחניים אין משמעותם שאתה חופשי לעשות כרצונך. הדרך הרוחנית היא דרך ברורה, והיא מצווה עליך לנטוש את רצונך, ולהיות מודע כל הזמן לכל מה שקורה איתך. אתה ח י י ב להלחם, ובסופו של דבר אתה גם ח י י ב לזנוח חובה זו. אך כשאתה חופשי אתה כבר לא ח י י ב. אתה אחד. אתה ה ד ב ר ולא גורם שנלחם בו. לכן בסיכומו של דבר, אינך ח י י ב, כי ל ח ו ב ה אין יותר משמעות. וזה קשה. אתה כמו "מעיין מים חיים". מעיין זה נחסם לעיתים קרובות יותר ממה שאתה מרשה לעצמך להודות בכך: "המעיין שאתה ניזון ממנו חוזר ונסתם"; "ובתוכך יש בור עמוק! ובבור הזה נמצא אלהים. לפעמים אתה זוכה ברגע של הארה ומגיע אליו. אבל בדרך כלל הבור מכוסה בבוץ ורפש…" המסתירים אותו ממך. נ.ב. דוד ידידי אומר שתעודות הן טובות מאוד לגירוש זבובים בקיץ!!!
"באותן הפעמים שהחסד מופיע, עליך לזהותו, ולהעמיד לרשותו את כל המיומנות... ההִתחיל שלב חדש בחייך?... או שמא עליך להשמיט את סימן השאלה ולקבוע... שלב חדש מתחיל בחייך!" "רגיעה". זו מדיטציה. זו שעת ההתבודדות. הנה זה נובע מתוכך, האם אתה בשל לכך? אתה ודאי יודע שזה לא פשוט להתבודד, אתה "חייב" ללמד את עצמך כיצד עושים זאת. לעיתים נדמה לך שאתה כבר מתחיל לראות את השינוי. אתה יודע שעדיין אינך יודע מה קורה איתך. יש עדיין הרבה זוטות בחייך, שמפריעות, שמציקות, המוציאות אותך משיווי משקלך לעיתים קרובות מאוד. למעשה אין זוטות בחייו של אדם, אבל את זה יודעים באמת רק המוארים. הזוטות האלה הם ה ח י י ם, וכל שאתה צריך זה ללמוד להתייחס אליהם בשוויון נפש. אני פוגש רבים, גם כאן, היודעים את זה בפה, בהיגד, אך לא דרך המהות הפנימית, או כפי שרבים מכנים מהות זו, הלב. ה ת ה ל י ך עדיין אינו ברור לך… אך זה הלקח שלמדת כבר מזמן (גם אם אינך מודה בכך): קיימים שלבים בהם דבר אינו מועיל… צריך פשוט להפעיל את הנפש, וכדי להגיע לתוצאות יש להשקיע אנרגיה. להפעיל את הנפש? מה זאת אומרת? כיצד מפעילים את הנפש? טוב, כדי להפעיל את הנפש, אתה חייב לזהות "דרך ההיגיון את ההיגיון שבחוסר ההיגיון." לוותר על התגובות הראשונות שלך, על מה שנדמה לך שאתה מבין. על התבניות המוכרות. פשוט לא לעשות את זה. להישאר במקום אי-ההבנה, במקום של שקט, לא להיבהל ממנו. לא לנסות להבין. פשוט לקבל את העובדה שיש משהו שאתה לא מבין. ואז הנפש תופעל. כאן ודאי תאמר; אם כך הרי שהמלים "להפעיל את הנפש" מכילות סתירה, כי כדי להפעילה אתה לא נדרש לעשות דבר. אתה נדרש שלא לעשות! אז במה להשקיע אנרגיה? ואני אענה לך; בשמירה על שלווה. בניסיון לא להבין. זה קשה, וזה דורש שהאנרגיה שלך תופנה לכיוון אחר, חדש. ומכאן שזה אפילו עוד יותר קשה. "הזמן" חולף ואתה באמת מנסה להגיע לתוכך פנימה, להתקדם, להשיל מעל עצמך מועקות. זה לא תמיד מצליח, אבל אתה מנסה בכל כוחך. "אתה ח י י ב להבהיר לעצמך את הדברים, ואתה ח י י ב לקבל את עצמך כמו שאתה". להבנתי, זו אינה תחושה זרה למחפשי הרוח. מְשמעת היא הכרחית בתהליך רוחני. לכן, למשל, היהדות דורשת קיום מצוות. הבודהיזם דורש התנתקות, מדיטציה וחיים בקהילה קטנה ושקטה. הקיצוניים פורשים לגמרי מן החיים. חיים רוחניים אין משמעותם שאתה חופשי לעשות כרצונך. הדרך הרוחנית היא דרך ברורה, והיא מצווה עליך לנטוש את רצונך, ולהיות מודע כל הזמן לכל מה שקורה איתך. אתה ח י י ב להלחם, ובסופו של דבר אתה גם ח י י ב לזנוח חובה זו. אך כשאתה חופשי אתה כבר לא ח י י ב. אתה אחד. אתה ה ד ב ר ולא גורם שנלחם בו. לכן בסיכומו של דבר, אינך ח י י ב, כי ל ח ו ב ה אין יותר משמעות. וזה קשה. אתה כמו "מעיין מים חיים". מעיין זה נחסם לעיתים קרובות יותר ממה שאתה מרשה לעצמך להודות בכך: "המעיין שאתה ניזון ממנו חוזר ונסתם"; "ובתוכך יש בור עמוק! ובבור הזה נמצא אלהים. לפעמים אתה זוכה ברגע של הארה ומגיע אליו. אבל בדרך כלל הבור מכוסה בבוץ ורפש…" המסתירים אותו ממך. נ.ב. דוד ידידי אומר שתעודות הן טובות מאוד לגירוש זבובים בקיץ!!!
)