לכל חברי הפורום שלום

לכל חברי הפורום שלום

במזל טוב יש לנו לוח מודעות בו ניתן לרשום ולפרסם מטפלים מרפאות לרפואה משלימה כולם מוזמנים לפרסם את עצמם בלוח
 

freearth10

New member
../images/Emo207.gif כמה מילים על... קנסיולוגיה

בפורום השכן פתחנו לפני שנה מילון של מילות מפתח הקשורות לפורום. נראה לי רעיון נחמד אם גם כאן יהיה מילון כזה. אז אפתח עם התחום בו אני עוסקת: קנסיולוגיה חינוכית. קנסיולוגיה היא תורת התנועה, תנועת הגוף, תנועת הרגש, תנועת המחשבה.במערכת החינוך ניתנת חשיבות מועטה בלבד לתנועה כדרך ללמידה ושיעורים כמו התעמלות ואמנות נחשבים פחות משיעורים בספרות ומתמטיקה והם הראשונים שיקוצצו. כדי ללמוד אנחנו זקוקים לגוף מאוזן בו העיניים יכולות לנוע בקלילות מצד לצד מבלי שנעייף אתהצוואר בתזוזה בלתי פוסקת או בישיבה שמכבידה על מערכת הצוואר והכתפיים, אותה אנו מאמצים כדי לעזור לפעולת העיניים. כבר איינשטטין אמר ש"למידה היא חוויה - כל השאר הוא רק מידע". כל זמן שלא נעגן את הידע שרכשנו בחוויה מסויימת:ציור, שיר, חיבור, משחק, תרגול... - יהיה לנו קשה מאוד להזכר בו בשעת הצורך. כדי לעגן את הידע הזה אנחנו זקוקים לגוף גמיש, קולט, ומאוזן. קנסיולוגיה חינוכית עוסקת באיתור חסימות בגוף ובתרגילים המאחדים את המידע הזורם בין מוח ימין למוח שמאל, בין ההגיון לבין הדמיון. אם אין לנו חלום ואנחנו יודעים בפרטי פרטים את השלבים כדי ליישם אותו - לעולם לא נגיע אליו. לכן חשוב מעבר המידע בין האונות השונות במוח. התרגילים הם לכאורה תרגילים פשוטים: * תרגילים של הצלבה: להרים רגל ימין ולהניח עליה את יד שמאל ולסירוגין להרים רגל שמאל ולהניח עליה את יד ימין, אך מי שמשתמש בעיקר בצד אחד של המוח - יתקשה בביצוע של התרגיל ותרגול התרגיל ישפיע על איכות הלמידה שלו. * תרגילים של הליכה על השמונה האינסופי תוך התמקדות בנקודה מסויימת כך שגורמים לתנועתיות העיין שהיא זו שקולטת את הקריאה. כדי לקרוא טוב אנחנו זקוקים גם למערכת שמיעתית קליטה שתבחין בין ח ל-כ, בין א ל-ה...וכשמשהו חסום במערכת הצוואר והאזניים לא נשמע את ההבדל. דרך מאוד פשוטה לאזן אותה הם תרגילי אזניים וצוואר. * ותרגילים לאיזון שבעת המרכזים האנרגטיים שבגופנו,ו-14 ערוצי האנרגיה המרכזיים. ביניהם תרגילי הרפייה, נשימה וחשיבה חיובית. קנסיולוגיה חינוכית היא דרך פשוטה ומופלאה לשיפור הלמידה של מה שנקרא לקויי קשב ולמידה. מאחר שאנחנו לומדים כל החיים, לומדים בבית הספר, לומדים להתייחס אל הסביבה בה אנו חיים, לומדים ליישם את מה שלמדנו במקום העבודה, לומדים מה אנחנו אוהבים ומה לא ואיך לשכנע את מנהל הבנק לתת לנו הלוואה... היא מתאימה גם לכל מי שרוצה לשפר את איכות חייו. אוייש יצא קצת ארוך
ועוד לא אמרתי מילה על מוח אחד ועל החיבור בין הקנסיולוגיה החינוכית ומוח אחד. אז נשאיר את זה להודעה הבאה, אם זה יעניין אתכם.
מאיה
 
מאיה תודה

מאד מעניין ואני אישית אשמח עם תכתבי גם על מוח אחד ועל החיבור לקנסיולוגיה. כמו אשמח אם תשתתפי כאן בפורום ותעי להורים כאשר הם פונים. ושוב תודה
 

zviaran

New member
תודה מאיה.

נהניתי לקרא מה שכתבת ואני מאד מסכימה אתך בקשר לחוויות הלימוד אותן מחמיצים בבתי הספר. כל מקצועות ה"אמנות" וה"תרבות" שמקצצים. יש ילדים שבית הספר הוא המקום היחיד שבו יש להם הזדמנות להיחשף למקצועות אלה, כי בבתיהם אין גישה אליהם, וזה כל כך חבל. ילדים לא יודעים ללכת לתיאטרון, ללכת לקונצרט או למופע ריקוד. כל זה נראה לכם "חנוני". צביה רן מטפלת הוליסטית מוסמכת בפרחי באך וברייקי
 

freearth10

New member
הקטע הוא

שלימוד אמנות הוא לימוד לכל דבר, הוא צד בחיינו, הוא זה שבמקרים רבים משפר את איכות הלמידה שלנו כי היום לא נותנים לדמיון את המקום שלו בחיים. בית הספר מלמד הגיון, רצף,מיון , אבל מזניח את הדמיון, האינטואיציה הרגש ויכולת פתרון בעיות. כמורה לאנגלית אני יכולה לספר לך שכדי לבדוק את הבנת הנקרא לא צריך לבדוק את שפת הילד, כי אז את כבר בודקת משהו אחר לגמרי. אפשר לתת לילד לצייר, לפסל, להביע במשחק, בסיפור .... המורות יודעות את זה והיום נותנות אפשרות במקום לסכם סיפור לצייר אותו, אבל על ציור, גם כזה שמביע את תווי הפנים של הדמויות שתוארו בסיפור - ברוב המקרים הילד לא יקבל ציון המתאים להשקעה שלו בציור ולמה שהציור מביע, אלא לרוב יתייחסו אל זה כאל משהו שולי, כי מה זה כבר ציור ושוכחים לרגע שכדי לצייר אתה צריך לדעת את מי, את מה ואת היחסים שביניהם ולהכניס פנימה את היכולת שלך להביע זאת. ציור/ריקוד/מוזיקה הוא כמו כתיבה משולבים בו הרבה מאוד מיומנויות וצריך לטפח אותם לא רק כדי להעשיר את עולמנו התרבותי (שלה חשיבות בפני עצמה) אלא גם כדי ללמוד טוב יותר.
 
מסכימה איתך

בילדותי ספורט היה הסיוט הכי גדול שלי, המקום בו נכשלתי כל פעם מחדש בגלל החוויה הזו נמנעתי מלעשות ספורט במשך שנים ואם כבר נרשמתי לאיזה חוג זה תמיד היה לזמן קצר כי הרי אני לא טובה בזה. בתקופה בה גרתי בניו זילנד עשיתי כמה תהליכים ואחד מהם זה לעבוד על הגוף עבדתי עם מורה פרטית שעם הזמן הפכה להיות החברה הכי טובה שלי והיא למדה אותי ספורט אחר, ופתאום זה לא סיוט ואין בו כשלונות אלה הרבה כיף ותחושת סיפוק. אז מדוע בבתי ספר לא מלמדים כך על יציבה על נשימות על יוגה, פילאטס וכו' מדוע המורים כל כך נוקשים ומלדים דברים שלא מקדמים או יעזרו, מי באמת צריך לדעת לקפוץ על חמור למה זה טוב? טיפוס על חבל החוויה הכי משפילה כל פעם מחדש, האם מישהו דיבר איתי על חגורת הכתפיים ואיך מחזקים את זה. לגבי אומנות כל כך חבל שלא מתייחסים לכך בהרבה יותר כבוד דימיון זה המפתח לחיים וללמידה וזה מקבל במה כל כך קטנה, כל כך חבל.
 

freearth10

New member
היום אולי תצליחי אפילו

לקפוץ על חמור. ולמה טיפוס על חבל היא חוויה משפילה? טיפוס על חבל, קפיצת חמור, כדי להצליח בהם צריך גוף מאוד מאוזן, גם כשהוא בתנועה וכוח בידיים והערכת מצב והתזמון הנכון. כל אלה מיומנויות שחשובות גם לביצוע הספציפי של הקפיצה על החמור וגם משפרת את הגמישות בכלל ואת גמישות החשיבה בפרט ומפעילה מרכזים שונים במוח. בספורט כמו בכל למידה אחרת, היא צריכה להיות מותאמת לרמה של התלמיד, כך שהיא תקדם אותו ולא תקבע אותו.
 
לי היא הייתה חוויה מאד משפילה

ותראומטית, אני מאמינה שאני לא התלמידה או התלמיד היחיד/ה שחווה סיעורי ספורט ככה. מעולם לא הצלחתי לקפוץ או לטפס על חבל, מאחד פחדתי ומהשני לא היה לי כוח בידיים, היום אני יודעת שזה קשור לחגורת הכתפיים בימים האם אף אחד לא דיבר על חגורת כתפיים. כל חוויה של כישלון רק מקבעת את התוחשה שלך והפחד רק גדל, בצעירותי ספורט היה הקללה שלי הענוש, שם הרגשתי השפלה ודחייה. חבל לי שעדיין מלמדים ספורט בדרך הזו כי זה לא מקדם אף אחד ובטח לא מועיל.
 

kashke

New member
אחד מהעקרונות בשיטת Child'Space

שיטת שלהב = Child'Space, הוא שאין לעמת ילד עם הקושי שלו. כולנו זוכרים את המשפט (המרתיח) "תתאמץ אז תצליח" - מי שלא יכול משהו - אם יתאמץ לא בטוח שיצליח. יש למצוא דרך אחרת, שונה, להגיע לקושי ולנסות ל"הגיע" ממקום אחר.
 

freearth10

New member
../images/Emo207.gifכמה מילים על... מוח אחד

כל טראומה אותה אנחנו עוברים - הגוף זוכר. הזכרון הזה אצור בגופנו וכל תא חדש שנוצר , נוצר כבר עם הזכרון התאי הזה. הזכרון הזה גורם לו להתנהג בצורה מסויימת ועד שלא נשחרר את הטראומה הראשונית שגרמה לדפוס ההתנהגותי הזה נמשיך לחזור שוב ושוב על אותה הטעות. מוח אחד היא תקשורת ישירה עם התת מודע, בעזרת בדיקת שריר. אם ניתן גרוי שלילי, למשל אם נאמר לילד שלא אוהב את בית הספר - את המילה בית ספר - ונבדוק את אחד השרירים הקצרים - נגלה שהשריר נחלש. לעומת זאת אם ניתן גרוי חיובי כמו כדורסל לילד שכל עולמו הוא כדורסל - השריר ילך ויתחזק. בעזרת תגובת השריר ניתן למצוא את הגרוי שיש בו מתח שלילי לאותו המטופל ומאחר שהשריר הופך להיות כמו מכונת אמת ניתן כך לבדוק באיזה תחום המטופל כרגע מוכן לגעת ובאיזה שיטה נוכל לעזור לו להכיל את השינוי וכך שלב אחר שלב במהלך טיפול בנושאים שעולים על ידי המטופל מגיעים אל הטראומה שהיא המקור להתנהגות מסויימת, שפעם מאוד עזרה לעובר או לילד הקטן והיום כבר אין צורך בה וניתן לשחרר אותה ולהכניס במקומה התנהגות שתגרום לצמיחה ולבחירה מתוך בחירה.עם סיום כל נושא כשאין עוד מתח שלילי מסביב הנושא - הבעיה פשוט נפתרת. לפני שבוע סיימתי לעבוד עם המטופלת שלי על הנושא: אני עושה שינויים בבית. היא כבר שנים רוצה לצבוע ולעצב מחדש את הבית בו היא גדלה, אבל לא מזמן אמא שלה נפטרה והיא לא הרגישה שזה הבית שלה אלא הבית של הוריה שכבר נפטרו ששם אין לה שום זכות לעשות שינוי. כשביקשתי ממנה לבחור את אחד מקלפי ה-animal שמדברים אליה ביותר היא בחרה את קלף הצב.הצב קשור לבית היא אמרה. בעיניה הצב היה עצוב, כי כבד לו והילד שעל גבו היה שמח. הצב נתן לדבריה לילד טרמפ ואילו הילד נתן לצב שמחה, שלקח לו זמן לקבל אותה. כששאלתי אותה מי מבין השניים זאת היא - היא אמרה הצב. כשהיה לה ברור שהיא נושאת את הבית שלה - הבעיה בעצם כמעט ונפתרה . לאחר כמה ימים היא סיפרה שאחיה שלח לה כריות ווילונות, היא הלכה לקנות צבע ועשתה ברור ראשוני כדי לבחור את הצבעי שיצבע לה לאחר החגים את הבית. ורק מעניין מיהו הילד הזה שיביא את השמחה לחיייה... למרות שקנסיולוגיה חינוכית ומוח אחד הם שני ענפים שונים של הקנסיולוגיה הרבה מאוד מטפלים משלבים את הטיפול ביחד , כי כך ניתן למצוא את התרגיל שישחרר את הרגש או לחילופין למצוא את העבודה התזונתית/רגשית/אלקטרומגנטית... שתביא לשחרור הגוף.
מאיה
 
למעלה