לכל חברי הפורום ........./images/Emo23.gif
לכל חברי הפורום ....... נכנסתי לכאן הערב בפעם הראשונה ...... וישר נכנסתי להודעות שנגעו לליבי . ועל מעט השארתי חותמי תגובתי . ואחר זמן מה , ובעודי משוטטת אחר יהלומי מילים הגלומות כאן הפורום , חשתי דבר מה בקריאה שאני רוצה לשתף עימכם . מה שחשתי היה כובד . כובד מוכר , מרתק , מהפנט משהו , של עצב עמוק . בעצב ובהדהודי שיברונות הלב ..... יש משהו ממכר ..... כמתמכרת יאוש אני מכירה זאת כה טוב . אולם ..... לצערי ..... התחושות הללו ,עם כל זה שהן נכונות ואמיתיות וכנות ....... אולם מניסיון הם מובילות לאחיזה במוות . ולעיתים רבות מדי הן מביאות את שאיפת המוות ...... והחולי . מכיוון שחוק בסיסי של העולם בו אנו חיים , קובע שכל מי שנולד , יש לו יום בו יעזוב את גופו ..... מכך שלמעשה כל אדם החי בעולם , יציר אדם אחר , יכיר ויחווה בשלב זה או אחר בחייו אדם יקר שהגיע זמנו לעזוב את גופו . אין פה מתמטיקה מסובכת . אלא פשוט הגיון ישר . בעולם המודרני עטור ביטוחים למינהם ..... יש מין גישה ..... שזורמת כמודעות נסתרת המופיעה אצל כל החברים ......והיא שמוות = עונש . מוות אינו עונש ...... כי מוות זה הדבר הכי טיבעי בטבע . הבעיה זה לא במושג מוות , אלא באקונוטציה שאנו מעמיסים על המילה . רוצים לבדוק את האקונוטציה האישית שלכם ? כיתבו על דף את המילה , ואז כתבו את כל הדברים והתחושות המיידיים העולים לכם . זה יתן לכם מושג מה . לגבי איך אתם אינדיוודואלית . חושבים ומעמיסים על המילה מוות . לקחו לי שנים ארוכות של התמודדות עם מוות של אדם היקר לליבי ...... בכדי להבין הרבה דברים שפועלים בעולמנו במין הפוך על הפוך . התברר לי שאנו הרבה פעמים מגיבים למוות בצורה שאינה מוסיפה לא לרוחו של המת , ואף לא לחיים של הנשארים . כל זה התברר לי כשנכנסתי למסע להבין מה יש מעבר למה שאנו קוראים לו מוות ? היריעה כאן קצרה מלתאר את מסעי עד כה . אולם אני יכולה לומר בבירור ....... שכשאנו מוכנסים בעצב רב למת , אנו הרבה פעמים מונעים ממנו מלהמשיך .....ומונעים מעצמנו מלהמשיך לחיות . ואיני מדברת על התנהגות תיפקודית חיצונית הניראית לעין .(כמו לקום לעבודה , לעשות בדייקנות את החובות ועוד ) ..... אלא על תחושת החיים הסקרנות והאהבה שבהם החיים מפכים באדם . לעיתים בעת אבל , אנו מפנים את כל תחושות החיים ומאכלסים בתוכנו את העצב העמוק , את הכעס על חוסר הצדק העולמי .... את הכעס , אם על הגורמים שלדעתנו הביאו את המצב , או חיפוש האחראים לעוולה ...... אך מוות אינה עוולה ...... אני למדתי שמוות זה רק החלפת צורה ...... השלה של כלי הרכב שנקרא גוף . והתקיימות רוחנית מלאה בכאן ועכשו . אנשים רבים חווים את רוח יקיריהם בהמון צורות . אם בתחושה בחדר . אם בפתאם הלמות לב מוכרת , אם בחלומות , אהובינו כאן תמיד . רק הרגלי תרבות האבל שלנו ....... על פי חוקי הנשמה , לא תמיד לדעתי נכונים . בהרגלי המוות של תרבותנו - יש הרבה מין השימור במוות עצמו . באם אשווה את הרגלי המוות בתרבויות אחרות , נמצא דברים לחלוטין אחרים . תרבויות שכונו על ידי חברתנו הנאורה כ- " פרימיטיביות " והינם חיות בהרמוניה עם הטבע , כמו האינדיאנים למשל ....... המוות הינו חלק מטקסי פרידה ...... והעברה של הנשמה לעולם הרוח , הקיים כאן בכל רגע בכל מקום . ועיקר משמעות הטקסים הינם לעזור לנשמה לעבור הלאה ...... כי כמו שאנו חווים את עצבות הפרידה ..... ככה גם הנשמה . ובדרכי מסעי מתי שהוא הבנתי ..... שכשאני עצובה .... אז אני כובלת את נשמת האדם שאהבתי לכאן קרוב עד כבדות לעולם הגישמי ....... אך כשאני מודעת לנוכחות הנשמה בכל מקום ....... אני מצליחה להעביר את הגעגוע והעצב ......לשליחת אהבה , תודות וברכות ......... אלו דברים שעוזרים לכל המעורבים בכל העולמות . אין לנו שליטה מתוך הגוף על המוות ............. ואין לנו הבנה מתוך הגוף על סיבות הנשמה למות בזמנים שלנו לא נראים ...... מכל סיבה שהיא באם מחלה ( מחל ה´) או תאונה או רצח ....... אני רק יודעת שכל זה קשור לדברים שאין לנו מושג עליהם . אבל בתוך הגוף ....... יש לנו שליטה על החיים ....... אני יודעת שלאדם שכואב במות אהובו , דברי נשמעים לעיתים לא נהירים , אז ארחיב ואתן עוד דוגמא שאולי תבהיר ותעזור לנו לכולנו לשים ליבנו לאהבה מתוך חיים ........ אם כל מי שחי , יגיע יום מותו ..... אז גם יומי יגיע לשוב בשלמות לגודלת נפשי ללא צורך בגוף . אז אם אני אגיע ליום הזה ...... מה אני הייתי רוצה שאהובי שנשארו בחיים יחוו ? כשהיה לי סרטן לפני 7 שנים ..... אז המחשבה הזו היתה קרובה יותר ואמיתית ...... ומה שאני רציתי ...... זה שהם ימשיכו לחיות ולאהוב ולהמשיך מסעם , לא בשמי , ולא בשבילי , אלא בשבילהם . ורציתי שהם יהיו מאושרים , כי כשהם עצובים אז זה יוצר אצלי תחושות קשות גם כשאני בחיים . והתיסכול הכי גדול , זה לחוש לא להיות מסוגל לעזור ...... ואם אהיה ללא גוף ..... והם יהיו בעצב , ולא ידעו שאני שם מחבקת אותם ....... אז זה יחוש כה מתסכל . אז זהו לבינתיים שנייה לפני שאני ממשיכה לברבר כל הלילה ....... זה מה שרציתי לומר . כי הרגש של העצב הוא אמיתי . אבל אולי יחד נוכל למצוא מקום ללמוד להחליפו לאהבה ...... כי רוח אהובינו באשר הם ......תמיד קיימת לנצח בליבנו .......אז למה להעצב ? הסיטו עינכם בחרו בשימחה ובחיים ......ורוח אהובכם תישמח ותיתעלה עימכם ........ בברכות ואהבה אני נ.ב ....... האם מישהו כאן חווה נוכחות של נשמת אהובו שעבר למימד אחר ?????
לכל חברי הפורום ....... נכנסתי לכאן הערב בפעם הראשונה ...... וישר נכנסתי להודעות שנגעו לליבי . ועל מעט השארתי חותמי תגובתי . ואחר זמן מה , ובעודי משוטטת אחר יהלומי מילים הגלומות כאן הפורום , חשתי דבר מה בקריאה שאני רוצה לשתף עימכם . מה שחשתי היה כובד . כובד מוכר , מרתק , מהפנט משהו , של עצב עמוק . בעצב ובהדהודי שיברונות הלב ..... יש משהו ממכר ..... כמתמכרת יאוש אני מכירה זאת כה טוב . אולם ..... לצערי ..... התחושות הללו ,עם כל זה שהן נכונות ואמיתיות וכנות ....... אולם מניסיון הם מובילות לאחיזה במוות . ולעיתים רבות מדי הן מביאות את שאיפת המוות ...... והחולי . מכיוון שחוק בסיסי של העולם בו אנו חיים , קובע שכל מי שנולד , יש לו יום בו יעזוב את גופו ..... מכך שלמעשה כל אדם החי בעולם , יציר אדם אחר , יכיר ויחווה בשלב זה או אחר בחייו אדם יקר שהגיע זמנו לעזוב את גופו . אין פה מתמטיקה מסובכת . אלא פשוט הגיון ישר . בעולם המודרני עטור ביטוחים למינהם ..... יש מין גישה ..... שזורמת כמודעות נסתרת המופיעה אצל כל החברים ......והיא שמוות = עונש . מוות אינו עונש ...... כי מוות זה הדבר הכי טיבעי בטבע . הבעיה זה לא במושג מוות , אלא באקונוטציה שאנו מעמיסים על המילה . רוצים לבדוק את האקונוטציה האישית שלכם ? כיתבו על דף את המילה , ואז כתבו את כל הדברים והתחושות המיידיים העולים לכם . זה יתן לכם מושג מה . לגבי איך אתם אינדיוודואלית . חושבים ומעמיסים על המילה מוות . לקחו לי שנים ארוכות של התמודדות עם מוות של אדם היקר לליבי ...... בכדי להבין הרבה דברים שפועלים בעולמנו במין הפוך על הפוך . התברר לי שאנו הרבה פעמים מגיבים למוות בצורה שאינה מוסיפה לא לרוחו של המת , ואף לא לחיים של הנשארים . כל זה התברר לי כשנכנסתי למסע להבין מה יש מעבר למה שאנו קוראים לו מוות ? היריעה כאן קצרה מלתאר את מסעי עד כה . אולם אני יכולה לומר בבירור ....... שכשאנו מוכנסים בעצב רב למת , אנו הרבה פעמים מונעים ממנו מלהמשיך .....ומונעים מעצמנו מלהמשיך לחיות . ואיני מדברת על התנהגות תיפקודית חיצונית הניראית לעין .(כמו לקום לעבודה , לעשות בדייקנות את החובות ועוד ) ..... אלא על תחושת החיים הסקרנות והאהבה שבהם החיים מפכים באדם . לעיתים בעת אבל , אנו מפנים את כל תחושות החיים ומאכלסים בתוכנו את העצב העמוק , את הכעס על חוסר הצדק העולמי .... את הכעס , אם על הגורמים שלדעתנו הביאו את המצב , או חיפוש האחראים לעוולה ...... אך מוות אינה עוולה ...... אני למדתי שמוות זה רק החלפת צורה ...... השלה של כלי הרכב שנקרא גוף . והתקיימות רוחנית מלאה בכאן ועכשו . אנשים רבים חווים את רוח יקיריהם בהמון צורות . אם בתחושה בחדר . אם בפתאם הלמות לב מוכרת , אם בחלומות , אהובינו כאן תמיד . רק הרגלי תרבות האבל שלנו ....... על פי חוקי הנשמה , לא תמיד לדעתי נכונים . בהרגלי המוות של תרבותנו - יש הרבה מין השימור במוות עצמו . באם אשווה את הרגלי המוות בתרבויות אחרות , נמצא דברים לחלוטין אחרים . תרבויות שכונו על ידי חברתנו הנאורה כ- " פרימיטיביות " והינם חיות בהרמוניה עם הטבע , כמו האינדיאנים למשל ....... המוות הינו חלק מטקסי פרידה ...... והעברה של הנשמה לעולם הרוח , הקיים כאן בכל רגע בכל מקום . ועיקר משמעות הטקסים הינם לעזור לנשמה לעבור הלאה ...... כי כמו שאנו חווים את עצבות הפרידה ..... ככה גם הנשמה . ובדרכי מסעי מתי שהוא הבנתי ..... שכשאני עצובה .... אז אני כובלת את נשמת האדם שאהבתי לכאן קרוב עד כבדות לעולם הגישמי ....... אך כשאני מודעת לנוכחות הנשמה בכל מקום ....... אני מצליחה להעביר את הגעגוע והעצב ......לשליחת אהבה , תודות וברכות ......... אלו דברים שעוזרים לכל המעורבים בכל העולמות . אין לנו שליטה מתוך הגוף על המוות ............. ואין לנו הבנה מתוך הגוף על סיבות הנשמה למות בזמנים שלנו לא נראים ...... מכל סיבה שהיא באם מחלה ( מחל ה´) או תאונה או רצח ....... אני רק יודעת שכל זה קשור לדברים שאין לנו מושג עליהם . אבל בתוך הגוף ....... יש לנו שליטה על החיים ....... אני יודעת שלאדם שכואב במות אהובו , דברי נשמעים לעיתים לא נהירים , אז ארחיב ואתן עוד דוגמא שאולי תבהיר ותעזור לנו לכולנו לשים ליבנו לאהבה מתוך חיים ........ אם כל מי שחי , יגיע יום מותו ..... אז גם יומי יגיע לשוב בשלמות לגודלת נפשי ללא צורך בגוף . אז אם אני אגיע ליום הזה ...... מה אני הייתי רוצה שאהובי שנשארו בחיים יחוו ? כשהיה לי סרטן לפני 7 שנים ..... אז המחשבה הזו היתה קרובה יותר ואמיתית ...... ומה שאני רציתי ...... זה שהם ימשיכו לחיות ולאהוב ולהמשיך מסעם , לא בשמי , ולא בשבילי , אלא בשבילהם . ורציתי שהם יהיו מאושרים , כי כשהם עצובים אז זה יוצר אצלי תחושות קשות גם כשאני בחיים . והתיסכול הכי גדול , זה לחוש לא להיות מסוגל לעזור ...... ואם אהיה ללא גוף ..... והם יהיו בעצב , ולא ידעו שאני שם מחבקת אותם ....... אז זה יחוש כה מתסכל . אז זהו לבינתיים שנייה לפני שאני ממשיכה לברבר כל הלילה ....... זה מה שרציתי לומר . כי הרגש של העצב הוא אמיתי . אבל אולי יחד נוכל למצוא מקום ללמוד להחליפו לאהבה ...... כי רוח אהובינו באשר הם ......תמיד קיימת לנצח בליבנו .......אז למה להעצב ? הסיטו עינכם בחרו בשימחה ובחיים ......ורוח אהובכם תישמח ותיתעלה עימכם ........ בברכות ואהבה אני נ.ב ....... האם מישהו כאן חווה נוכחות של נשמת אהובו שעבר למימד אחר ?????
