לכל מגיבי המון המון תודות - התלבטות
ציינו בפני כי הייתי תקיף ללא סיבה וכפוי טובה כמעט לכל המגיבים בשירשורים הקודמים שלי אז ברצוני אם אפשר לבקש סליחה אם גיליתי חוסר סבלנות והייתי מרוכז בבעיה שלי מכדי לשמוע מה אנשים אומרים לי (כיוון שזה מה שקרה), אני מאד מאד מעריך את זה שגיליתם סבלנות לקרוא את הבעיה שלי ולנסות לייעץ לי ומביוחד כשלא ממש הבנתי למה התכוונת אז חזרתם וחזרתן לנסות להסביר לי (דורי). אני מניח שהייתי כואב מכדי לשמוע ויותר רציתי להישתפך.
עם זאת אני מאמין כי הרבה האמינו (אולי באשמתי) כי הבעיה היא שלא היה לי סקס בגיל צעיר ובמידה מסויימת זה כן סובב סביב זה העיניין הוא שזה מייצג את הצורה בה גדלתי - לבד- למרות היותי מוקף אנשים לא ידעתי "לשחק" איתם ועכשיו זה בה לידי ביטוי בבתולים יש לי עוד הרבה דוגמאות לבדידות הזו אבל מה שמפריע לי עכשיו זה בתולים כיוון שאני מרגיש שהתעוררתי (אני יודע זה מצחיק - מה גרם לך לישון כל כך הרבה זמן).
בכל אופן פרסתי את הבעיה שהתכרתי בשירשורים הקודמים (מירמור- איך החיים שלי היו נראים אילולה כן הייתי עושה סקס בגיל נורמלי וכעס - על הסביבה שהפכה אותי למבודד) הרופא נתן שתי אפשרויות להתמודד עם הבתולים:1- לקחת מדכאי דיכאון בצורה כזו שידכאו את יצר המין שלי ויהפכו אותי לא-מיני לכל חיי וכך לא יהיה לי כעס ומרמור כיוון שסקס לא יתריד אותי כמו שהוא לא התריד אותי כל השנתיים האחרונות. 2-להוריד את מינון התרופות האנטי דיכאוניות להיחשף ליצר המין אבל אני אצתרך להתמודד עם הכעס והמירמור שלי
האפשרות השניה היא היותר אמיצה והיותר נכונה מוסרית לדעתי
אמרו לי כי הדרך לעשות אותה היא פשוט לקבל החלטה, החלטה כי אני סופג את כל התחושות הרעות. הפחד שלי היא שאם אני אספוג אותם זה בעצם דילגיטימציה שלי לרגשות הללו ובכך אני למעשה בוגד בעצמי (אני יודע זה נשמע אקסיומטי)
שאלה:לכל אלא שמבינים את העיניין - איזה אפשרות אתם הייתם בוחרים? ולמה? ואם בחרתם ב-2 איך הייתם מתמודדים עם הרגשות?
תודה
ציינו בפני כי הייתי תקיף ללא סיבה וכפוי טובה כמעט לכל המגיבים בשירשורים הקודמים שלי אז ברצוני אם אפשר לבקש סליחה אם גיליתי חוסר סבלנות והייתי מרוכז בבעיה שלי מכדי לשמוע מה אנשים אומרים לי (כיוון שזה מה שקרה), אני מאד מאד מעריך את זה שגיליתם סבלנות לקרוא את הבעיה שלי ולנסות לייעץ לי ומביוחד כשלא ממש הבנתי למה התכוונת אז חזרתם וחזרתן לנסות להסביר לי (דורי). אני מניח שהייתי כואב מכדי לשמוע ויותר רציתי להישתפך.
עם זאת אני מאמין כי הרבה האמינו (אולי באשמתי) כי הבעיה היא שלא היה לי סקס בגיל צעיר ובמידה מסויימת זה כן סובב סביב זה העיניין הוא שזה מייצג את הצורה בה גדלתי - לבד- למרות היותי מוקף אנשים לא ידעתי "לשחק" איתם ועכשיו זה בה לידי ביטוי בבתולים יש לי עוד הרבה דוגמאות לבדידות הזו אבל מה שמפריע לי עכשיו זה בתולים כיוון שאני מרגיש שהתעוררתי (אני יודע זה מצחיק - מה גרם לך לישון כל כך הרבה זמן).
בכל אופן פרסתי את הבעיה שהתכרתי בשירשורים הקודמים (מירמור- איך החיים שלי היו נראים אילולה כן הייתי עושה סקס בגיל נורמלי וכעס - על הסביבה שהפכה אותי למבודד) הרופא נתן שתי אפשרויות להתמודד עם הבתולים:1- לקחת מדכאי דיכאון בצורה כזו שידכאו את יצר המין שלי ויהפכו אותי לא-מיני לכל חיי וכך לא יהיה לי כעס ומרמור כיוון שסקס לא יתריד אותי כמו שהוא לא התריד אותי כל השנתיים האחרונות. 2-להוריד את מינון התרופות האנטי דיכאוניות להיחשף ליצר המין אבל אני אצתרך להתמודד עם הכעס והמירמור שלי
האפשרות השניה היא היותר אמיצה והיותר נכונה מוסרית לדעתי
אמרו לי כי הדרך לעשות אותה היא פשוט לקבל החלטה, החלטה כי אני סופג את כל התחושות הרעות. הפחד שלי היא שאם אני אספוג אותם זה בעצם דילגיטימציה שלי לרגשות הללו ובכך אני למעשה בוגד בעצמי (אני יודע זה נשמע אקסיומטי)
שאלה:לכל אלא שמבינים את העיניין - איזה אפשרות אתם הייתם בוחרים? ולמה? ואם בחרתם ב-2 איך הייתם מתמודדים עם הרגשות?
תודה