לכל מי שמערער על זכותנו לדבר
הטקסט הבא קצת עצבני, אבל באמת שממש נמאס לי מכל האנשים שמערערים על זכותנו לדון בכל נושא שבעולם, כולל לא להרות. כמעט בכל שיחה בנושא הלא-ילדים שואלים אותי למה לעשות מזה עניין?, מה האישיו?; כשחשבנו להקים את הפורום הזה נשאלנו לא פעם בשביל מה זה טוב, מה העניין, אז ככה: למה נשים שמדברות על לא לרצות ילדים זה לעשות אישיו, אבל לדבר על כמעט כל דבר אחר זה לא, או שזה אישיו "נכון". נראה לי שהטיעון הזה הוא עוד דרך להשתיק אותנו, להגיד אתן עושות עניין איפה שאין, אז דבר ראשון, זכותנו ושאף אחד לא יגיד לנו שלדבר עם חברות שלנו על קוסמטיקה ודיאטות זה בסדר ולדבר איתן על ההריונות והטחורים שלנו זה משובח אפילו יותר, אבל לדבר על אי-ההריון שלנו זה לא בסדר? מה קרה? שמעת פעם שאומרים לאשה בהריון שלא תעשה מזה אישיו (וזה למרות שכמעט כולן עוברות את זה?)??? למה מכל הררי המלל שבעולם, דווקא זה שלנו נראה לכולם מיותר? למה ובעבור מי אנחנו צריכות בכלל להצדיק שיחה שבא לנו לשוחח? מי שלא מעניין אותו שלא ישתתף. אף אחד לא תוהה למה אנשים הופכים את אהבתם ליעל בר-זוהר או למכוניות מרוץ לדבר מה שמנוהל במרחב הציבורי, בפורום, במפגשים וכו'. לא ישאלו למה אתה לא יכול להישאר בחדר שלך עם הפוסטר וזהו, מה יוצא לך מלטחון את הנושא שוב ושוב עם אחרים. ככה זה אנשים. רוצים לדבר. דבר שני, בשבילי זה בהחלט אישיו. יש להבדיל בין אישיו לבין מיסיונריות. ברור שזה עניין בשבילי שאני לא רוצה ילדים. כל דבר שאני עושה, ובעיקר אם הוא שונה ממה שעושים כל שאר האנשים הוא עניין ואפילו עניין גדול עבורי. זה החיים שלי, לא? אני לא מוצאת שום סיבה שבעולם לא לדבר על זה עם כל מי שרוצה להשתתף בדיון כזה. זה מעניין אותי, זה מרתק בעיני. מה שנראה לי משמים ממש זה לשכנע נשים אחרות - ממש לא אכפת לי שאנשים יעשו ילדים (אם כי הייתי שמחה שהם ישימו לב יותר לפיצוץ האוכלוסין בעולם) וגם ממש לא מעניין אותי מה יש לאחרים לומר על הבחירה שלי - זה עניין לגמרי פרטי. זה כמו להתווכח עם מישהו על מה עדיף קטשופ או חרדל (וכשהוא בא לענות, לשאול אותו למה הוא עושה מזה עניין...). גם לא מעניין אותי לשמוע אנשים אחרים שאומרים "זכותכם, זוהי הבחירה שלכן, איש באמונתו", באמת, ברור שזו זכותי, לא פיקפקתי בדבר לרגע (למרות שיש להודות שזה נעים לפעמים, אחרי קיתונות הבוז שאנו חוטפות בדרך-כלל). הדבר היחיד שמעניין אותי זה לשמוע נשים אחרות שמתעסקות בזה, איך הן הגיעו לזה, על מה הן חושבות, איפה הרגעים הקשים, היכן המקומות בהן הבחירה נראית מובנת מאליה, איך היא מתמודדת עם המשפחה שלה, איך המשפחה אתה, זוגיות בלי ילדים, הזדקנות בלי ילדים. הנושא מעניין אותי פשוט, ושאף אחד לא יגיד לי שזה מרתק פחות מנטלי אוריירו. ואת כל זה אני לא צריכה (כמו שוודאי יגידו לנו כאן בהמשך) בשביל להגיד לעצמי שאני בסדר. אני יודעת שאני לא פחות לא בסדר מכל אחד אחר. אין פה גם עניין של חיפוש מודל - לראות מישהי שעברה היטב את החיים בלי ילדים ולומר זוהי הדוגמא שלי. הרי זה לא שאני צריכה לשאוב כוחות. לא לרצות ילדים זה לא כמו סרטן. אני רוצה לדבר על זה כמו שכל אחת אחרת רוצה לדבר עם החברות שלה על מה שמעסיק אותן, ויהיה זה הליוויס החדש או הגננת הישנה. באמת, אפשר לחשוב שזה כמו ב"תהילה" של עגנון – אנחנו מבזבזות לאחרים מלים בנושאים חשובים יותר... אני באמת חושבת שלא כדאי לנו לבזבז זמן בפורום על הצדקות ללמה אנחנו רוצות לדבר. השתיקו את הנשים אלפי שנים ועכשיו אנחנו נדבר על מה שבא לנו ואף אחד לא חייב לבוא לשמוע ואנחנו לא צריכות להצדיק כלום בכלל. אני בטוחה שאף אחד לא הולך לפורום של הראל סקעת כדי לבחון מנקודת מבט פסיכולוגיסטית למה האנשים שם רוצים לדבר אחד עם השני. הם עושים את זה כי על-ידי שיחות עם אחרים אתה מבין ומרכיב את מושג העצמי שלך. אין דרך אחרת. ישאלו אותנו "למה זה לא נשאר ברמה של ה"פרטי", למה לפתוח פורום על זה? למה להצהיר על זה?" לדעתי, זה שבא לנו לדבר על זה זו סיבה מספיקה. כל לסבית שיוצאת מהארון או מדברת על זה עם מישהו הופכת את לסביותה להצהרה? זה אומר שהיא מנסה לשכנע את כל הנשים להיות לסביות? זה אומר שהיא לא שלמה עם זה? אומר שהיא עושה ביג-דיל? ברור שלא. היא מדברת בסך-הכל. כמונו. אני לא חושבת שאנו מצהירות כלום (במובן הבומבסטי של המלה) מה יש לנו להצהיר בכלל בנושא הזה? אני באמת באמת באמת לא מבינה מה מפריע כל-כך לאנשים שנדבר. לא מוזר? כמו שלכל לסבית יהיה נעים שתהיה לה חברה לסבית לדבר אתה על זה, כמו שכל שמנמנה תעדיף לא להיות רק בחברת אנורקטיות כדי שהיא תוכל לדבר על דיאטות ולהתבכיין, כמו שכל חובב קראטה ישמח שיהיה לו מישהו לדבר אתו על קראטה וכמו שכל האמהות בעולם המערבי לא מפסיקות לדבר על הילדים שלהם, ככה גם אנחנו. אני מרגישה ששיחות של י עם חברות על ילדים גרמו לי לחשוב יותר על העניין ונתנו לי קצת זוויות אחרות וזה מספק אותי לגמרי. אני רוצה שגם אני וגם אחרות יוכלו לבחון את הנושא ולחשוב עליו, שיהיו לכולנו מספיק כלים להחליט החלטה כל-כך חשובה. גם ברור שאשמח שאם בעקבות שהייה בפורום מישהי שלא רצתה ילדים תחליט שהיא כן רוצה כי היא חשבה על זה הרבה וגילתה שכך יהיה לה טוב יותר. סבבה, לפחות היא חשבה ולא לקחה כמובן מאליו שהיא צריכה ללדת. לגבי הפורום כקבוצת תמיכה או כבעל אג'נדה מוגדרת: אני לא חושבת שיש לנו או שצריכה להיות לנו אג'נדה. אנחנו לא מפלגה. אנחנו פשוט נשים שעושות משהו קצת אחרת (אין טעם להכחיש) ורוצות לדבר על זה. השאיפה שלי היא שבפורום תהיינה רק נשים (גברים מוזמנים כמובן, אך הפורום הוא נשי במהותו) שלא רוצות ילדים או שמתלבטות בנושא ורוצות לשמוע את הסיבות שהביאו כל אחת מאתנו להחלטה הזו (וכמובן שאין לי שום עניין לשכנע אותה כך או אחרת), כך שברור שאין לנו אג'נדה יותר מלקבוצת נשים שמשחקות הוקי ביחד. הסיבה היחידה שהתכנסנו בפורום היא שבגלל שאנו זרות זו לזו, זוהי הדרך היחידה שלנו להכיר. אם בכל עיר היתה קבוצת נשים כזו, אולי לא היינו צריכות פורום (כמעט לכל קבוצת מיעוט יש מקומות מפגש מוגדרים או סימנים מזהים, כך שהם יכולים לפגוש זה את זה בנסיבות טבעיות יותר, לנו אין). אין לי שום חברה שלא רוצה ללדת ואני לא רוצה להישאר רק בתחום המחשבה שלי. אני כבר משעממת אותי. רוצה לשמוע פיתוחים אחרים לעניין הזה. וכל ההתכנסות החברתית הזו, עשויה אולי לעזור לכל אחת מאתנו לענות על השאלות שמעסיקות אותנו סביב זה. אין מה לעשות, כמעט כל בני האדם חושבים יותר טוב כשמאתגרים אותם מהצד, ששואלים אותם שאלות ומעמתים אותם עם תבניות החשיבה שלהם. כך גם אנחנו (וככל שיהיו לנו יותר וכחנים טורדניים בפורום, כך נגיע לשם יותר לאט). אבל אנחנו לא קבוצת תמיכה במובן הטהור של המלה – אני לא יכולה להגיד לאף-אחת שהיא עושה את הדבר הנכון או שאני יודעת בדיוק למה אני עושה את זה או שאני בטוחה בצדקתי. אנחנו יכולות רק להיות שם, לדבר ולהקשיב ולהתעסק במה שמעניין אותנו, ויכול להיות שמתישהו נעלה שלב – כבר לא נתעסק בילדים או לא, אלא בלמה לא מייצרים מכוניות זוגיות אלא רק משפחתיות, או למה אין הטבות מס גם לנטולי ילדים או ביצירת סוג פנסיה מיוחדת לאנשים כמונו, או הקמת מלונות נטולי ילדים לחופשה שקטה וכו'; או אולי בלהגיד לצעירות אחרות שממרומי גילנו אנחנו יודעות שאפשר לחיות בלי ילדים או למצוא חתן ולא צריך להתייאש; או אפילו לתת מקום לאמהות מקום לומר שאולי הן מצטערות שהן עשו ילדים וזה לא בדיוק מושלם כמו שסיפרו להן וכו' וכו' וכו'. זה מה שהיה לי לומר בנושא הזה. אין לכן מושג עד כמה זה מרגש בעיני שיש לנו את הפורום הזה. בהצלחה ובאהבה, ג'.
הטקסט הבא קצת עצבני, אבל באמת שממש נמאס לי מכל האנשים שמערערים על זכותנו לדון בכל נושא שבעולם, כולל לא להרות. כמעט בכל שיחה בנושא הלא-ילדים שואלים אותי למה לעשות מזה עניין?, מה האישיו?; כשחשבנו להקים את הפורום הזה נשאלנו לא פעם בשביל מה זה טוב, מה העניין, אז ככה: למה נשים שמדברות על לא לרצות ילדים זה לעשות אישיו, אבל לדבר על כמעט כל דבר אחר זה לא, או שזה אישיו "נכון". נראה לי שהטיעון הזה הוא עוד דרך להשתיק אותנו, להגיד אתן עושות עניין איפה שאין, אז דבר ראשון, זכותנו ושאף אחד לא יגיד לנו שלדבר עם חברות שלנו על קוסמטיקה ודיאטות זה בסדר ולדבר איתן על ההריונות והטחורים שלנו זה משובח אפילו יותר, אבל לדבר על אי-ההריון שלנו זה לא בסדר? מה קרה? שמעת פעם שאומרים לאשה בהריון שלא תעשה מזה אישיו (וזה למרות שכמעט כולן עוברות את זה?)??? למה מכל הררי המלל שבעולם, דווקא זה שלנו נראה לכולם מיותר? למה ובעבור מי אנחנו צריכות בכלל להצדיק שיחה שבא לנו לשוחח? מי שלא מעניין אותו שלא ישתתף. אף אחד לא תוהה למה אנשים הופכים את אהבתם ליעל בר-זוהר או למכוניות מרוץ לדבר מה שמנוהל במרחב הציבורי, בפורום, במפגשים וכו'. לא ישאלו למה אתה לא יכול להישאר בחדר שלך עם הפוסטר וזהו, מה יוצא לך מלטחון את הנושא שוב ושוב עם אחרים. ככה זה אנשים. רוצים לדבר. דבר שני, בשבילי זה בהחלט אישיו. יש להבדיל בין אישיו לבין מיסיונריות. ברור שזה עניין בשבילי שאני לא רוצה ילדים. כל דבר שאני עושה, ובעיקר אם הוא שונה ממה שעושים כל שאר האנשים הוא עניין ואפילו עניין גדול עבורי. זה החיים שלי, לא? אני לא מוצאת שום סיבה שבעולם לא לדבר על זה עם כל מי שרוצה להשתתף בדיון כזה. זה מעניין אותי, זה מרתק בעיני. מה שנראה לי משמים ממש זה לשכנע נשים אחרות - ממש לא אכפת לי שאנשים יעשו ילדים (אם כי הייתי שמחה שהם ישימו לב יותר לפיצוץ האוכלוסין בעולם) וגם ממש לא מעניין אותי מה יש לאחרים לומר על הבחירה שלי - זה עניין לגמרי פרטי. זה כמו להתווכח עם מישהו על מה עדיף קטשופ או חרדל (וכשהוא בא לענות, לשאול אותו למה הוא עושה מזה עניין...). גם לא מעניין אותי לשמוע אנשים אחרים שאומרים "זכותכם, זוהי הבחירה שלכן, איש באמונתו", באמת, ברור שזו זכותי, לא פיקפקתי בדבר לרגע (למרות שיש להודות שזה נעים לפעמים, אחרי קיתונות הבוז שאנו חוטפות בדרך-כלל). הדבר היחיד שמעניין אותי זה לשמוע נשים אחרות שמתעסקות בזה, איך הן הגיעו לזה, על מה הן חושבות, איפה הרגעים הקשים, היכן המקומות בהן הבחירה נראית מובנת מאליה, איך היא מתמודדת עם המשפחה שלה, איך המשפחה אתה, זוגיות בלי ילדים, הזדקנות בלי ילדים. הנושא מעניין אותי פשוט, ושאף אחד לא יגיד לי שזה מרתק פחות מנטלי אוריירו. ואת כל זה אני לא צריכה (כמו שוודאי יגידו לנו כאן בהמשך) בשביל להגיד לעצמי שאני בסדר. אני יודעת שאני לא פחות לא בסדר מכל אחד אחר. אין פה גם עניין של חיפוש מודל - לראות מישהי שעברה היטב את החיים בלי ילדים ולומר זוהי הדוגמא שלי. הרי זה לא שאני צריכה לשאוב כוחות. לא לרצות ילדים זה לא כמו סרטן. אני רוצה לדבר על זה כמו שכל אחת אחרת רוצה לדבר עם החברות שלה על מה שמעסיק אותן, ויהיה זה הליוויס החדש או הגננת הישנה. באמת, אפשר לחשוב שזה כמו ב"תהילה" של עגנון – אנחנו מבזבזות לאחרים מלים בנושאים חשובים יותר... אני באמת חושבת שלא כדאי לנו לבזבז זמן בפורום על הצדקות ללמה אנחנו רוצות לדבר. השתיקו את הנשים אלפי שנים ועכשיו אנחנו נדבר על מה שבא לנו ואף אחד לא חייב לבוא לשמוע ואנחנו לא צריכות להצדיק כלום בכלל. אני בטוחה שאף אחד לא הולך לפורום של הראל סקעת כדי לבחון מנקודת מבט פסיכולוגיסטית למה האנשים שם רוצים לדבר אחד עם השני. הם עושים את זה כי על-ידי שיחות עם אחרים אתה מבין ומרכיב את מושג העצמי שלך. אין דרך אחרת. ישאלו אותנו "למה זה לא נשאר ברמה של ה"פרטי", למה לפתוח פורום על זה? למה להצהיר על זה?" לדעתי, זה שבא לנו לדבר על זה זו סיבה מספיקה. כל לסבית שיוצאת מהארון או מדברת על זה עם מישהו הופכת את לסביותה להצהרה? זה אומר שהיא מנסה לשכנע את כל הנשים להיות לסביות? זה אומר שהיא לא שלמה עם זה? אומר שהיא עושה ביג-דיל? ברור שלא. היא מדברת בסך-הכל. כמונו. אני לא חושבת שאנו מצהירות כלום (במובן הבומבסטי של המלה) מה יש לנו להצהיר בכלל בנושא הזה? אני באמת באמת באמת לא מבינה מה מפריע כל-כך לאנשים שנדבר. לא מוזר? כמו שלכל לסבית יהיה נעים שתהיה לה חברה לסבית לדבר אתה על זה, כמו שכל שמנמנה תעדיף לא להיות רק בחברת אנורקטיות כדי שהיא תוכל לדבר על דיאטות ולהתבכיין, כמו שכל חובב קראטה ישמח שיהיה לו מישהו לדבר אתו על קראטה וכמו שכל האמהות בעולם המערבי לא מפסיקות לדבר על הילדים שלהם, ככה גם אנחנו. אני מרגישה ששיחות של י עם חברות על ילדים גרמו לי לחשוב יותר על העניין ונתנו לי קצת זוויות אחרות וזה מספק אותי לגמרי. אני רוצה שגם אני וגם אחרות יוכלו לבחון את הנושא ולחשוב עליו, שיהיו לכולנו מספיק כלים להחליט החלטה כל-כך חשובה. גם ברור שאשמח שאם בעקבות שהייה בפורום מישהי שלא רצתה ילדים תחליט שהיא כן רוצה כי היא חשבה על זה הרבה וגילתה שכך יהיה לה טוב יותר. סבבה, לפחות היא חשבה ולא לקחה כמובן מאליו שהיא צריכה ללדת. לגבי הפורום כקבוצת תמיכה או כבעל אג'נדה מוגדרת: אני לא חושבת שיש לנו או שצריכה להיות לנו אג'נדה. אנחנו לא מפלגה. אנחנו פשוט נשים שעושות משהו קצת אחרת (אין טעם להכחיש) ורוצות לדבר על זה. השאיפה שלי היא שבפורום תהיינה רק נשים (גברים מוזמנים כמובן, אך הפורום הוא נשי במהותו) שלא רוצות ילדים או שמתלבטות בנושא ורוצות לשמוע את הסיבות שהביאו כל אחת מאתנו להחלטה הזו (וכמובן שאין לי שום עניין לשכנע אותה כך או אחרת), כך שברור שאין לנו אג'נדה יותר מלקבוצת נשים שמשחקות הוקי ביחד. הסיבה היחידה שהתכנסנו בפורום היא שבגלל שאנו זרות זו לזו, זוהי הדרך היחידה שלנו להכיר. אם בכל עיר היתה קבוצת נשים כזו, אולי לא היינו צריכות פורום (כמעט לכל קבוצת מיעוט יש מקומות מפגש מוגדרים או סימנים מזהים, כך שהם יכולים לפגוש זה את זה בנסיבות טבעיות יותר, לנו אין). אין לי שום חברה שלא רוצה ללדת ואני לא רוצה להישאר רק בתחום המחשבה שלי. אני כבר משעממת אותי. רוצה לשמוע פיתוחים אחרים לעניין הזה. וכל ההתכנסות החברתית הזו, עשויה אולי לעזור לכל אחת מאתנו לענות על השאלות שמעסיקות אותנו סביב זה. אין מה לעשות, כמעט כל בני האדם חושבים יותר טוב כשמאתגרים אותם מהצד, ששואלים אותם שאלות ומעמתים אותם עם תבניות החשיבה שלהם. כך גם אנחנו (וככל שיהיו לנו יותר וכחנים טורדניים בפורום, כך נגיע לשם יותר לאט). אבל אנחנו לא קבוצת תמיכה במובן הטהור של המלה – אני לא יכולה להגיד לאף-אחת שהיא עושה את הדבר הנכון או שאני יודעת בדיוק למה אני עושה את זה או שאני בטוחה בצדקתי. אנחנו יכולות רק להיות שם, לדבר ולהקשיב ולהתעסק במה שמעניין אותנו, ויכול להיות שמתישהו נעלה שלב – כבר לא נתעסק בילדים או לא, אלא בלמה לא מייצרים מכוניות זוגיות אלא רק משפחתיות, או למה אין הטבות מס גם לנטולי ילדים או ביצירת סוג פנסיה מיוחדת לאנשים כמונו, או הקמת מלונות נטולי ילדים לחופשה שקטה וכו'; או אולי בלהגיד לצעירות אחרות שממרומי גילנו אנחנו יודעות שאפשר לחיות בלי ילדים או למצוא חתן ולא צריך להתייאש; או אפילו לתת מקום לאמהות מקום לומר שאולי הן מצטערות שהן עשו ילדים וזה לא בדיוק מושלם כמו שסיפרו להן וכו' וכו' וכו'. זה מה שהיה לי לומר בנושא הזה. אין לכן מושג עד כמה זה מרגש בעיני שיש לנו את הפורום הזה. בהצלחה ובאהבה, ג'.