לכל מי שקרא את "על העיוורון"

[תמרהינדי]

לכל מי שקרא את "על העיוורון"

יודע/מכיר/יכול להמליץ על ספר ברמה שלו לפחות??????? יש לי בעיה מאז סיימתי לקרוא אותו. לא מסוגלת לקרוא שומדבר אחר. (שאר הספרים של סאראמאגו לא משתווים אליו, לדעתי).אשמח לקבל תגובה.

 

[לאה_מ]

אני לא מסכימה איתך לגבי שאר הספרים

של סאראמאגו. לדעתי "שנת מותו של ריקרדו ריש" וגם "תולדות המצור על ליסבון" לא פחות טובים (ואולי אפילו יותר, אם כי, לפחות ריקרדו ריש, הרבה פחות קריא) מאשר "על העוורון" המצויין. אז אני הייתי בכל זאת הולכת על סאראמאגו. אבל - המלצות נוספות לספרים שלדעתי אינם נופלים ברמתם: האמן ומרגריטה / מיכאיל בולגאקוב והיום איננו כלה / צ´ינגיס אייטמטוב קראתי לאחרונה ונהניתי מאד: שנת הבשרים שלי / רות ל. אוזקי חמסין וצפורים משוגעות / גבריאלה אביגור-רותם האיש שצפה ברכבות / ז´ורז´ סימנון

 

[galahead]

מצטרף לאי ההסכמה ולהמלצה

הייתי רק רוצה להוסיף עוד ספר אחד של סארמאגו שאני מאוד מאוד אהבתי: דברי ימי מנזר. ולהמלצה על ספר טוב, מעניין, כתוב טוב ומתוחכם - "הנמלים" ו "יומן של הנמלים" של ברנאר ורבר, בהוצאת כתר. ספר על גבול הגאוני, אם מתגברים על בעיית ההגהה העברית הדפוקה של ההוצאה. גל

 

[מרתק]

על סארמאגו, ומילה לגל -

לא יודע למה, אבל דוקא את דברי ימי מנזר פחות אהבתי. הכתיבה, כתמיד, לעילא ולעילא, אבל היתה לי תחושה של הגזמה ברומנטיזציה של העלילה והדמויות. אני אישית חולה על ´הבשורה על פי ישו´, הציניות הפילוסופית בהתגלמותה (ונושא וסגנון כתיבה שאני עובד עליהם, אבל איפה אני...). ומילה לגל- קבלתי את הטלפון (הטקסט היה בלתי קריא), ופשוט בשבועיים האחרונים אני עובד ו/או מתפנה בשעות מוזרות, אז בהזדמנות קרובה אצור קשר.

 

[lp]

הללויה

ללא ספק הטוב בספריו של סאראמאגו, ספר מדהים שגרם לי לעזוב מקום עבודה פעם (כוחה של המילה הכתובה...).ושאלה בעקבות דיון סוער בנושא- היתכן שהפופולאריות של "העיוורון" הופכת אותו לפחות טוב? סאראמאגו ידוע כסופר משובח ואליטיסט ולאו דווקא כקריא להפליא.

 

[עוד צפורה גנן]

זו שאלה מענינת

האם דעת הקהל היא זו שקובעת אם ספר הוא טוב או לא? מן הצד השני אם ספר הוא כמעט לא קריא, אז הוא כנראה לא משיג את אחת ממטרות הספרים וזה לגרום להנאת הקוראים. לא קראתי את סארמאגו, ואלו דברים שלי ברמת הפילוסופיה, ולא קונקרטית.

 

[galahead]

ובכן...

דעת הקהל קובעת כנראה איזה ספר טוב לקהל. אבל כידוע לנו, קריאת ספרים היא לא פעילות "קהלית" ועל כן למטרת הקריאה וההנאה מהספר דעת הקהל אינה קובעת את טיבו. טיבו של הספר נקבע לפי רמת ההנאה האינדבידואלית שמופקת על ידי הקורא. אבל אם אנחנו מתייחסים לפרסים השונים הניתנים לספרות (טובה יותר או טובה פחות), כגון נובל לספרות, הספר הנמכר של השנה בחנויות סטימצקי, הבוקר וכן הלאה... פרסים אלו אינם ניתנים על טיבו של הספר כמכלול יצירתי טהור. הפרסים ניתנים על "יכולתו" של ספר (טוב, אם נרצה לדייק אז סופר) להצטיין בשטח שהוא נפרד מהטיב/הנאה הסובייקטיבים בלבד. ורק הערה לגבי פרס נובל - כפי שניתן לראות, ולא רק בתחום הספרות, הפרס אינו מחולק תמיד כאשר האידיאל המקצועי של אותו התחום הוא זה שמנחה עד הסוף את בחירת חברי הוועדה. טוב, עד כאן דעתי ה"פלצנית" משהו... גל

 

[lp]

דעת הקהל

גל, מדוע קריאת ספרים איננה פעילות "קהלית", האם עלה בדעתך כי את הפירמידה שבראשה עומד, נאמר, סאראמאגו לצורך העניין(כדוגמא לסופר הנחשב איכותי) מחזיקים סופרים כרם אורן ודניאל סטיל? כמי שעובדת מזה שנה וחצי בחנות ספרים אני יכולה לומר שככל הנראה, חנויות ספרים וסיפריות לא היו קיימות לולי האחרונים, ובלעדיהם לא היתה לנו גישה לסופרים טובים ואיכותיים.ברגע שהקריאה הפכה לנחלת רוב האנושות היה צורך בכתיבה קלילה ופופולארית ל"המונים" כדי שלסופרים המשובחים יהיה מצע לגדול ממנו... (וזו דעתי האישית כמובן)

 

[galahead]

נכון, דעת הקהל, אבל

אני לא יודע לדבר על "קהלים", "המונים", "רצון העם" (אופס, התפלק לי האחרון...) ולכן ההתייחסות שלי לשאלה על דעת הקהל וחשיבותה לטיבו של הספר, ואני מדגיש - טיבו בלבד, מופנית לאינדיבידואל ומה שהוא יכול להפיק מספר נתון. את שואלת אם עלה בדעתי? עלה גם עלה. אין לי שום התנגדות, להיפך רק שמחה ממלאה את ליבי (פחות שמחה מזאת שממלאה את ליבו של המו"ל של סארמאגו, אבל זה הרי ברור...). אבל עדיין, הפופולריות של ספר היא לא זאת שקובעת את טיבו. זכייתו של ספר בפרסים ובביקורות היא לא זאת שקובעת את טיבו. אני מוכן להסכים שיש קורלציה גבוהה בין ספרים/סופרים שזוכים בפרסים, ביקורות טובות או פופולריות "קהלית", לבין סופרים/ספרים הנחשבים לאיכותיים. אבל מה זה איכותי בעצם? האיכותי שלי יכול להיות העגבניה הרקובה שלך. אינ לא מתנגד להסכם החברתי ה"כובל" אותנו לנורמות שמקורן בפשרה וב"דעת הרוב", אבל אני חושב שבהחלט יש מקום (ובייחוד בתחומי היצירתיות והדימיון) לתת יותר חשיבות להנאה או להגדרת הטיב האינדיבידואלית, על פני "דעת הקהל". ברור לי שזו דעה שבמציאות תהיה דעת מיעוט כמעט זניחה, אבל לשיטתי זה לא ישנה. טוב, די. אני מתחיל לשעמם ולבלבל אפילו את עצמי. יום טוב, ובעיקר - קריאה מהנה! גל

 

[שקמי]

יכול להיות שההגדרה לאיכותי

תהיה ספר שגם אחרי התקופה שבה נכתב ימשיך להקרא בצורה משמעותית, ולא יהפך לתומך מדף.

 

[עוד צפורה גנן]

יש הרבה ספרים

שנחשבו לפורצי דרך בתקופתם, ועדיין אצל רבים, הן בתקופה בה פורסמו, וגם לאחר מכן, נשארו בגדר תומכי מדף, או ממוטטי מדף. אני אישית יכולה להעיד על עצמי, שכל ספר שאינו קריא, כל כמה שיגידו לי שיש בו ערכים מדהימים, ומסרים מופלאים, אם הספר לא קריא, אני לא אקרא אותו. יתכן ואני מפספסת בשל כך ספרות עילית, אבל בראש ובראשונה קריאה בשבילי היא לצורך הנאתי חוויתי בלבד, ולא לצורך עינויי נפש. ישנם ספרים, שבקריאה ראשונה, נראים לי זוועתים, ועם הגיל, קבלתי יכולת לקוראם, ואני יכולה לומר בדיעבד שהספר אכן מדהים (ראה ערך מילכוד 22).

 

[מרתק]

אווו, למה פירמידה?

ספרי איכות, ספרי עיון או ספרי "הקהל הרחב" (והנה יקפצו עלי על החיתוך), כל רמה וכל ז´אנר הוא נפרד. ההשוואה ביניהם מתבקשת, אבל לא תמיד במקומה. בכל אופן, הדימוי לפירמידה ספרותית, כאילו סארמאגו או ג´ויס בקצה, ובבסיסה סטיל, קולינס ואורן, לא במקומה (לעניות דעתי, כתמיד). הסופרים המשובחים לא מתבססים על או גודלים מתוך הספרות העממית, בה במידה שיין משובח לא גדל מתוך שוק המשקאות הקלים. וואלה, אפילו יצאה דוגמא טובה... יין משובח "מדבר" או מוערך על ידי בודדים, אבל קיומו ואיכותו לא משפיעים ולא אומרים מאום על איכויות הקולה, ולהיפך. גם כאן, המספרים מדברים, ולעניין שהצית את הדיון - אם ברנדי נפוליאון יהפוך לפופולרי וימכר באלפים - כלום יאבד מאיכותו האוביקטיבית (!) כמשקה נתון?

 

[lp]

הבהרה

נראה כי לא הסברתי את עצמי כראוי... כל העניין עלה כפי שהזכרתי כבר בעקבות ויכוח בעבודה ביני, ששיכת לאלו שלא מתעקשים על קריאת ספרים שמשעממים אותי ונראים לי כהגדרתי "בלתי קריאים בעליל", (ללא ספק הפסד גדול בגללו מעולם לא קראתי את תומס מאן, למשל, או את האודיסיאה)ובין בחורה שמגדירה את "מישהו לרוץ איתו", לדוגמא, כזבל מוחלט בשל הפופולאריות שלו והיותו קריא להפליא. מה שטענתי (ועדיין אני בעמדתי זו) היא שאמנם כולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו קוראים ספרות יפה אבל הספרות הזו לא היתה קיימת ומוצעת לנו אם עולם הספרים לא היה ריווחי, הוצאות ספרים לא יכולות היו להתקיים בלי אותם רבי מכר פופולארים שלרוב אינם פיסגת הפרוזה האיכותית. (להשוואה גסה- אילולא היה ל"פרוזה" של ידיעות אחרונות את הארי פוטר לא היתה יכולה להוציא את "גוגול" של נבוקוב, שמכר פחות עותקים כמובן אבל עולה על הארי, מן הסתם, בהרבה). ובקיצור, כבוד גם לטראש!!! הוא זה שמחזיק אותנו בסופו של דבר...

 

[מרתק]

והבהרה על הכללות ../images/Emo123.gif

לא כולנו חכמים, לא כולנו נבונים, לא כולנו קוראים ספרות יפה, או בכלל.

 

[galahead]

מילה למרתק -

יכול להיות שההעדפה שלי לדבר ימי מנזר נובעת מהקיבעון הפשוט של "זה היה הספר הראשון של סארמאגו" שקראתי. אבל אני חייב להסכים איתך בקשר לבשורה ע"פ ישו - בהחלט גילום יפה של פילוסופיות מודעת לעצמה וצינית... ובקשר לעניין האחר - no problemo! גל

 

[סל מיחזור]

דפנטלי הבשורה על פי ישו...

מדרגה אחת מעל על עיוורון, למרות שגם על עיוורון ספר מעולה.

 

[א י ל ת]

על העיוורון מצוין אבל נראה כאילו

מישהו לחץ עליו עם "דד ליין" לגבי הסוף. לא צריך להגזים. יש מספיק ספרים טובים.