לכל מתגעגעי,נשיקות וחיבוקים. הננני
רק שתדעו לכם שאני פה כמעט יום כן יום לא. (היום כן
) - שותקת כשאין לי שום דבר חכם להגיד... אבל אם כבר ביקשתם ביקורת תערוכות, אז בבקשה: הצצתי במוזיאון תל אביב בשבוע שעבר, ורצתי לראות את פיצ'. -נהדר!! טוב, זה לא חוכמה בשבילי להגיד על זה נהדר, כי אני מאד אוהבת ציור טוב, כזה שהדיוטות נהנים ממנו, בלי הרבה פלסף. קודם כל המיומנות - לעילא. הבנאדם פשוט יודע לצייר. חוצמזה - הוא נורא אוהב את מה שהוא עושה - ולא שאני מכירה אותו - אלא שהעיניים של הילדים המצויירים עשו לי כזאת צביטה בלב וגררררו גרררו בבטן - וככה אני יודעת. וציור שנהנים לצייר אותו - אני נהנית לקרוא אותו. פיצ'חדזה משתמש בערכים צילומיים בתמונותיו: - העמדה פרונטלית חגיגית, אבל כזאת של "הדוד הביא מצלמה, בואו נצא להצטלם" ולא כזאת של "עכשיו נשב לפני הצייר לציור דיוקן". מן הסתם הוא גם עבד עם צילומים ולא עם המקור... - ההעברה מצילום לציור אפשרה לו לעשות "עיבוד פוטושופ מצוייר" על התמונות ולהפריד בין הרקע לנושא. הרקע בדרך כלל כהה יותר, מעומעם יותר, חשוך יותר. - צהבהבות שורה על רוב התמונות, כזאת של הדפסה צהובה מדי, או כמו של תמונות ישנות מתחילת עידן הצבע בצילום שפשוט איבדו את צבען. בהסבר שעל הקיר הם מציעים שהצבע הוא צבע השקיעה שמצויירת ברקע - לא קונה את ההסבר הזה. בחדר שמול, יש תערוכה מאד מעניינת - על הגבול שבין פיסול רדי-מייד/שאריות/ תכשיטנות והצל שביניהם. נכנסתי לדקה בלבד. צריך לחזור לשם שוב. חוץ מזה אני עסוקה בפרוייקט חדש -גוייסתי לצוות של משוגעים שחושבים שאפשר להפוך את היישוב שלנו למרכז אמנותי שיימשוך אנשים מכל רחבי הארץ, העולם והיקום. פרטים בהמשך.
רק שתדעו לכם שאני פה כמעט יום כן יום לא. (היום כן
