rock ninja
New member
לכל שונאי לינקין פארק- תקראו ועופו
כמה שיחות יש פה בניסיון להגן על כבודם של חברי להקת לינקין פארק... אני הולך לסיים את זה, אני מקווה. אנחנו שומעים את המוסיקה שלהם, כי זה מה שאנחנו אוהבים. לכל אחד טעם משלו, בדיוק כמו שאתם אוהבים מטאל. אני, באופן אישי, אוהב את מוסיקת הרוק שמשלבת בא אלקטרוניקה וקצת טכנו ואת השירה הווקאלית העוצמתית והיפה של צ´סטר בנינגטון יחד עם הראפ הקיצבי של מייק שינודה, שיוצר מוסיקה יפה מאוד, לפחות לטעמנו. המילים בשירים באים מחוויות אישיות של הלהקה, שכל אחד חווה בחייו לפחות פעם אחת, כך שכיף להאזין לזה, להתחבר והלזדהות למילים- זאת מאין אוטו-תרפיה שכזאת בחוסר מודע. זה מאוד נעים לשמוע מישהו צורח את הנשמה שלו יחד עם קולות שבר וחשמל ברקע- כך שאתה מרגיש את מה שהוא מרגיש במדויק, מזכיר לך את מה שאתה הרגשת- ואז אתה מרגיש שאתה לא לבד, לא קר אתה נתקלת במקרה האישי הזה. בנוסף, לשירים יש איזושהי מחזוריות קיצבית כזאת כמו של שירי פופ שקל לזכור בע"פ את המילים ולשיר ביחד עם הזמרים אני לא מבין איך אפשר להגיד ששיר קליט הוא לא טוב. מה עדיף, שיר חסר כל קצב של מטאליקה? ואל תגידו שהשירים שלהם הם שטחיים כמו פופ מבחינה של תוכן, כי זה באמת בא מהנשמה- פשוט תקשיבו ל- CAROUSEL או לרימיקס של- HIGH VOLTAGE ותקשיבו, אבל באמת תקשיבו. קשה להאשים את כל הבנות האלו שמאוהבות בצ´סטר כי הוא שופך את הלב שלו בדיסק, ממש יש הרגשה של פגיעות מצידו. זה מסביר למה אני אוהב אותם. עכשיו בקשר לקטע הזה של המסחריות- הם ממוסחרים, נכון. למי איכפת?! כל הקטע של מוסיקה זה הצליל, מה ששומעים, כך שאני לא ממש מבין למה לפריקים כל כך איכפת מהמסר החבוי במילים. אם הם רוצים עומק שכזה שיקראו שירה. אבל זאת מוסיקה, ואם הם לא מבינים את זה אז הם מפספסים את הנקודה., וזה די חבל. בינתיים אנחנו נהנים לנו מהמוסיקה העשירה של לינקין פארק. אני מקווה שזה סיפק אותכם. עכשיו בבקשה תניחו לנו לנפשנו, אתם לא אוהבים את המוסיקה? מילא. אל תציקו לנו, כי יש לנו תשובות.
כמה שיחות יש פה בניסיון להגן על כבודם של חברי להקת לינקין פארק... אני הולך לסיים את זה, אני מקווה. אנחנו שומעים את המוסיקה שלהם, כי זה מה שאנחנו אוהבים. לכל אחד טעם משלו, בדיוק כמו שאתם אוהבים מטאל. אני, באופן אישי, אוהב את מוסיקת הרוק שמשלבת בא אלקטרוניקה וקצת טכנו ואת השירה הווקאלית העוצמתית והיפה של צ´סטר בנינגטון יחד עם הראפ הקיצבי של מייק שינודה, שיוצר מוסיקה יפה מאוד, לפחות לטעמנו. המילים בשירים באים מחוויות אישיות של הלהקה, שכל אחד חווה בחייו לפחות פעם אחת, כך שכיף להאזין לזה, להתחבר והלזדהות למילים- זאת מאין אוטו-תרפיה שכזאת בחוסר מודע. זה מאוד נעים לשמוע מישהו צורח את הנשמה שלו יחד עם קולות שבר וחשמל ברקע- כך שאתה מרגיש את מה שהוא מרגיש במדויק, מזכיר לך את מה שאתה הרגשת- ואז אתה מרגיש שאתה לא לבד, לא קר אתה נתקלת במקרה האישי הזה. בנוסף, לשירים יש איזושהי מחזוריות קיצבית כזאת כמו של שירי פופ שקל לזכור בע"פ את המילים ולשיר ביחד עם הזמרים אני לא מבין איך אפשר להגיד ששיר קליט הוא לא טוב. מה עדיף, שיר חסר כל קצב של מטאליקה? ואל תגידו שהשירים שלהם הם שטחיים כמו פופ מבחינה של תוכן, כי זה באמת בא מהנשמה- פשוט תקשיבו ל- CAROUSEL או לרימיקס של- HIGH VOLTAGE ותקשיבו, אבל באמת תקשיבו. קשה להאשים את כל הבנות האלו שמאוהבות בצ´סטר כי הוא שופך את הלב שלו בדיסק, ממש יש הרגשה של פגיעות מצידו. זה מסביר למה אני אוהב אותם. עכשיו בקשר לקטע הזה של המסחריות- הם ממוסחרים, נכון. למי איכפת?! כל הקטע של מוסיקה זה הצליל, מה ששומעים, כך שאני לא ממש מבין למה לפריקים כל כך איכפת מהמסר החבוי במילים. אם הם רוצים עומק שכזה שיקראו שירה. אבל זאת מוסיקה, ואם הם לא מבינים את זה אז הם מפספסים את הנקודה., וזה די חבל. בינתיים אנחנו נהנים לנו מהמוסיקה העשירה של לינקין פארק. אני מקווה שזה סיפק אותכם. עכשיו בבקשה תניחו לנו לנפשנו, אתם לא אוהבים את המוסיקה? מילא. אל תציקו לנו, כי יש לנו תשובות.