לכם "הורים"

לכם "הורים"

רק עכשיו אני יודעת למה באמת ניכנסתי לכול הגיהנום הזה רק עכשיו אני יודעת למה אני ככ בדיכאון,למה אני ככ ילדה עצובה וחולה למה אני כמעט אף פעם לא מחייכת...רק עכשיו באמת גיליתי... יש לכם חלק עצוםם במחלה שלי.... הרי אם הייתם מביאים לי תתנאים שכול ילד בגילי היה מקבל לא הייתי ניכנסת לגיהנום הזה בגן-שהייתי חוזרת הביתה וככ רוצה תממתק שההוא אכל אבל לא קיבלתי כי לאמא לא היה כסף,שהייתי רוצה אוכל מבושל אבל לאמא לא היה זמן בישבילי שקינאתי בכו להילדים שאמא הייתה באה לקחת אותם מהגן בחיבוק ורק אמא שלי הייתה באה לקחת אותי תמיד עצבנית,אף פעם לא באמת היה לה זמן בישבילי אף פעם לא היה לה זמן לחבק אותי גם בגיל ככ קטן שככ הייתי צריכה חופ ואהבה,תמיד היא הייתה עסוקה במריבות אם אבא,תמי הייתי עדה לצרחות האלו בילדות-שכול ילדות הקטנות מתחילות לבקש מאמא לצאת ולהנות ורק מאיה נישארת בבית כי אמא מדוכאת ורבה עם אבא כי לאמא אין זמן להתייחס למאיה שעד עכשיו לא שמה לב שזה משהו לא רגיל שאסור לה שיתיחסו אליה כככה בהתבגרות-ילדה בת 14 מתבגרת צעירה שכבר מגיל 14 שכול הבנות קונות לעצמם בגדים לה אפילו את זה אין ומתחילה לקנות לעצמה כמה פירות וירקות כי לאמא אין כסף,לאמא אין זמן בשיבילי,רוצה לספר לאמא שקיבלתי מחזור שאנ יאישה לכול דבר אבל איך?!!לאמא אין זמן בישבילי!!! אמא עסוקה בלריב אם אבא ,לריב בכול השכונה והיום?היום אני יודעת אמא,אבא שרק אתם אשמים הרסתם לנו תמשפחה עכשיו אני יודעת למה אני מקנאה באחיינים של החבר שלי למה אנ ימקנאה בכול תינוק חדש שנותנים ל וחום ואהבה רק היום אני יודעת שאנ ילחום הזה ככ היית ירוצה לקבל,אבל אני כבר לא אקבל את זה הפכתי מילדה ש"אמורה להיות מאושרת אחרי שהוריה בנו אותה בשתי ידיהם לילדה עצובה מסוגרת עם מחלה ארורה שלא מניחה לה כן אמא'כן אבא נהייתי "אנורקסית קשה" היית י10 פעמים בבתי חולים במיון אבל אתם?אתם בשלכם אכפת לכם סיפרו לכם אני סיפרתי לכם ניסיתי לדבר איתכם אינספור פעמים אבל לכם אף פעם לא היה זמן בשיבילי הייתם עסוקים בלריב לצעוק לתווכח פעם 1 לא באתם אלי לבקר אותי בבית חולים אפיל וההורים נידהמו ששכבתי שם במצב קשה ושאלו מה אין לך הורים.?בטוח אין לי הרי איזה הורים לא יבואו לילדה ה"יקרה שלהם אז אמא'אבא..בפעם הבאה שתבואו להגיד לי:"מאיה תסתכלי על עצמך תיראי איך את ניראית כבר... תישאלו את עצמכם קודם:"תיתסכלו על עצמך "הורים"תיראו איך גידלתם אותי?!" תודה "הורים"
 

BellA עלמה

New member
לא חושבת שזה הוגן להאשם הורים

הרי בחדר לידה תינוקות לא באים עם ספר הדרכה של תעשה ואל תעשה ומה תעשה.
 

אופירA

New member
מנהל
ובכל זאת -

יש עניין של אחריות אישית, ודברים בסיסיים שכ"א יודע מאליו, גם בלי ספר הדרכה. והעיקרי - מה ששנוי עליך אל תעשה לזולתך.
 

rolan

New member
לך מאיה

את צודקת, נפגעת מהורייך מהיחס שלהם אלייך ובכלל... ועכשיו כשאת יודעת את הסיבות למחלתך, מה את עושה? קראתי בכרטיס שלך, את בת 21, אשה בוגרת ואחראית למעשיה. זה הזמן לעשות מעשה, לטפל בעצמך באופן יסודי, לבנות לעצמך חיים חדשים. אין טעם לשקוע במרה שחורה ולהאשים את כל העולם. עכשיו זה החיים שלך, לא שלהם! צאי מהמקום של האשמות, אין בהם טעם כרגע. קחי את האחריות על החיים שלך בעצמך, לידייך. בהצלחה
 

אופירA

New member
מנהל
מאיה יקרה

להאשים את ההורים זה מעגל סגור. אין ממנו מוצא. ההורים שלך אינם אנשים רעים, אבל יש להם חוסר רציני באינטליגנציה רגשית. תוותרי על הציפיה שהם יתמלאו במקום הזה. זה לא יקרה. לאחר שתמצי את השלב הזמני הנחוץ של הכעס, האכזבה והשנאה (אם צריך), תשאפי להגיע למצב הנכון של רחמים וצער עליהם. תחשבי - הם איבדו בידיים שלהם את המתנה היפה ביותר שאדם יכול לקבל - ההענקה לילדיו שהם בשרו ודמו! הם אינם מסוגלים להכיל את התענוג הזה, וצריך לבכות בשבילם ולא לנקום בהם. ככל שתוותרי על ציפיות מהם, כך תוכלי להגיע לעצמאות רגשית שנחוצה כ"כ להחלמתך. זכרי, שאת מענישה את עצמך בתגובה אוטומטית של הרס עצמי, כדי לזכות לתשומת ליבם האבודה.
 

עדיר

New member
חיבוק למאיה

חיבוק חזק - מצטרפת לתגובה הנ"ל של אופיר .כתבת מתוך כאב גדול ומתוכו אני מקווה תוכלי לצאת ולצמוח.הדברים לוקחים זמן.. יש להסתכל אל העתיד ולא אל העבר , זוהי "עבודה" לא קלה בה צריך להשתמש בכלים רבים.. צאי מתוך בטחון בעצמך וגייסי את כל הכוחות שיש בך , בהצלחה .
 
למעלה