לכם הורי, חברי ,וגם....לך

[r o n i1]

לכם הורי, חברי ,וגם....לך

אני יושבת פה שומעת אביב גפן....וחושבת על כל מיני דברים... על ניצנים שאתם לא מרשים לי לנסוע למרות כל בקשותיי...ולמרות שאתם יודעים שלזה אני מחכה כל החופש.... כולם נוסעים אז למה אני חייבת להיות "שונה"? אני חושבת גם על זה שלאחי הרשתם שהוא היה בגילי לנסוע לצמח.... אז למה אני לא???

אני חושבת עליה זאת שכל החיים רק רבתי איתה ואז פתאום הפכנו לחברות טובות מה קרה פתאום אין לי מושג........ אבל פתאום היא כל היום איתי ואנחנו מספרות הכל אחת לשניה.... וגם עלייך שכל היום במחשבותי .......מהפעם הראשונה שראיתי אותך משהו בי נדלק אז נכון זה לא היה אז משהו. אבל כל יום שעובר אני יותר חושבת עלייך חולמת עליך.... מדברת עליך.... לא יכולה להוציא אותך ממחשבותי... איך זה שהסתדרתי ככה ופתאום אחרי שנגעת בי פתאום הכל התרסק? שנהייתי כבולה במחשבותי אליך? עכשיו אני מרגישה כל כך עצובה ועדיין כל כך מאושרת..... אני יכולה לדבר איתך תמיד בפלאפון... אבל כעת אתה לא איתי אתה עם חברייך שם... ואני פה חושבת על זה ששם אני לא אוכל להיות ואתה כן..... ואני אחשוב על כל מה שיכולנו לעשות ביחד.... ואני אכעס על הורי שלא נתנו לי להיות איתך..... אבל גם אם הייתי שם לא יכולתי לבעצם להיות איתך כי היא תהיה איתך ובה אני לא ארצה לפגוע.... אני מתה להיות איתך אבל מה איתה? עד שהתקרבנו ככה אני אפגע בה? אני לא יכולה לעשות לה את זה.......לעצמי אני לא יכולה לעשות את זה... שוב להכנס לזה... רוצה אבל לא יכולה בגלל המרחק בגלל הפחד מהאכזבה... שגם אתה לא תרצה אותי כמו...החבר שלך שאמר שהמרחק משנה את זה והוא לא רוצה לנטוע בי תקוות שווא מפני שהוא אוהב אותי אבל המרחק לא מאפשר כלום.... והרי אתם גרים באותו מקום אז המרחק שלו זה גם המרחק שלך הלוא כן??? אני יושבת פה שומעת אביב גפן....וחושבת על כל מיני דברים...