לכם.

kiticat

New member
לכם.

כשאני כן שומעת אתכם, אני מרגישה כאילו כל מילה מכוונת אליי. המילים, כן חודרות, ואני בן אדם אפל, כן, וזה מתחבר אליי. ואחרים מתווכחים, אומרים שאני רואה ושומעת מה שאני רוצה לראות. אבל האם הם צודקים? או שמא אני רואה שוב את הרמזים הקטנים שרק מישהו שמגיע מאיפה שאני מגיעה יכול להרים לקלוט ולהפנים? אני מדמיינת? רואה דברים שאני רוצה שיהיו נכונים? או שאני צודקת בעצם? ורק אתם יכולים לומר לי. רק אתם יכולים לקחת רגע להתפנות מזמנכם, ולהגיד לי אם אכן זה המצב. אז הייתי רוצה שתענו. כי אני מרגישה יותר ויותר מתרחקת. יותר ויותר אובדת, ואם אתם באים מאיפה שאני באה- אז אתם כבר יודעים על מה אני מדברת.
 

ה מוזה

New member
את בסדר גמור.. לא את זו שאובדת ..

זה אותם אנשים שאבדו ..איבדו את הרגישות לראות מעבר למה שמציגים. לקלוט את הדברים הקטנים .. להיות מספיק רגישים כדי לקלוט אותם. את שומעת ורואה דרך העיניים שלך , הנשמה שלך ,הלב שלך ...מי יכול להגיד מה נכון ומה לא ? זה נכון בשבילך . הביטי בתמונה .. האם תראי שם את שאני רואה ? אני אראה בה את עצמי - החיים כמו תמונה הם מראה ,השקפות של מי שאנחנו וכך נראה אותם. דימיון- רגישות- ראייה מתחת לפני השטח .. זה מעלה ולא חסרון חביבתי . כולנו בנו מהאור
 

kiticat

New member
תודה

המילים חדרו. כל משמעות. וקשה להסביר, להעביר את התחושה. שיש לנו לבני האדם גם צד אפל. שלרוב נחבא ולא גלוי. אבל מי שיודע שהוא שם ועוד נותרו בו כוחות להלחם חי מיום ליום. ואם זה בתחום המוסיקה, לחן, מילים, או בתחום אומנות, מי באמת יודע לזהות את הרמזים הקטנים? הרמזים הקטנים, שהם מזכרת חייה לכך שהחיים ממשיכים, והצד האפל- הוא חלק מאיתנו בדיוק כמו שהחיוך הוא חלק מאיתנו.... אבל הדבר שמרגיז, וכל כך מרגיז, זה שבן אדם שלא חווה את הצד האפל, מטיח בך את עולמו שלו. אני נחשפתי לשני העולמות ויודעות מעט יותר, מאשר אותו אחד שחווה וראה עולם אחד..... הוא אינו יכול לזהות את הרמזים. ואני? כנראה שכן.... להרבה דברים יש משמעות מתחת לפני השטח. ומוזיקה אמיתית, רצינית ועמוקה- היא בהחלט שווה את זה.
 
למעלה