לכמה חופשות לצאת בשנה כשאני אהיה עשיר? שלוש, ארבע, חמש או שש?

[hrpbiiapnrpeltework]

 

[נוסטלגיה טרום קורונה]

אני נורא אוהב את עצמי, אבל לפעמים לא כל כך.​

אתה מניה דפרסי ולכן פעם אתה ב-High ופעם ברצפה.

 

[hrpbiiapnrpeltework]

.

 

[hrpbiiapnrpeltework]

כרגע ובשנה רגילה אני יוצא לשתי חופשות בשנה (שזה הרגיל של כולם נראה לי, כן? כאילו, מי שיכול לשלם) אבל חשבתי לעצמי שאנשים עשירים מן הסתם בטח יוצאים ליותר חופשות מזה, אז כשאני אהיה עשיר, אני רוצה להתאים את עצמי ולחיות את אורח החיים העשיר, אחרת מה הטעם להיות עשיר? אז כאילו, כן, לכמה חופשות בתור אדם עשיר אני אמור לצאת בשנה? לכמה חופשות בשנה הם יוצאים באמת? שלוש, ארבע, חמש או שש? חברה של אמא שלי לדוגמה יוצאת נראה לי לבערך איזה שמונה חופשות בשנה אבל זה כאילו...תחשבו על זה, זה חודשיים בשנה בחו"ל, היא מה זה הגזימה.

בתמונה, סן ברתלמי (יכול להיקרא גם "סן ברתולומיאו". יעד תיירותי יוקרתי ונחשק במיוחד, המיועד בעיקר לעשירים. יצא לי לנפוש שם אבל לא הרבה. לא עפתי על המקום יותר מידי. זה היה בעיקר בשביל מחקר בשביל ספרי העתידי, "החיים הנפלאים של טריסטן". למתעניינים בספר דיברתי עליו קצת פה: רציתי לספר לכם על ספרי העתידי, "החיים הנפלאים של טריסטן", ולשאול אתכם לדעתכם. | תפוז פורומים (tapuz.co.il)):

 

[אלן 5]

איזה יופי מקסים

 

[hrpbiiapnrpeltework]

איזה יופי מקסים

מבחינת יופי, אכן מקום יפיפה, אבל יש כאלו שיופי, שקט ושלווה הוא לא הדבר המועדף עליהם ביותר בעת חופשה, ולכן אני וטריסטן פחות התחברנו

יש כאלו שפחות מחפשים ורוצים יופי, שקט ושלווה בחופשה שלהם, ויותר מחפשים את הבילויים והקניות. לכן אני וטריסטן פחות אוהבים יעדים מרוחקים ואיים טרופיים, ויותר מעדיפים אירופה

נייג'ל וטליה איתו באותו ראש. נטלי זה כבר סיפור אחר

 

[SupermanZW]

בתור עשיר, למה בכלל יש דבר כזה ״יותר מדי חופשות״, מה אכפת לך? לטייל הרבה זו חוויה. אפשר לחשוב מה זה חודשיים בשנה בחו״ל, זה לא כל כך הרבה לאדם עשיר, במיוחד אם זה אומר שכל שנה היא ב8 מדינות שונות, יש בעולם בערך 200 מדינות, במצב כזה, מי שמתכנן להיות רק פעם אחת בכל אחת יקח לו 25 שנים, אבל מה, מקום שנהנית בו לא תחזור אליו? ברור, יהיו מקומות שאחרי פעם אחת תחליט שזה היה מיותר ולא שווה אפילו את אותה פעם אחת, אך מאידך יהיו גם כאלה שתרצה לחזור אליהם פעמים רבות, אולי עשר, אולי אפילו יותר. יתכן אף שיהיה מקום אהוב עליך במיוחד שתרצה לחזור אליו כל שנה. יש גם מדינות ששבוע לא יספיק לך בשביל לראות אותם, יש גם כאלה שחודש, חודשיים, או אפילו שלושה לא יספיקו לך. תלוי בגודל, ויש מדינות ענקיות שאפילו שנה שלמה לא תספיק לך, למשל רוסיה, קנדה, ארה״ב. חודשיים בשנה? קטן עליך. אם הייתי יכול להרשות לעצמי הייתי מטייל מחצית מכל שנה, לא ברצף, אלא באופן שנוח לי.

 

[hrpbiiapnrpeltework]

בתור עשיר, למה בכלל יש דבר כזה ״יותר מדי חופשות״, מה אכפת לך? לטייל הרבה זו חוויה. אפשר לחשוב מה זה חודשיים בשנה בחו״ל, זה לא כל כך הרבה לאדם עשיר, במיוחד אם זה אומר שכל שנה היא ב8 מדינות שונות, יש בעולם בערך 200 מדינות, במצב כזה, מי שמתכנן להיות רק פעם אחת בכל אחת יקח לו 25 שנים, אבל מה, מקום שנהנית בו לא תחזור אליו? ברור, יהיו מקומות שאחרי פעם אחת תחליט שזה היה מיותר ולא שווה אפילו את אותה פעם אחת, אך מאידך יהיו גם כאלה שתרצה לחזור אליהם פעמים רבות, אולי עשר, אולי אפילו יותר. יתכן אף שיהיה מקום אהוב עליך במיוחד שתרצה לחזור אליו כל שנה. יש גם מדינות ששבוע לא יספיק לך בשביל לראות אותם, יש גם כאלה שחודש, חודשיים, או אפילו שלושה לא יספיקו לך. תלוי בגודל, ויש מדינות ענקיות שאפילו שנה שלמה לא תספיק לך, למשל רוסיה, קנדה, ארה״ב. חודשיים בשנה? קטן עליך. אם הייתי יכול להרשות לעצמי הייתי מטייל מחצית מכל שנה, לא ברצף, אלא באופן שנוח לי.

תקשיב, חופשות מרובות זה גם סוג של סגנון חיים. כדי לצאת לחופשות מרובות, כבסוג של מעין "סגנון חיים", זה צריך להיות בן-אדם שזה "הדבר" בשבילו, אבל לא כולם זה "הדבר" בשבילם.

יש בעולם אנשים עשירים רבים שמעדיפים ללמוד כל חייהם, בימינו אנו, לדוגמה "אספני תארים", בימים עברו, לדוגמה לאונרדו דה וינצ'י, יש בעולם אנשים עשירים רבים שמעדיפים לעבוד כל חייהם (אנשים עשירים שמעדיפים ללמוד כל חייהם, זה בוודאי עוד איכשהו היה יכול לרדת לך בגרון, אבל אנשים עשירים שעובדים מבחירה, מהרעיון הזה אתה בטח מתפחלץ , אבל כן. עד כמה שהרעיון הזה בוודאי נשמע לך זר ומוזר, גם זה קורה), בימינו אנו, לדוגמה ביל גייטס, אילון מאסק, בימים עברו, לדוגמה קיסרי רומא), ויש אנשים עשירים רבים שמעדיפים ליצור כל חייהם, בימינו אנו, לדוגמה זמרים מצליחים, בימים עברו, לדוגמה סטיב ג'ובס, ג'רום דייוויד סלינג'ר.

אני לא חושב שטיולים זה "הדבר" בשבילי. אוולי בעוד עשרות שנים קדימה, זה יהיה הדבר שאעשה אותו יותר, אבל אני אישית מעדיף לימודים, יצירה ועבודה, נראה לי שבסדר הזה.

תודה על שעזרת לי לעשות סדר ביני לבין עצמי ועם המחשבות של עצמי. טענת בעד הצד השני אמנם, אבל גרמת לי לחשוב על הדברים ועזרת לי להבין שבשבילי, זה דווקא פחות מתאים. זה לא מה שהצעת לי או רצית עבורי, אבל בשבילי מתאימים כנראה דברים אחרים, והצלחת לעזור לי להבין שבשבילי, טיולים זה לא "זה", ושכשאהיה עשיר, חמש חופשות בשנה ושש חופשות בשנה, אני לא בעניין וזה לא בשבילי.

עכשיו ההתלבטות האמיתית היחידה שנותרה זה שלוש חופשות בשנה או ארבע חופשות בשנה. נראה לי שאני נוטה לכיוון השלוש? כאילו, טיולים זה לא רק לא "הדבר" בשבילי, זה ממש הדבר האחרון מבין ארבעת הדברים שמניתי-הטיולים, הלימודים, היצירה והעבודה, ואז אולי באמת מוטב שלוש חופשות בשנה במקום ארבע.

אלא אם כן...אני אלמד, אעבוד ואצור במהלך החופשות? רק בשעות הערב זאת אומרת, אחרי הבילויים לאורך היום. אבל אוי, איכס, נו באמת, אני באמת רוצה להיות אחד מאלו?

מה גם, שארבע חופשות בשנה, עבורי, בתור אדם שכל כמה שחופשות זה נחמד, זה ליטרלי הדבר האחרון בסדר העדיפויות שלו, זה נשמע מטורף. זה ארבע שבועות. זה חודש. זה אחד מתוך כל 12 ימים בשנה, לא להיות בארץ, לא ללמוד, לא ליצור, לא לעבוד, כי הרי הרגע אמרנו שזה לא מתאים לעשות את הדברים האלו בזמן חופשה.

כן, נראה לי שהגעתי להחלטה. חופשה אחת יותר בשנה בלבד. שלוש חופשות בשנה. שלוש שבועות בשנה. עזבו אותי מיותר. אולי בגילאים מבוגרים יותר, זה כן.

נראה לי כל שנה שתי חופשות לסתם שתי מקומות שאני אחליט כל פעם מחדש, והחופשה השלישית, נראה לי אני אעשה סבב של כל המקומות שיותר אהבתי, לדוגמה אפשר לעשות רשימה של שלוש-שש מקומות בשלוש-שש מדינות, ולעשות סבב חוזר של כל השלוש-שש מקומות האלו ככה שאפילו עם "רק" שלוש חופשות בשנה, אני עדיין אבקר בכל אחד מהם לפחות פעם אחת כל שלוש-שש שנים, וכל פעם שאגיע לסוף הרשימה, הסבב יתחיל מחדש, למשך עוד שלוש-שש שנים.

נראה לי שאני די מרוצה מההחלטות וההארות שהגעתי אליהן היום באשר למה שאני רוצה לעשות מבחינת חופשות

תודה סופרמן

למרות שבעצם ובמחשבה שנייה, אם יש עוד דבר אחד אחרון שבכל זאת אולי מפריע לי...שבוע זה מספיק זמן לחופשה כשאתה עשיר? בעצם, זה לא מרגיש מספיק בלי קשר לעשיר או לא. כל פעם אני יוצא לחופשה של שבוע, אבל אני חוזר בלי תחושת מיצוי מספיק מלאה, ונראה לי שבשביל עוד אנשים זה ככה, אבל הם הולכים רק לשבוע כי זה מה שנהוג, או זה מה שאמורים לעשות, או כי הם לא יכולים להרשות לעצמם יותר, או מבחינת המשך תשלומים על החופשה או מבחינת הפסד ימי עבודה.

אז לצאת לשלוש חופשות בשנה של שבוע וחצי-שבועיים? אבל ככה אני לא מגיע בעצם אל החודש חופשות בשנה שלא רציתי להגיע אליו, בהיותן של החופשות הדבר האחרון בסדר העדיפויות שלי, ושלכן אני מלכתחילה לא אצא לארבע חופשות בשנה? ובמקרה שכזה כבר אפשר בכל זאת לצאת לחופשה של שבוע בכל פעם, אבל לארבע חופשות. או אם אני רוצה להתעקש על שבוע וחצי-שבועיים ועדיין על שלוש שבועות של טיולים בשנה בלבד, אפשר לרדת משלוש חופשות בשנה לשני חופשות בשנה. אבל שני חופשות בשנה?! זה לכמה חופשות בשנה אני יוצא כבר עכשיו! אז מה החידוש? עוד שלוש ימים לכל חופשה? מה זאת השטות הזאת? ומה עם התוכנית לצאת לסבב חופשות קבוע בחופשות השלישיות, ששם אלו אמורות להיות חופשות שחוזרות על עצמן במקומות שחוזרים על עצמם ושאהבתי יותר מאחרים?

שורה תחתונה, הבעיה שלי היא שאני רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, מה שמציב בפניי שני אפשרויות: או להבין שאי-אפשר ולהחליט פשוט מה יותר חשוב לי, או בכל זאת להמשיך לחשוב מה לעשות ואשכרה כן לנסות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, מה שנשמע על פניו בלתי אפשרי, אבל אם יש מישהו שאמור להיות חכם מספיק בשביל להיות מסוגל לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, הרי שזה אני.

נראה לי שלפני שאני מוותר, קודם אני אנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה ולראות אם אני מצליח.

קדימה, מאור. אתה מסוגל לפצח את זה. תחשוב מאור. תחשוב. תחשוב. אתה יותר חכם מכל האנשים האלו כולם ביחד. רק תחשוב.

 

[hrpbiiapnrpeltework]

תקשיב, חופשות מרובות זה גם סוג של סגנון חיים. כדי לצאת לחופשות מרובות, כבסוג של מעין "סגנון חיים", זה צריך להיות בן-אדם שזה "הדבר" בשבילו, אבל לא כולם זה "הדבר" בשבילם.

יש בעולם אנשים עשירים רבים שמעדיפים ללמוד כל חייהם, בימינו אנו, לדוגמה "אספני תארים", בימים עברו, לדוגמה לאונרדו דה וינצ'י, יש בעולם אנשים עשירים רבים שמעדיפים לעבוד כל חייהם (אנשים עשירים שמעדיפים ללמוד כל חייהם, זה בוודאי עוד איכשהו היה יכול לרדת לך בגרון, אבל אנשים עשירים שעובדים מבחירה, מהרעיון הזה אתה בטח מתפחלץ , אבל כן. עד כמה שהרעיון הזה בוודאי נשמע לך זר ומוזר, גם זה קורה), בימינו אנו, לדוגמה ביל גייטס, אילון מאסק, בימים עברו, לדוגמה קיסרי רומא), ויש אנשים עשירים רבים שמעדיפים ליצור כל חייהם, בימינו אנו, לדוגמה זמרים מצליחים, בימים עברו, לדוגמה סטיב ג'ובס, ג'רום דייוויד סלינג'ר.

אני לא חושב שטיולים זה "הדבר" בשבילי. אוולי בעוד עשרות שנים קדימה, זה יהיה הדבר שאעשה אותו יותר, אבל אני אישית מעדיף לימודים, יצירה ועבודה, נראה לי שבסדר הזה.

תודה על שעזרת לי לעשות סדר ביני לבין עצמי ועם המחשבות של עצמי. טענת בעד הצד השני אמנם, אבל גרמת לי לחשוב על הדברים ועזרת לי להבין שבשבילי, זה דווקא פחות מתאים. זה לא מה שהצעת לי או רצית עבורי, אבל בשבילי מתאימים כנראה דברים אחרים, והצלחת לעזור לי להבין שבשבילי, טיולים זה לא "זה", ושכשאהיה עשיר, חמש חופשות בשנה ושש חופשות בשנה, אני לא בעניין וזה לא בשבילי.

עכשיו ההתלבטות האמיתית היחידה שנותרה זה שלוש חופשות בשנה או ארבע חופשות בשנה. נראה לי שאני נוטה לכיוון השלוש? כאילו, טיולים זה לא רק לא "הדבר" בשבילי, זה ממש הדבר האחרון מבין ארבעת הדברים שמניתי-הטיולים, הלימודים, היצירה והעבודה, ואז אולי באמת מוטב שלוש חופשות בשנה במקום ארבע.

אלא אם כן...אני אלמד, אעבוד ואצור במהלך החופשות? רק בשעות הערב זאת אומרת, אחרי הבילויים לאורך היום. אבל אוי, איכס, נו באמת, אני באמת רוצה להיות אחד מאלו?

מה גם, שארבע חופשות בשנה, עבורי, בתור אדם שכל כמה שחופשות זה נחמד, זה ליטרלי הדבר האחרון בסדר העדיפויות שלו, זה נשמע מטורף. זה ארבע שבועות. זה חודש. זה אחד מתוך כל 12 ימים בשנה, לא להיות בארץ, לא ללמוד, לא ליצור, לא לעבוד, כי הרי הרגע אמרנו שזה לא מתאים לעשות את הדברים האלו בזמן חופשה.

כן, נראה לי שהגעתי להחלטה. חופשה אחת יותר בשנה בלבד. שלוש חופשות בשנה. שלוש שבועות בשנה. עזבו אותי מיותר. אולי בגילאים מבוגרים יותר, זה כן.

נראה לי כל שנה שתי חופשות לסתם שתי מקומות שאני אחליט כל פעם מחדש, והחופשה השלישית, נראה לי אני אעשה סבב של כל המקומות שיותר אהבתי, לדוגמה אפשר לעשות רשימה של שלוש-שש מקומות בשלוש-שש מדינות, ולעשות סבב חוזר של כל השלוש-שש מקומות האלו ככה שאפילו עם "רק" שלוש חופשות בשנה, אני עדיין אבקר בכל אחד מהם לפחות פעם אחת כל שלוש-שש שנים, וכל פעם שאגיע לסוף הרשימה, הסבב יתחיל מחדש, למשך עוד שלוש-שש שנים.

נראה לי שאני די מרוצה מההחלטות וההארות שהגעתי אליהן היום באשר למה שאני רוצה לעשות מבחינת חופשות

תודה סופרמן

למרות שבעצם ובמחשבה שנייה, אם יש עוד דבר אחד אחרון שבכל זאת אולי מפריע לי...שבוע זה מספיק זמן לחופשה כשאתה עשיר? בעצם, זה לא מרגיש מספיק בלי קשר לעשיר או לא. כל פעם אני יוצא לחופשה של שבוע, אבל אני חוזר בלי תחושת מיצוי מספיק מלאה, ונראה לי שבשביל עוד אנשים זה ככה, אבל הם הולכים רק לשבוע כי זה מה שנהוג, או זה מה שאמורים לעשות, או כי הם לא יכולים להרשות לעצמם יותר, או מבחינת המשך תשלומים על החופשה או מבחינת הפסד ימי עבודה.

אז לצאת לשלוש חופשות בשנה של שבוע וחצי-שבועיים? אבל ככה אני לא מגיע בעצם אל החודש חופשות בשנה שלא רציתי להגיע אליו, בהיותן של החופשות הדבר האחרון בסדר העדיפויות שלי, ושלכן אני מלכתחילה לא אצא לארבע חופשות בשנה? ובמקרה שכזה כבר אפשר בכל זאת לצאת לחופשה של שבוע בכל פעם, אבל לארבע חופשות. או אם אני רוצה להתעקש על שבוע וחצי-שבועיים ועדיין על שלוש שבועות של טיולים בשנה בלבד, אפשר לרדת משלוש חופשות בשנה לשני חופשות בשנה. אבל שני חופשות בשנה?! זה לכמה חופשות בשנה אני יוצא כבר עכשיו! אז מה החידוש? עוד שלוש ימים לכל חופשה? מה זאת השטות הזאת? ומה עם התוכנית לצאת לסבב חופשות קבוע בחופשות השלישיות, ששם אלו אמורות להיות חופשות שחוזרות על עצמן במקומות שחוזרים על עצמם ושאהבתי יותר מאחרים?

שורה תחתונה, הבעיה שלי היא שאני רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, מה שמציב בפניי שני אפשרויות: או להבין שאי-אפשר ולהחליט פשוט מה יותר חשוב לי, או בכל זאת להמשיך לחשוב מה לעשות ואשכרה כן לנסות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, מה שנשמע על פניו בלתי אפשרי, אבל אם יש מישהו שאמור להיות חכם מספיק בשביל להיות מסוגל לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, הרי שזה אני.

נראה לי שלפני שאני מוותר, קודם אני אנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה ולראות אם אני מצליח.

קדימה, מאור. אתה מסוגל לפצח את זה. תחשוב מאור. תחשוב. תחשוב. אתה יותר חכם מכל האנשים האלו כולם ביחד. רק תחשוב.

צפה בקובץ המצורף 108977

פיצחתי את זה!

פשרה טובה היא כזאת שאף אחד לא מרוצה ממנה כי אף-אחד לא נדפק עד הסוף, ואף-אחד לא מקבל את מה שהוא רוצה עד הסוף, ככה שכולם יוצאים חצי מרוצים וחצי לא מרוצים.

על אותו המשקל, אם יש דברים שונים שאותו האדם רוצה בתוכו ובינו לבין עצמו, ושסותרים זה את זה, הפיתרון האידיאלי הוא נקודת האמצע בין כל הדברים ככה שאותו אדם לא יקבל באף פרמטר את כל מה שרצה, אלא חצי או קצת פחות, מה שיאפשר לו לקבל חצי או קצת פחות, בפרמטר הסותר, של הדבר האחר שהוא רוצה. זאת הפשרה המושלמת.

אז ככה:

אני אצא לשלוש חופשות בשנה כי כמו מה שאמרנו, חופשות זה הדבר האחרון בסדר העדיפויות שלי אחרי הלימודים, היצירה והעבודה, מה גם ששלוש מקומות בשנה, זה לא כאילו שזה קצת, נכון? ובמקרה של ארבע חופשות זה בהכרח מביא אותנו אל החודש שלם חופשות שלא רציתי להגיע אליו, כי כאילו, שבוע לחופשה, אלא אם כן נעשה פחות משבוע, אבל זה לא בא בחשבון, מה גם, שרציתי בכלל חופשות ארוכות יותר, וארבע חופשות של יותר משבוע זה בטח ובטח שלא בא בחשבון. בעקבות כל זה, החלטתי, שכאמור, שלוש חופשות בשנה זה מספיק, מה גם, שכאמור, שלוש חופשות בשנה, שלוש מקומות בשנה, זה בטח ובטח לא קצת.

זה משאיר אותנו עם שלוש בעיות-היחס של ימי החופשה ביחס לכל שאר הימים בשנה, שהם ימים עבור לימודים, יצירה ועבודה, אורך החופשות, וכמות הלימודים, היצירה והעבודה, שנעשות.

יש שלוש דברים לפשר ביניהם. לכן בכל פרמטר אני צריך לקבל בערך שליש ממה שרציתי, ולא לקבל שני שליש ממה שרציתי.

אז בעיקרון, אז ככה:

חופשה אחת של 8 ימים במקום 7, חופשה שנייה של 9 ימים במקום 7, וחופשה שלישית של 9 ימים במקום שבע. כי כאילו, מה דובר עליו? להגדיל את אורך החופשות משבוע לשבוע וחצי-שבועיים. 8 ימים זה בטח לא שם, אבל 9 ימים זה כמעט-כמעט שבוע וחצי, ואני מקבל את זה בשתיים מתוך שלושת החופשות. הא? הא?

ונכון הרשימה שחשבתי לעשות אותה של השלוש-שש מקומות שיותר אהבתי מבין כל החופשות שהיו לי, וחופשה אחת בשנה תוקדש לסבב חוזר של כל המקומות האלו, ככה שיצא שאלו מקומות שאבקר בהם יותר ממקומות אחרים? אז עשיתי אותה, ובגלל שאלו המקומות שאבקר בהם יותר מאחרים, אלו יהיו המקומות שעליהם אני אעשה את החופשה של ה-8 ימים.

אה, כן, ובגלל שאלו חופשה של 8 ימים ועוד חופשה של 9 ימים ועוד חופשה של 9 ימים, אז זה יוצא 26. שזה חמש ימים יותר מה-21 ימים של שלוש חופשות של שלוש שבועות, אבל עדיין, ובמרחק שווה, של חמש ימים, מה-31 ימים, שזה חודש שלם של חופשות, שלא רציתי להגיע אליו.

ואני גם אצא לחופשות האלו רק בחודשים של 31 ימים, ככה שהחופשות של ה-8 ימים וה-9 ימים בכלל ירגישו קצת ביחס ל-31 ימים של כל החודש.

ובכל יום של חופש מעבר ליום השביעי, כלומר היום השמיני בחופשה של השמונה ימים והימים השמיני והתשיעי בשני החופשות של התשע ימים, בערבים, רק בערבים, ורק אחרי יום שלם של בילויים, בערב, כשכבר סיימתי הכול וממילא לא נותר עוד מה לעשות, ורק בימים השמיני והתשיעי, כבר אז אני אתחיל לחזור לעניינים מבחינת לימודים, עבודה ויצירה, ואלמד ואעבוד ואצור במשך ארבע שעות לפני השינה. ככה כבר לקראת הסוף אני כבר חוזר לעניינים ועושה את מה שאני הכי אוהב, אבל רק ביום-יומיים האחרונים של החופשה ואחרי כל הבילויים של כל היום ככה שאני לא באמת-באמת הופך להיות אחד מהזיינים האלה שעובדים במהלך החופשה.

זה האיזון המושלם בין כל האינטרסים והרצונות.

אני כזה גאון

דרך אגב, התעוררה בעיה בעת הרכבת הערים עבור סבב החופשות החוזר. כל הרעיון של הערים עבור סבב החופשות החוזר, הוא שעד שאני אהיה מבוגר ואז אטייל יותר, אז חופשה אחת בשנה מתוך השלוש, תוקדש לסבב חוזר של הערים שיותר אהבתי, כך שעד שאהיה מבוגר ואטייל יותר, אז אפילו אם בינתיים ובמשך עשרות שנים לא אטייל יותר מידי, עדיין אם יש מקומות שיותר אהבתי, אז עדיין ובכל זאת הם יזכו ליותר ביקורים ממקומות אחרים.

לכן דיברתי על שלוש עד שש מקומות. כדי שהסבב יושלם כל שלוש עד שש שנים, כי אם זה לוקח יותר מאשר שש שנים לדוגמה, אז זה כבר יותר מידי ערים ויותר מידי זמן ואז אבדה כל הנקודה של הרעיון, ולכן התעוררה בעיה, כאשר הרגשתי ומצאתי לנכון, להרכיב רשימה של שמונה ערים-ניו-יורק, לוס אנג'לס, לונדון, פריז, ברלין, רומא, מוסקבה וטוקיו.

על-מנת לפתור את הבעיה, כדי שכל הפואנטה של הרעיון של סבב החופשות החוזר בין כמה מקומות שיותר מצאו חן בעיניי לא תאבד, סבב שאמור להיות מושלם כל שלוש עד שש שנים, הבנתי שאין ברירה, עליי להוריד שני מקומות מהרשימה, אז דירגתי את הערים אחת מול השנייה בתוך הרשימה עצמה של הערים שיותר אהבתי, לפי מה שאהבתי יותר ולפי מה שאהבתי פחות. במקום הראשון, ניו-יורק. במקום השני, לוס אנג'לס. במקום השלישי, לונדון. במקום הרביעי, פריז. במקום החמישי, ברלין. במקום השישי, מוסקבה. במקום השביעי, רומא. במקום השמיני, טוקיו. לא היה יותר מידי מה לעשות. רומא וטוקיו ירדו מהרשימה. אולי סין תעזור לי קצת עם הבעיה הקטנה שלי של עודף המקומות האהובים במיוחד, אם במלחמת העולם השלישית הם אולי יחריבו את לוס אנג'לס ואז רומא תוכל להיכנס לרשימה עוד פעם

למרות שבעצם לא, זה לא מצחיק

 

[ריקי זו אני]

כשהייתי צעירה יותר (לא שאני... חחחחח) אמר לי בן לשושלת מלכותית
בישראל שהעולם של אנשי העסקים בנוי משני סוגים של של בני אדם...
הזן הראשון אלה הם אנשי העסקים שאוכלים ושבעים..., אוכלים ושבעים...
והזן השני אלה הכרישים... טורפי על שלעולם אינם שבעים.
מכאן נשאל שאלה לא קשה... מיהו העשיר???

אני יכולה להעריך שה'כרישים' לא יוצאים לחופשות כמעט... אין להם זמן לבזבז על בטלה
על איזה אי...
אני יכולה להעריך ששכירים בכירים ובעלי מעמד... יוצאים גם יוצאים

 

[hrpbiiapnrpeltework]

כשהייתי צעירה יותר (לא שאני... חחחחח) אמר לי בן לשושלת מלכותית
בישראל שהעולם של אנשי העסקים בנוי משני סוגים של של בני אדם...
הזן הראשון אלה הם אנשי העסקים שאוכלים ושבעים..., אוכלים ושבעים...
והזן השני אלה הכרישים... טורפי על שלעולם אינם שבעים.
מכאן נשאל שאלה לא קשה... מיהו העשיר???

אני יכולה להעריך שה'כרישים' לא יוצאים לחופשות כמעט... אין להם זמן לבזבז על בטלה
על איזה אי...
אני יכולה להעריך ששכירים בכירים ובעלי מעמד... יוצאים גם יוצאים

עמדתי דומה. גם בשבילי חופשות זה לא "הדבר". גם אני מעדיף ללמוד, ליצור, לעבוד. אפילו כשאהיה עשיר.