לכרו של אבא הי"ד

עציון

New member
לכרו של אבא הי"ד

אבא שלי, רציתי רק שתדע מאת: עציוןו 09/05/05 | 22:45 היי, אבא. הנה מגיע היום שאנחנו ניפגשים מידי שנה אני יודע שהפעם אתה מעודכן מתמיד. הלא אמא הצטרפה אליך אך זה מקרוב ואין לי שום כוונה לספר לך מצוקות. מהמורות בחיים. לא. אני יודע שאתה עצמך עברת את הקשה ביותר. מחנות. שואה. הרי אתה יודע עד כמה קשים הימים האלו.ימים של יגון. ימים של עצב. בן 8 חודשים הייתי כאשר פילח כדור את ראשך ונפלת במוצב במלחמה הירואית נגד הלגיון הערבי ונגד האספסוף. אתה ועוד 120 חבריך לקיבוץ בהגנה על הדרך המובילה בואכה ירושלים. צעירים. לוחמים. עם רשף בעיניים. לא זכית להנות מפרי אהבתך. לא התגלגלת בחול...לא הנפת על הכתפיים.. לא סיפרת...לא צחקת...לא טיילת..ולי לא היה מעולם אבא. לא הכרתי מה זה אהבה .אהבת הורים. ועד גיל 6 הבנתי שדוד י. הוא האבא שלי. ולא. איזו טראומה. מגיל זה החילותי לומר קדיש יתום. לא הבנתי למה. לא הבנתי איך. למה כל הילדים עם ברק בעיניים ורק אני עצוב.למה דוקא אני.. ומגיל שבע כבר בהר הרצל.....כל שנה.ילד בין מבוגרים. הם בוכים ואני המום... ואני קורא מידי שנה את מכתבי הגעגועים שלך לאמא. ובסוף כל מכתב אתה חותם בדמע בשאלה: "רק תכתבי לי מה שלום מ...ק'ה המתוק שלי"..וכתמי דמעותיך בכל מכתב....ואני קורא שוב ושוב והלואי והייתי יכול לענות לך. להרגיע אותך. שלומי טוב. יש דור שני. ושלישי ו..רביעי. ויהונתן נושא בגאוה את שם אביך: יהושע. והבן הבכור שלי את שימך. ...ולא היית צריך לדאוג יתר על המידה כי אמא גוננה עלי, בגן. בבית הספר כאשר לעגו לי על היותי יתום.. בחירןף נפש היא גוננה. אבל לא אמרה ולא סיפרה לי מילה עליך... אבא שלי, היום גם אין לי את אמא. היא הצטרפה אליך. אני מקוה שזיהתה אותך. סוף סוף אתה לא לבד. אני מדמיין אתכם יושבים מחובקים ומתפללים עבורי. עבור הנכדים. הנינים.....אל תפסיקו להתפלל....עוד מעט קט ויש לנו שמחה בבית. מבטיח לך לשתף אותך ואת אמא...תחגגו שם למעלה. מגיע לכם קצת שימחה... וחסר לשניכם אם תגירו דמעות. לא מתאים לי..מבטיח? היי, אבא. זה הכל. לא רוצה להלאות אותך. לא רוצה להפריע לך במנוחתך. אני בא לבקר אותך בהר הרצל ביום רביעי. אדליק נר על קיברך. אבכה. ובאמת, אל תהיה עצוב. הזמן חישל אותי. הצרות עיצבו אותי. חיזקו אותי. כמוני כמוך. היית לי מורה סמוי אך ראוי. אוהב אותך....לא יכול יותר. בוכה... ואם אפשר, אבל רק אם..אז ד"ש לאמא... ביי אבא.הי"ד. נוח על משכבך בשלום.
 

No name for now

New member
תודה ששיתפת אותנו

העלית בעיני דמעות אין לי מושג מה הייתי כותבת לאבי במכתב, אולי רק שהיו יותר מדי אירועים שהייתי רוצה שהוא יהיה שם. כל השנה אני בסדר ובא היום הזה שכ"כ מכביד עלי וכל הזכרונות עולים: לבקר את אבא בבית החולים ולראות שהוא נראה רגיל, אבא בבית אחרי הפציעה גם נראה רגיל אבל מרגיש לא טוב והרופאים לא מוצאים מה לא בסדר, להתעורר ב-6 בבוקר מהבכי של אמא ולמצוא את אבא שוכב מת במיטה. מהשבעה אני זוכרת מעט: אני זוכרת את ההלם של ההורים של אמא שלי, אני זוכרת את אמא של אבא חצי מעולפת על הספה ממלמלת ושאבא של אבא פחד להיכנס הביתה כדי לא לשמוע שהבן שלו מת. אני זוכרת שהשאירו אותי ואת אחי עם המורות שלו בשער בית ההלוויות כדי שלא נראה איך קוברים את אבא שלנו, אח"כ קראו לנו ועמדנו עם אמא והיא אמרה לנו בבכי "זה אבא שלכם" והיו שם 2 קברים ולא ידעתי איזה, ורק לפי הכתובות על הזרים הבנתי. אני זוכרת את אחי בוכה אחרי שכולם הלכו הביתה "מי יעזור לי בשיעורים" אני זוכרת ששלחו אותנו לבית הספר כי ה-1/9 נפל על השבעה והייתי צריכה ללכת לבית הספר החדש מוקדם כדי תספר למחנכת החדשה שלפני 3 ימים אבא שלי מת ולבקש שלא תספר לכיתה החדשה, ואחר הצהריים ביקרו אותי 2 חברות מבית הספר הישן. 16 שנים עברו מאז, גדלתי והתבגרתי בסופו של דבר אני עדיין אותה ילדה שמתגעגעת לאבא שהולך איתה לספריה, מנסה ללמד אותה קפיצת ראש לבריכה ואיך לקלוע סל. יהיה זכרם של הנופלים ברוך
 
מרגש

זה היה פשוט מרגש ומצמרר. כלכך התרגשתי לקרוא את זה. סיפור עצוב וכואב. יהי זיכרו ברוך, שלא תדע עוד צער.
 
למעלה